בהמתנה לראיון במשרדי "טדי הפקות" עולה פתאום קול שירה מוכר. מישהו פתח רדיו? אולי הם מקדמים את בואה עם אחד מהשירים שביצעה? הקול הולך ומתגבר, צלצול פעמון נשמע, דלת המעלית נפתחת ואלה לי להב מופיעה בבגדים רחבים ואוזניות, שרה לעצמה בקולי קולות. היא מתנתקת מהאוזניות ולוחשת ברכת שלום מבוישת. קשה שלא להרגיש את הפער בין נערת התיכון החולמנית לבין מי שהיא כבר היום אחת הכוכבות הגדולות בארץ.
אחרי שהגיעה למקום השני בעונה השביעית של "הכוכב הבא לאירוויזיון", היא הספיקה להוציא שיר אחד, "זוט עני" שהפך מיד ללהיט עם מיליוני צפיות, רגע לפני שהוכתרה בתואר "פריצת השנה" בכל מקום אפשרי. מהמצעדים השנתיים של mako ושל גלגלצ ועד הדירוגים של "שרים קריוקי", "ישראל בידור" ואפילו "רדיו קול גת". להב לא מתייחסת לכבוד הזה בקלות ראש. "זה מטורף, עצם העובדה שפרצתי בזמן הזה. זה הישג, אני פרצתי בזמן הקורונה. ועם שיר אחד. לא עשיתי כלום עוד, שום דבר, ופרצתי. אני חושבת שזה משהו שיאמר לזכותי, משהו שאני מאוד מתגאה בו, זה כבוד מטורף וזה שווה את כל העבודה שעשיתי".
את עדיין מרגישה כמו בת 17?
"אני מרגישה בת 40, באלוהים. אני מרגישה שאני קרובה לקבר כבר. גרושה בת 40 עם ילד וחתול".
הייתה שנה אינטנסיבית? אחרי "הכוכב הבא" הדברים קצת נרגעו?
"אינטנסיבית מאוד. אחרי התכנית הכל המשיך, ואפילו נהיה יותר מטורף. עכשיו אני עובדת, אבל כשתיגמר הקורונה באמת לא יהיה לי זמן לנשום".
רק עלית על רכבת ההרים.
"ועדיין לא ירדתי. אני אגיד לך כשייגמר, אולי תהיה לי בחילה, אולי אני אקיא".
להב לא הגיעה לכוכב הבא מאנונימיות מוחלטת, לפחות לא בקרב הקהל הצעיר. עוד לפני כן היא הייתה מוכרת בתור "כוכבת טיקטוק", גם אם מדובר בכוכבות בסדר גודל אחר לחלוטין. "היו לי עוקבים בגלל הטיקטוק, עשרת אלפים כזה, בקטנה".
הרגשה שונה?
"הרגשה שונה לחלוטין, מתייחסים אלייך שונה. כשהייתי טיקטוקרית אז היו מכירים אותי אולי אדם אחד או שניים, זה לא היה כזה 'וואו'. עכשיו אתה מתקשה ללכת ברחוב. עזוב רחוב, אני נכנסת למונית, הנהג מזהה אותי, זה כבר כאילו..."
פונים אלייך ברחוב?
"יש את אלה שפונים, וכשאתה הולך למקומות עם הרבה אנשים אז זה תמיד בלגן, כולם מזהים אותי. נגיד בקניון, כשאחד מזהה, אז זה נותן אומץ לעוד אחד לזהות ואז הם באים אליך בחמולות כאלה. זה מקסים, אני מתה על זה. לא מזמן הלכתי בעזריאלי והיו שם הרבה ילדים, אחד זיהה, ואז עוד אחד זיהה ועוד אחד ונתקעתי שם שעה. הייתי צריכה להתקדם יחד איתם, בזחילה כזאת".
אז מה, תתחילי לצאת עם משקפי שמש וכובע כדי שלא יזהו אותך?
"אני לא רוצה לצאת יותר מדי חיה בסרט. אולי אני עדיין לא לגמרי מעכלת את המעמד ולכן אני לא מרגישה שאני צריכה להסתתר".
את עדיין מתנהגת כמו פעם?
"כן, ברור, תמיד עושה שטויות, תמיד. עד היום. בגג של עזריאלי היה משחק כזה, שיושבים בפנים ונוסעים עם זה".
קארטינג?
"משהו כזה, רק בגג עם דשא ויש ספוג שאפשר להיתקע אחד בשני. אז עליתי על זה והתחלתי לנסוע שם. כולם ראו אותי ואני כמו מפגרת, לא אכפת לי, משחקת, נהנית, נתקעת בדברים".
התחושה שמסתכלים עליך כל הזמן, לא יוצרת מועקה?
"אין מועקה, פשוט צריך לדעת טוב טוב איך להתנהג ואיך להחזיק את עצמך, כי רואים אותך. גם כשאתה מפשל. אנשים מחפשים את זה".
תמשיכי לשיר לעצמך בקולי קולות גם כשכולם תוקעים עיניים?
"שיתקעו עיניים. אני לא אשנה את עצמי, אני תמיד אעשה פדיחות ואני תמיד אעשה מה שעושה לי טוב. בגבול הטעם הטוב".
אותו בן אדם
להב הייתה אמורה ללמוד השנה בכיתה י"ב, אבל אחרי "הכוכב הבא" היא לא חזרה לבית הספר התיכון בשוהם וגם לא השתלבה במסגרת אחרת ("כרגע בגלל כל הבלגן של הקורונה אני לא מצליחה להכניס את עצמי לבית ספר"). היא אמנם מתכננת להשלים בגרויות בהמשך, אבל למי שהכיר את הסיפור שלה היו סיבות אחרות לצפות לחזרתה לכיתה. להב סיפרה בעבר שסבלה מהקנטות וחרמות בחטיבת הביניים. הכל היה מוכן לסוף ההוליוודי של הסיפור, השיבה לאותם מסדרונות מאיימים, אבל הפעם ככוכבת.
זה קצת עצוב שאין את הרגע הזה של הניצחון.
"ממש לא עצוב, כי יש רגע של ניצחון. אני רואה אותם שומעים את השירים שלי, נחמד. אני רואה בסטורי שלהם. אז יש את הניצחון הפנימי".
והם אומרים 'הכרנו את אלה לי', 'היינו חברים של אלה לי'?
"כן... וואלה, אני לא יודעת מה הם אומרים, שיגידו מה שהם רוצים. מה אכפת לי".
את עוד חושבת על כל מה שעברת בחטיבה?
"אל תדבר איתי על בית ספר, אני לא זוכרת מה היה שם. די, התקדמתי".
ומה עם החברים, הם מתייחסים אלייך אחרת עכשיו?
"לא, החברים שלי מתייחסים אלי כאל אותו בן אדם שהייתי קודם. אני יודעת לבחור את החברים שלי".
אחרי שהגיעה למקום השני ב"הכוכב הבא", להב אמרה בראיונות שונים כי הוקל לה כשגילתה שעדן אלנה הגיעה למקום הראשון, ואף הכריזה: "אני קצת שמחה שלא זכיתי". היום היא מייחסת את האמירות לחוסר ביטחון בתחילת הדרך. "אמרתי הרבה דברים, אבל ברור שאני רוצה את זה, זה חלום מטורף. זה שלא הרגשתי בטוחה באותו רגע, לא אומר שלא רציתי את זה. בטח שאני רוצה את זה. יכול להיות שהרגשתי שאני לא מספיק טובה בשביל זה או לא יכולה, אבל תמיד רציתי את זה".
בכוכב הבא ראינו שתי אלה לי. כשהופעת היית פצצת כריזמה וכשדיברת עם השופטים ובראיונות חזרת ברגע להיות ילדה ביישנית.
"השירים מבטאים את מי שאני באמת. כשהגעתי ל"כוכב" הייתי מאוד מבולבלת, לא הבנתי איפה אני נמצאת, מה אני רוצה, מה אני עושה, הייתי מאוד פחדנית. אבל כשנתנו לי את הבמה הבאתי את עצמי. כל מי שמכיר אותי, זה לא מפתיע אותו".
אז מי אלה לי האמיתית?
"אלה לי על הבמה".
אז אם נפגוש אותך עוד כמה שנים כשכל הביישנות תעלם, את תזרקי עלי דובוני גומי ותקפצי על הספות?
"יכול להיות, נראה אם יהיה לי כוח עוד חמש שנים".
להתאהב בהכל
במהלך העונה של "הכוכב הבא" וגם אחריה, ליוו את להב שמועות עיקשות על יחסים מתחממים עם עמיתה לתכנית אור עמרמי ברוקמן. למרות שלא היה בסיס לשמועות, הן הועלו שוב ושוב על ידי כלי התקשורת הנלהבים. מאז עלו גם אייטמים עם רמזים על הקשר שלה ושל ליאם גולן, על אף שהשניים הכחישו נמרצות. גולן לא היה השם האחרון ברשימת השמועות, כשבאופן כללי נראה שהתקשורת ממהרת לשדך אותה לכל מכר וחבר שנמצא בקרבת מקום.
מה הייתה ההרגשה שלך כשניסו לדחוף אותך לתוך התבנית הזאת?
"הרגשה נוראית, שונאת כשדוחפים אותי לתבניות. אני חושבת שאני יכולה להחליט לבד מה אני רוצה ומה אני לא רוצה. אני חולה על אור, הוא אחלה בנאדם, אבל לא היינו ביחד. לא היה. בהתחלה זה עוד היה מובן, כל השאלות האלה, 'אתם ביחד? אתם ביחד?'. לאט לאט זה נהיה מעצבן, באיזשהו שלב אתה אומר 'די, אנחנו לא ביחד, תעזבו אותנו, אנחנו ילדים, תנו לנו לחיות'".
ואז היה גם אייטם על ליאם גולן.
"זה הכי מצחיק בעולם, האייטם עם ליאם, אני לא זוכרת אם שלחתי לו או הוא שלח לי אבל צחקנו על זה ממש. שימשיכו לשאול, אין לי בעיה להגיד את אותו דבר. אנחנו לא ביחד, תודה".
מתיש.
"לא מפסיקים לנסות להצמיד לי בני זוג. אבל בסדר, תעשו מה שאתם רוצים, אני בסופו של דבר יודעת עם מי אני נמצאת ועם מי אני לא נמצאת. כשאני אמצא משהו ואני ארגיש בטוחה בו אז אני אוציא אותו. עד אז תגידו מה שאתם רוצים, לכו על זה, תהנו, אם זה עושה לכם טוב. מה אני אגיד להם".
מה באמת את רוצה להגיד להם?
"בוא אני אתן לך כותרת, זאת הפעם הראשונה שאני מדברת על זה: אני לא מגדירה את עצמי, אני יכולה להתאהב באישה, אני יכולה להתאהב בגבר. אני מתאהבת בנשמה של בן אדם, לא במגדר שלו. אני לא מחפשת מגדר, אני מחפשת נשמה, ואני יכולה להתאהב בהכל".
את חושבת שיש בעיה עם הקטגוריות שאנחנו משתמשים בהן?
"אני חושבת שאהבה צריכה להיות אהבה, אני חושבת שלא צריכה להיות מגדריות. אתה לא צריך להגדיר הומואים כהומואים ולסביות כלסביות, כי הם בני אדם. זה שהם מתאהבים באדם אחר לא אומר שצריך למתג אותם כמשהו אחר, יש להם אהבה ויש להם זוגיות. זה שמישהי אוהבת אישה, לא אומר שצריך לקרוא לה לסבית. היא פשוט אישה. היא אישה רגילה, היא פשוט אוהבת עוד אישה. אהבה צריכה להיות טהורה וכל אדם צריך להרגיש טוב עם עצמו ומאושר, כי אלה החיים שלו. אני לא חושבת שצריך לתת דין וחשבון בכלל. אני לא מגדירה את עצמי כי אני לא חושבת שאני צריכה להגדיר את עצמי. אני יכולה להתאהב במי שאני רוצה, אף אחד לא יגיד לי אחרת".
את בזוגיות עכשיו?
"יש לי משהו ואני מעדיפה לשמור את זה לעצמי".
ברור. טוב, נעבור לנושא אחר... אמרת שאת לא רוצה לדבר על מה שהיה בבית הספר?
"אין, קיבלת אייטם אחר, קיבלת אלה לי יוצאת מהארון".
אנחנו לא רוצים להוציא אותך מהארון. זאת לא הכוונה.
"אני לא יוצאת מהארון, תמיד הייתי בחוץ. אף פעם לא הייתי מוגדרת, זה לא שתמיד אמרתי לעצמי 'אני סטרייטית', אני לא רוצה להשתמש במילים האלה אפילו, סטרייטית, לסבית. אני בן אדם, אני מתאהבת בבן אדם. נקודה. זה לא שהסתתרתי אי פעם, זו פשוט פעם ראשונה שאני מדברת על זה".
ומדברת בפתיחות.
"אני חושבת שצריך להיות פתוח עם זה, אני לא חושבת שצריך להסתכל על זה בצורה שונה. עצם העובדה שאנשים מסתכלים על זה בצורה שונה ומבדילים מאחרים מעצבנת אותי מאוד. אני מדברת על זה בצורה פתוחה כי אני לא חושבת שיש מה להסתיר".
זה שלי
להב מקפידה להזכיר כמה פעמים במהלך הראיון שהיא רק בתחילת דרכה, עוד לומדת לנהל את עצמה בתוך העולם החדש שאליו פרצה השנה. היא עדיין ממשיכה לצבור ביטחון ולעכל את החיים בצל הפרסום, עוד לא התרגלה אפילו לשמוע את השיר שלה מתנגן בכל פינה ברחוב. "זה מוזר מאוד. המון פעמים הלכתי ושמעתי את השיר שלי. כשזה קורה אני מסתתרת, אני בורחת".
איך תתמודדי כשהפרסום ימשיך לגדול?
"ככל שזה עובר אני מחזקת את עצמי יותר ויותר, אז כשזה יגדל אני אדע איך להתמודד עם זה".
בשנה האחרונה היא נאלצה להתמודד גם עם דברים קשים יותר משירים שמתנגנים ברחוב. לא פעם היא נקלעה לוויכוחים עם מגיבים עוינים באינסטגרם ואף פרצה בבכי באחד משידורי הלייב לפני כמה חודשים, בעקבות עלבונות שהוטחו בה בתגובות. "בוא נזכור שרק התחלתי את הקריירה הזאת, אני עם שיר אחד בחוץ, מאוד קשה להתרגל לחיים האלה. אני בן אדם מאוד פתוח, תמיד הייתי פתוחה, תמיד הייתי רגילה לשתף את הרגשות שלי עם המון אנשים. לאט לאט ראיתי שאנשים מפרסמים את זה וזה לא הרגיש לי נוח, אז הפסקתי. למדתי לעשות הפרדה בין החיים האישיים שלי לבין החיים המקצועיים שלי. לא כולם צריכים לדעת מה אני חווה, זה שלי".
היו רגעים שנשברת?
"אני לא רגילה לקבל הייט בכמויות כאלה, אני לא רגילה לקבל בכלל יחס כזה, אז היה לי קשה לקבל את זה, אבל מתרגלים. מתרגלים, לומדים, לאט לאט, בונים את עצמך וזהו".
את זוכרת הודעה מגעילה שכתבו לך?
"כן, קראו לי כלבה מטומטמת".
מה?
"יש לי הרבה, אני יכולה לזרוק לך הרבה קללות. סתם קללות. יש לי מלא, אני יכולה לשלוף לך מהטלפון עכשיו. 'יש לך אף מכוער, את מכוערת, את לא פרופורציונלית, איכס, כל השיער שלך ינשור בסוף, טמבלית, לסבית, כלבה'. יש לי מלא מלא מלא".
חשבתי שיהיו דברים יותר מתוחכמים.
"זאת הרמה. שיקללו כמה שהם רוצים, מה אכפת לי".
אז כבר לא מפריע לך שמקללים אותך בתגובות?
"לא, כי יש את ה-3 אחוזים האלה שמקללים אבל אז יש את ה-97 אחוזים שתומכים ואוהבים. עדיף להסתכל עליהם".
נראה שאת באמת לא כל כך מוטרדת ממה שיגידו עלייך. ובנושא קשור, את מוכנה בבקשה להסביר את האוזניים בצילומים לראיון?
"לא יודעת, איתי (בצלאלי, הסטייליסט שמלווה אותה, א"ר), משעמם לו. משעמם לו אז הוא אומר 'בוא נשים על אלה לי כל מיני שטויות, יאללה, למה לא'".
אז עכשיו את בעמוד הראשי של מאקו עם אוזניים של אלף.
"ברור מה, תמיד רציתי להיות אלפית. זה הגשים לי חלום, כמו משחקי מחשב, אלפיות כאלה יפות".
קראת ספרי פנטזיה?
"כן, 'פרסי ג'קסון', 'אני מספר ארבע', יש מלא. אני תמיד בעולמות הפנטזיה, אני חיה בפנטזיה, אני חיה בעולם אחר".
עדיין משחקת משחקי מחשב?
"בטח שאני משחקת משחקי מחשב, 'ליג אוף לג'נדס' בעיקר, כל מיני משחקים של מציאות מדומה. אני ילדה מאוד לא מציאותית. מאוד מנותקת מהמציאות".
איך את זוכרת את הילדות שלך?
"הייתה לי ילדות מהממת, אמא שלי נתנה לי אהבה בכמויות. איך יצאתי ככה? כי למדתי בדמוקרטי ואמא שלי חינכה אותי לחופש, לעשות רק את מה שעושה לי טוב, מה שאני רוצה לעשות, לא להתייחס למה שאומרים, וכמה שיותר אהבה".
להביא את אלה לי
להב הוכתרה כחלוצת הקיי-פופ בישראל, אבל במידה רבה נראה שהיא ממשיכה את הדרך שסללה נטע ברזילי שתי עונות לפניה. גם אם הסגנונות של השתיים שונים, אפשר לראות דמיון בחדשנות, ביצירתיות ובקריצה לנוף המוזיקה העולמי.
את רואה בה מודל לחיקוי?
"תמיד, בטח. נטע מהממת. היא עושה שיגעון מושלם בעיניי, היא לוקחת את השגעונות שיש במוזיקה בעולם, מחברת אותם לשירים שלה ועושה את זה בדרך הכי טובה שאפשר".
כשהלכת לתכנית חשבת עליה?
"ברור. היא לא דומה לי, היא עושה משהו משל עצמה. היא פשוט הראתה לי שמותר להיות מיוחדת".
מי עוד בארץ מודל לחיקוי מבחינת הקריירה?
"נינט. היא מהממת, היא מושלמת בעיניי".
אבל הקריירה שלה לא ממש המריאה, היא טסה ללוס אנג'לס וקצת נעלמה.
"הקריירה שלה המריאה מאוד כשאנחנו היינו ילדים, סבבה? היא הייתה מאוד מצליחה, אנחנו פשוט לא היינו שם".
אני מבוגר ממך בכמעט 20 שנה…
"בסדר, אם אתה לא זוכר את זה, כנראה שגם אתה לא היית שם. הייתה לה סדרה מטורפת והיא הייתה משוגעת, נינט הייתה וואו. הייתה מאוד מאוד חזקה".
מה עם מישהי עכשווית, נועה קירל?
"אני מעריצה את העבודה שלה, היא מפלצת של עבודה. אני חושבת שצריך מאוד להעריך את זה ויש לי המון מה ללמוד ממנה על מקצועיות ועל עבודה קשה".
ואת מתכוונת להמשיך לייצג את הקיי-פופ בארץ?
"אני לא רוצה להיות הייצוג של קוריאה, אני רוצה להיות הייצוג של אלה לי. אני אפילו לא רוצה להביא קיי-פופ, אני רוצה להביא את אלה לי".
אבל תישארי באזורים האלה גם בהמשך הקריירה או שתשברי בחזרה לישראל?
"אני בחיים לא אשבור בחזרה לישראל, אני רוצה להביא משהו חדש. אני לא רוצה להביא את מה שישראל מביאה, את מה שישראל מביאה יש לנו כבר פה. בשביל מה אני צריכה לעשות מה שיש כבר פה?".
חושבת על קריירה בחו"ל? חוזה כמו שמרגי ונועה קירל חתמו, או סטטיק ובן אל, זה משהו שאת רוצה?
"ברור! מאוד, מאוד רוצה להגיע לחו"ל. תמיד רציתי לדבר לעולם, הכוונה היא העולם. אני פחות שרה בעברית, אני יותר שרה באנגלית ואפילו קוריאנית, לכן אני רוצה לפנות לעולם ולכן גם יהיה לי קל יותר לפנות לעולם. אבל לא ממהרים לשום מקום. לאט לאט, תן לי לבסס את עצמי בארץ ואז נדבר, אני עם שיר אחד, בואו נזכור את זה".
נזכור, אבל תגידי מה החלום הכי גדול שלך.
"להופיע על במה בחו"ל מול קהל של עשרות אלפי אנשים. הלוואי שזה יקרה".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: איתי בצלאלי | איפור: ערן ישראלי | שיער: שגיא דהרי