אלסי דול נכנסת לבית הקפה ברמת אביב כאחרונת בנות ה- 19 (וכמה ימים). חולצת סטרפלס קטנטנה, ג׳ינס פדלפון, יד אוחזת אייפון כאילו שנולדה בצורתו. בניגוד לבנות גילה החיילות, צעד אחד מאחוריה הולכת תמיד אמא שלה ליאת. עוד לפני פרוץ פרשת שי אביטל, ליאת מקפידה על נוכחות בכל פגישה של הבת שלה, מגיל 12 ועד היום. כן, גם אם מדובר ב-50 דקות נסיעה מאור יהודה לתל אביב. ״גם היום אמרתי לה ׳אמא, אני יכולה ללכת לבד׳ אבל היא אמרה שממש לא ושהיא באה. ליתר ביטחון. בעולם הבידור יש הרבה אלימות, גם לדבר לדוגמנית כאילו שהיא חפץ זה אלים״.
זה משהו שקרה גם לך?
״חוויתי פעם אחת, לא הטרדה - אלא אלימות מילולית. אני אפילו לא זוכרת מי זה היה כי מחקתי את אותו הסוכן מהזיכרון, לא יודעת אפילו את שם הסוכנות. אני רק זוכרת איך המשרד נראה וכמה נכוויתי. הוא הקטין אותי ודיבר איתי על הנשיות שלי כשהייתי בת 14. ברור שזה לא שי אביטל וזה לא מה שגל גברעם או נשים אחרות חוו. למזלי, אמא שלי כל הזמן ליוותה אותי, זה נורא חשוב. אמהות יקרות - העולם הזה לא זוהר ומקסים ומדהים כמו שהוא נראה. אנשים מנצלים את זה ונשבר לי הלב לראות את זה קורה מהצד. פחדתי מאוד״.
כשאלסי - וכן, זה השם האמיתי שלה (״לסבתא שלי הבריטית קראו אלסי״) - הייתה רק בת שבועיים, היא עוד נשמה אוויר הרים גיאורגי. ב-2001 ההורים ישבו בסלון ביתם, צפו בטלוויזיה עד שהרעיון עלה. לכל אחד מהם ילדים מנישואים קודמים, כולם כבר עזבו את הקן. אז למה לא לאמץ בת זקונים? משם הדרך לטביליסי הייתה קצרה. ״יום למחרת הם התקשרו לעמותה מגיאורגיה, ואמרו להם שיש ילדה שמחכה לאימוץ. היה את כל העניין של הטפסים וגם באו אנשים אלינו הביתה לראות שמדובר בבית חם ואוהב, ואז הם טסו לשם וחזרו איתי״.
תמיד ידעת שאת מאומצת?
״מאז שאני זוכרת את עצמי ידעתי שאני מאומצת, זה לא משהו שגיליתי באמצע החיים ולא הפתעה גדולה כמו בסרטים. חוץ מזה, זה לא מורגש לי. מבחינתי נולדתי מהבטן של אמא שלי. לפעמים מדברים איתי על האימוץ ואני כזה ׳אה. נכון. אני מאומצת׳. אני שוכחת מזה כי זה לא משהו שמלווה אותי ביום יום״.
״בגיל 18 אפשר לפתוח את תיק האימוץ שלך ולגלות מאיפה באת, זה גילוי שהוא מאוד כבד רגשית אז אפשר להבין למה צריך לחכות עד אז״, היא מחייכת. ״אחרי שהחלטתי לפתוח אותו הכרתי חוקרת, אמא שלי באה איתי אליה ויחד מצאנו מישהי בפייסבוק שקצת דומה לי, ממש אותן עצמות לחיים כמו שיש לי. הגענו דרך מכרה של אמא שלי לכל מיני טלפונים מטביליסי, אז התקשרנו והיא אמרה ׳אני בחיים לא שלחתי ילדה לאימוץ, אבל אם הילדה רוצה, אין לי בעיה לפגוש אותה, שתבוא אליי׳. אחר כך הסבירו לי שבאזור הזה, אם שלחת ילד לאימוץ אז את כנראה כישלון. לא נפגעתי מזה, זה עוד יותר סיקרן אותי. בטח שאני רוצה לפגוש אותה״.
בשלב מתקדם יותר בתהליך פתיחת תיק האימוץ, החוקרת מצאה ילדה נוספת. ״אמרו שם שאולי היא אחותי, אני לא יודעת אפילו אם היא נולדה אחרי או לפני. אמא שלי אמרה לי איזה יום ׳יאללה, צריך ללכת לחוקרת׳, ואמרתי לא. די. שאלתי את עצמי הרבה פעמים למה אני לא הולכת, ואז הבנתי שבנקודה הזאת בחיי, זה לא כל כך בוער לי. אבל אולי בעתיד, אחרי הצבא ואחרי הגיור. לפני שאני אמות אני חייבת לסגור את העניין הזה״.
אז למה בעצם מיהרת כל כך לפתוח את תיק האימוץ?
״נטו סקרנות. ההורים שלי הם ההורים שלי והאישה שממנה יצאתי, האמא הביולוגית שלי - היא אישה זרה. עניין אותי לראות איך היא נראית. הרבה ילדים מאומצים לא יודעים איך ההורים שלהם נראים. כשהייתי רואה אחת מהחברות שלי עם ההורים שלה הייתי חושבת בראש ׳וואו, יש דמיון׳. לי לא היה את זה אף פעם. אני רוצה לראות מישהו שדומה לי. חסר לי״.
הלך לי טוב
השוני מההורים הוא לא היחיד שהבדיל אותה מהחברים בבית הספר, בצעדייה הראשונים בתעשייה ואז גם בצבא. בגלל שנולדה לאמא נוצרייה, דול לא נחשבת יהודייה בעיניי ההלכה, ״אבל אני תמיד החשבתי את עצמי יהודייה. חברים מבית הספר שידעו שאני מאומצת היו שואלים אם אני יהודייה והייתי אומרת להם שכן, אומרת בגאווה ׳אני יהודייה׳. גדלתי בבית יהודי וגידלה אותי אמא יהודייה, חגים יהודים, ערכים. אני לא מכירה משהו אחר. גם כל החברים שלי יהודים. תמיד היה לי ברור שאני הולכת להתגייר״.
ההמשך כבר ידוע: הרבנות אינה גוף שמקל על אנשים בכלל ועל נשים בפרט את תהליך הגיור. זה קרה לאלינה לוי; זה קרה ליאנה יוסף, אבל במקרה של אלסי - הרבנות דורשת שתפסיק לשיר ולהופיע. ״נכנסתי לקורס גיור דרך הצבא. יש קורס, סמינר א׳ וסמינר ב׳. אחרי הקורס המחנכת שלי אמרה לי שלפי ההלכה אני לא יכולה להתגייר, בבית הדין הרבני לא יאשרו את הגיור שלי כי אני יהודייה. לקחתי את זה מאוד קשה והייתי מבולבלת. כל כך השקעתי בחומר, למדתי הכל ועשיתי שיעורים. הכל הלך לי טוב ובדיוק התחלתי להתחבר – ואז זה קטע אותי״.
ומתישהו עלתה המחשבה להפסיק עם מה שאת כל כך אוהבת בשביל זה?
״זה כן עלה לי לראש, אבל אני לא במקום כזה. אני בשיא שלי עכשיו וגם רק התחלתי. מה אני אגיד לכולם, שאני עושה הפסקה עכשיו? החודש וחצי האחרונים היו מאוד קשים מבחינה נפשית. אכלתי מלא סרטים, הייתי בעליות ובירידות. המוזיקה היא החיים שלי ואני לא אוותר עליה. בבית דין הראשון אמרו לי שאני לא יכולה להופיע בשישי שבת כי אני צריכה לשמור – ואת זה אני כן לוקחת על עצמי. אם תהיה לי הצעה להופיע עכשיו במקום גדול זה יהיה לי מאוד קשה, אבל אני מוכנה לוותר. יש המון תסכול. הבנתי לאט לאט שאין לי את הכוח לשנות כלום כי אני גורם קטן מול מערכת ענקית״.
אם כוח נמדד בעוקבים באינסטגרם, אז לך דווקא יש את אותו.
״יש לי דלת פתוחה לבית הדין אבל אני עוד לא יודעת מה יהיה. החלק החשוב הוא עוד שלושה חודשים ועד אז אני צריכה לעשות כל יום את כל התפילות ולשמור שבת. זה אחד הדברים הכי קשים שעברתי בחיים שלי עד כה. אבל עם כמה שקשה לי, זה מחשל אותי ואני שמחה על זה.אני חווה את זה הרבה יותר קשה מאחרים כי אני באמת צריכה לוותר על חלק כל כך גדול מהחיים שלי. זה שובר לי את הלב. אני עובדת קשה מאוד כדי לשלב בין שני הדברים. לפעמים בא לי לטוס רחוק שישכחו שאני קיימת. שישכחו שאני מישראל. אני פשוט רוצה לעשות מוזיקה ואני אגיע גם לשם. אני ממש לא עצלנית ואני מוכנה לעבוד קשה״.
אם ככה, סליחה שאני שואלת, אבל למה כל כך חשוב לך להתגייר?
״אני רוצה שיהיה כתוב שאני יהודייה כי מבחינתי זה מה שאני, אז למה זה לא מופיע באף מקום? בחיים שאנחנו חיים היום, זה מאוד חשוב. אם אני ארצה להתחתן עם יהודי יכולה להיות לי בעיה. מה זאת אומרת למה? בשביל לחיות את החיים שלי בתור יהודייה, זה חשוב לי. אני גם מאוד מתחברת ליהדות. הערכים שלי הם יהודיים. למדתי המון בקורס, וכמה יופי יש בתפילות. אני מאוד מאמינה, אם קשה לי אני יודעת שאלוהים מכוון את הדברים ואני נשענת על זה. אני מאמינה שאלוהים כיוון אותי להורים האלה, לישראל, וזה נהיה לי ברור יותר ויותר ככל שאני מתבגרת״.
״בסך הכל רציתי לשלב בין החיים שלי לגיור״, היא אומרת בייאוש מסוים. ״אני לא הראשונה שעושה את זה וידעתי שמדובר בתהליך כל כך קשה. חברים יהודים שלי, שלא מתלבשים צנוע ולא שומרי מסורת, וגם זמרות יהודיות שהן לא יותר דתיות ממני. למה לא אני? למה אני לא יכולה לחיות את החיים שלי בתור יהודייה?״.
הכל נראה זוהר
בגיל 16 אלסי כבר צילמה את ניתוח האף שלה לעמוד היוטיוב ולפני שנה וחצי הוציאה שירים בזה אחר זה, חלקם כבר עברו את קו ה-500 אלף צפיות ביוטיוב. בקרוב היא תוציא את ה-EP הראשון שלה, והפעם היא גם זו שכתבה את המילים לשירים. זה מבחינתה הגשמת החלום של הילדה בת ה-10 שהייתה, זו שצופה ב״האנה מונטנה״ בחדר הקטן באור יהודה ומרימה הופעות של ריקוד ושירה לכל בני המשפחה. ״תמיד אהבתי את הפאות שלה ואת זה שיש לה שני עולמות. אחד עם חיים רגילים ובשני היא כוכבת. זה פשוט עשה לי חשק. הכל נראה נורא זוהר, מעריצים, להצטלם כל היום״.
אז בעצם רצית להיות מוערצת?
״זה היה יותר לרקוד ולשיר. בסדרה רואים את כל הלחצים שיש לה בחיים, איך להיות סלבס ושכולם מכירים אותך זה גם משהו שנורא נורא עניין אותי. שאלתי את אמא שלי, איך עושים את זה? איך מגיעים לדבר הזה? יש חוג שירה?״.
בגיל 12 היא כבר התחילה ללמוד אצל כמה מורים לפיתוח קול, באותה השנה התחילה גם שיעורי ריקוד ומשחק. לפני שנה וחצי, ככה אמא שלה מספרת לה אבל היא לא בדיוק זוכרת, התנהלה ביניהן השיחה בסלון ששינתה את הכל - השיחה שהביאה את אמא שלה להיות העוסקת המרכזית בקריירה שלה. ״היא אמרה לי שהיא פשוט רואה בעיניים שלי שזה מה שאני רוצה, שאין ספק. מאז היא מאחוריי. עד שמצאתי את עצמי לקח הרבה זמן. עברתי דרך כמה גברים שאמרו לי ׳תעשי ככה, תעשי אחרת׳. לאמא שלי יש עסק משלה, והיא עובדת גם בעבודה שלה וגם באלסי דול. המזל שלי הוא שאף אחד לא דחף אותי לשם. הכל היה מרצוני, המוזיקה והקליפים והעבודה הקשה״.
בכל זאת, היית ילדה כשניסית לפרוץ תודעה. יש המון ילדות שזה החלום שלהן ויש לא מעט אחרות שרואות בזה משהו מפחיד, חושפני מדי.
״תמיד שואלים אותי איך היה לי אומץ ואיך לא פחדתי מה יגידו עליי, אני לא יודעת להסביר אבל לא חשבתי על זה בכלל, פשוט נורא אהבתי את זה. לא הסתכלתי על הפרסום ועל זה שהרבה אנשים יראו אותי. השאלה שהייתה לי בראש היא איך אנשים עושים שיהיה להם שיר משל עצמם? תמיד עשיתי קאברים לאינסטגרם והייתי בת 16-17 כשהקליפ שלי הראשון שלי יצא. זה משהו שמאוד מאוד רציתי. אני חושבת שגם מצאתי את עצמי דרך המוזיקה והתבגרתי דרכה. השירים הם נטו על דברים שעברתי, במערכות יחסים ובדברים אחרים. החיים עצמם״.
שמעתי על סטפן אבל כמה מערכות יחסים כבר היו לילדה בגילך?
״בגיל 18 בערך התחלתי כבר לצאת עם גברים. יצאתי עם בן 23, 24, הכי גדול היה 26. לגבי סטפן, יצאנו ממש בקטנה. לא יצא מזה משהו מרגש, אנחנו סבבה והכל טוב. אני מתה עליו והוא מוכשר ומדהים. גיליתי עולם גדול ושלם. הייתי מאוד תמימה בהתחלה ונפגעתי, כמו כל בחורה כמעט. זה נתן לי המון השראה, ביגר אותי והביא לי רעיונות לשירים. בעבר נפגעתי כי מישהו אמר עלי דברים, כמו זה שאני לא בוגרת מספיק או שזה לא יעבוד בינינו בגלל הגיל שלי. למדתי על עצמי כמה אני חזקה ובוגרת ואיך להתמודד עם החיים. אז תודה רבה לכל האקסים״.
צילום: רותם לבל | סטיילינג: מאיה שרויאר | איפור: ניב דהאן | שיער: שרה השנטי | קריאטייב וארט: מיכל אליקים | ציפורניים: נועה קמני | הפקה: רותם פנחס | התמונות צולמו במלון אליוט, תל אביב