כשהיה בן 18, הגיע בן אל תבורי ביחד עם אחיו דניאל להיבחן לכוכב נולד 7. השניים עמדו ביחד על הבמה ושרו בזה אחר זה. בן אל שר את "אימא" והיה בעיקר ילדון. כשסיימו, הייתי הראשון שהתבקש להביע דעה ואמרתי לו שהוא צעיר ועדיין לא בשל, ושיש לו עוד הרבה עבודה. מרגול הצטרפה אחרי ואמרה "אבא שלך לא יכעס עלי אם אני אגיד לך שאתה צריך לחכות". דניאל התקבל לתוכנית, בן אל הלך הביתה.
תבורי הקטן לא התייאש. הוא השתפשף, התקדם, הקליט שירים, הוציא דיסק, וכמובן השתתף בתכנית הריאליטי המשפחתית "התבורי'ס" בערוץ 24. כל הדברים האלה היו הקדמה לדבר האמיתי: היום, כשהוא בן 25, בן אל חתום יחד עם סטטיק (לירז רוסו) על "ברבי" – להיט ישראלי מקורי וענק שעומד על יותר מ-20 מיליון צפיות ביוטיוב. אחזור שוב: 20 מיליון.
"יוטיוב מכניסה הרבה כסף", אומר משה זיו, היחצ"ן של בן אל וסטטיק. "זה בערך 4,000 שקל לכל מיליון צפיות, ויש גם תמלוגים מאקו"ם. תוסיף לזה את כל הרווחים מהעיריות: סטטיק ובן אל הופיעו ב-15 ערים שונות בפורים האחרון, ויש להם אירוע כמעט מדי ערב, לפעמים גם שלושה ביום. זה לו"ז פסיכי אבל הוא שווה את זה: ביום העצמאות הם יופיעו תמורת 50 אלף שקלים, אירוע פרטי מתומחר אצלם בדרך כלל באזור ה-20 אלף. כשהשיר יצא, לקח לנו רק כמה דקות להבין שיצרנו כאן משהו גדול. הקהל לקח את זה משם".
תבורי וסטטיק הם נערי הפוסטר של גל חדש ומצליח של פופ ישראלי מקורי, כזה שלא היה כאן קודם. "דור הסטטיק" שהם מייצגים בנוי מקבוצה הולכת וגדלה של אמנים צעירים, לפעמים צעירים מאוד, שצמחו בפריפריה ופרצו ברשתות החברתיות. הם גדלו על היפ הופ ישראלי, מוזיקה מזרחית והרבה שון פול וביונסה, ועכשיו הם מייצרים מוזיקה מקומית שמכריעה את גלגלצ ותחנות הרדיו האזורי ומשנה את כל מה שהתרגלנו לחשוב על השוק המקומי. כי רוק עדין ומלנכולי זה נחמד, אבל ב-2016 הדרך הבטוחה לבסס קריירה היא להתחיל להרים.
"אם אתה רוצה להתפרנס היום בישראל ממוזיקה, אז רק ממוזיקה כזאת", אומרת יסמין ישבי, עורכת המוזיקה הראשית בגלגלצ. "ההיסטוריה שלנו כאן מבוססת על כל האתוס הזה של הישראלי היפה – הגיטרה, הלוחם – אבל עכשיו סופסוף נפתחות כאן עוד אפשרויות. בהתחלה זה היה המזרחית והיום זה הפופ. המיינסטרים בחו"ל הוא היפ הופ ופופ, הוא לא רוק, וזה סופסוף זה מגיע אלינו. אין מה לעשות, ההיררכיות הישנות מתפוררות".
היעד הבא: מקסיקו
ישראל היא מקום מאוד אכזרי לזמרי פופ. רבים מהם מתחילים את הקריירה כשהם חולמים על הופעות כמו של מדונה וריהאנה ומוצאים את עצמם כעבור כמה שנים בהצגות חנוכה במתנ"ס. יוצרים ישראלים צעירים למדו שהם צריכים להחליט בין אייל גולן ושרית חדד לשלמה ארצי וריטה, ולוותר די מהר על גרסה מקומית לריקודים וגרוב וסקס אפיל. אז נכון, היו כאן היי פייב, ורוני דואני, ולפניהם הצליחו דנה אינטרנשיונל שהולכת בדרכה המיוחדת כבר 20 שנה וכמובן צביקה פיק - אבל האפרוריות המקומית, הסלידה מראוותנות וימי הזכרון ניצחו תמיד. עד שהגיעה נועה קירל.
"אני יכול להגיד שאנחנו מוצפים בכמויות הערצה קשות לעיכול", אומר שיר פינטו, היחצ"ן הצמוד של נסיכת הפופ הגדולה ביותר שצמחה כאן בשנים האחרונות. "חסמנו לנועה את הטלפון עם קוד כי היו לה 5,000 טלפונים ביום. אי אפשר לפתוח את הוואטסאפ כי יש לה 50,000 הודעות ביום. כל ז'אנר ההיפ הופ והפופ הישראלי נמצא בתקופה הכי טובה שלו אי פעם, ותופעה כמוה אף אחד לא זוכר".
קירל, בת 15 בלבד, חתומה אצל רוברטו בן שושן ובחברת אן.אם.סי. כבר חדשים ארוכים שטינאייג'רים בכל רחבי המדינה מזמזמים את "יש בי אהבה" שלה, ובשבוע שעבר היא הוציאה קליפ חדש לשיר "רק אתה" שכבר צבר יותר מ-400 אלף צפיות ביוטיוב. "רק אתה", שכתב אלון דה לוקו והפיק מירו, הוא גרסת דאנסהול ישראלית שמתכתבת יפה עם כל מה שהולך היום בעולם. קירל בקליפ הזה היא קצת ריהאנה, קצת ביונסה ובעיקר שרה באנגלית כאילו נולדה בג'מייקה. לפני עשר שנים זה היה נראה מגוחך, אבל עכשיו בעיקר מרגיש שבאמת יש כאן פוטנציאל לכוכבת פופ ישראלית. השבוע היא סיימה את צילומי הסרט הראשון בכיכובה, "כמעט מפורסמת", וברור לחלוטין שהאנשים מאחוריה בונים על תאגיד רב זרועות. אתם לא סתם תאהבו אותה, אתם תעריצו אותה.
"היום נועה קירל זו מישהי שפונה לקהל יעד מאוד רחב - משוק הבת מצוות והבר מצוות ועד למועדונים והופעות בבתי מלון, בקניונים, מול ועדי עובדים, עיריות, מסיבות נוער, מסיבות צעירים, חיילים, סטודנטים", אומר פינטו. "כל הופעה שלה זה 40 דקות עם שמונה נאמברים בליווי רקדנים ורקדניות וקטעי קישור. ההופעות האלה נמכרות בלא מעט כסף. מעבר לזה הרווחים שלנו מגיעים מהמדיה הדיגיטלית - מיוטיוב, מאייטיונס. נועה היא לא רק זמרת, היא גם שחקנית ופרפורמרית. היא הובילה עכשיו קמפיין ל'קונדלרסה' תמורת עשרות אלפי שקלים ויש בקנה קמפיינים גדולים בשוק האופנה במאות אלפי שקלים. הצלחנו להעביר מסר חד וברור שאנחנו פה לא כגימיק, אלא לתקופה ארוכה".
מי אמן הפופ הישראלי שמהווה עבורכם מודל להשראה?
"אנחנו מסתכלים רק החוצה. לומדים מהקריירות של האמנים הכי גדולים בעולם, בוחנים את דרכי הניהול והשיווק שלהם, את יחסי הציבור האגרסיביים. את כל זה אנחנו מייבאים לישראל. בתקופה האחרונה קיבלנו לא מעט בקשות להופעות בקולג'ים בארה"ב, אתמול גם פנו אלינו ממקסיקו".
היו כאן הרבה כוכבות פופ בעבר, במה היא שונה?
"אנחנו פשוט לא 'פייק'. אני חושב שבהרבה ניסיונות עבר, אנשים לא הרגישו שיש בזמרות כאן משהו אמיתי. זה כמו שחקן לא טוב, שאנשים לא מאמינים לו. מהר מאוד הוא יתמסמס".
זה הדגל שאנשי הפופ החדש נושאים איתם: לא לעשות את הטעויות של דור המייסדים. הרי לפני עשור בערך היה נדמה שהמהפכה כבר כאן: "תזיזי ת'ישבן" של ביגי ושורטי היה להיט, רוני סופרסטאר הקליטה גרסת תגובה שנקראה "תזיז את הישבן" (את המילים כתבנו עברי לידר ואני! נשבע), ולרגע אפשר היה לדמיין שיתחיל כאן גל של פה פופ עברי. זה לא קרה. השלב הבא הגיע יותר מחמש שנים מאוחר יותר והיה שייך לראפר איזי שהפך לכוכב אצל בני נוער ולצמד עידו בי וצוקי ששרו שני להיטים ("היא חולה עליי" עם הרכב ההיפ הופ האולטראס ו"דבר איתי חופש" עם ההרכב פרנקלין") והפכו לכוכבי יוטיוב בלי שום הד חיצוני בתחנות הרדיו. יניב ויצמן, בעל משרד הפרסום TEENK, הבין את הפוטנציאל של מוזיקה שצעירים יוצרים לצעירים והקים לפני שנתיים הרכב בשם "סופרגרופ מיוזיק קפה" שבו השתתפו איזי, נאור אורמיה, ענבל ביבי שהגיעה מה"אקס פקטור" והאולטראס. אלא שהרדיו והתקשורת הממוסדת התעלמו לחלוטין משיתופי הפעולה האלה.
באולפנים של ריהאנה וג'יי זי
אבל עכשיו קם כאן דור שהצליח לפצח את השיטה. קחו למשל את סטטיק, ילד טוב חיפה שמגיל 15 מפיק שירים ועושה את זה עם כל הסוואג שהתרגלנו לראות אצל ראפרים בחו"ל. הוא מסתובב בשטח לא מעט שנים, אבל רק מרגע שפגש את בן אל תבורי, לפני חצי שנה, והשניים הפכו לצמד, הוא סופסוף פרץ. אחרי שהשתתפו בשיר "#דוביגל" של רון "סקיי" נשר, שהפך לתופעת רשת, הם יצרו את "ברבי". השבוע אירח אותם גורי אלפי בתכנית הלילה ביחד עם אנשי "ערוץ הכיבוד" שכבר הכינו עליהם פרודיה.
והם לא לבד. בדור הסטטיק אפשר למצוא גם את בוגרת בית הספר למוזיקה אגם בוחבוט שהשיר שלה "בוא לריו" הוא הגרסה הנשית של הסטטיקים, איב אנד ליר שמשלבים סלסולים ואלקטרונית וגם נצ'י נצ' וטונה שעושים ראפ עדין מסוג חדש. מה משותף לכולם? לא הרבה בעצם, מלבד איזו קלילות שפעם הייתה כאן לגמרי מחוץ לתחום, טקסטים יומיומיים באווירת סטטוס בפייסבוק (כולל חיבה עמוקה למילה "סלפי"), ואפס ניסיון להתחבא מאחורי ז'אנרים אחרים. "פופ בצורה הזאת עוד לא היה לנו - מה שהוגדר בישראל עד עכשיו כפופ, כמו לירן דנינו או נתן גושן, זה היה בסך הכל וריאציה של רוק", אומרת ישבי. "אני אפילו לא יודעת אם המוזיקאים עצמם בקטע של לקטלג את זה ז'אנריסטית. הם שומעים מה טרנדי בעולם ורוצים בצדק לעשות את זה בעברית. כשסיה שרה עם שון פול – מה זה? פופ? רגאטון? היפ הופ?".
"מרגיש לי שהפעם גל האמנים הזה לוקח את עצמו הרבה פחות ברצינות, משתף פעולה עם ההומור ועם התקשורת", אומר רועי דלמדיגו, עורך המוזיקה הראשי של 102fm. "ברבי לא יישאר כקלאסיקה עוד שנה, וזה בסדר גמור. יבוא להיט אחר. הזמרים האלה מבינים את הקהל ואת התעשייה ממש טוב, איך להתלבש ואיך לכתוב, איך לעשות ביטים. פעם היו מוציאים שיר, היום משקיעים בכל האריזה – הלוק, צילומי הקליפים, נועה קירל למשל זו מכונה של הרבה אנשים. הם הבינו שלא מדובר רק במוזיקה אלא במכלול. ממש מייצרים כוכבי פופ".
האם בתוך כל ים הדימויים האלה אפשר לייצר מוזיקה אמיתית? התשובה נמצאת כנראה אצל אליעד, פעם הילד המתוק מ"שמש" והיום אחד המוזיקאים הבולטים בסצנה המקומית, שלאחרונה הוציא את אלבומו השני, "אור", ובו דואט מפתיע עם ריטה. כשהשתחרר מלהקה צבאית ניסה לכבוש את המדינה עם ארנ'בי באנגלית, וכשזה לא הלך עבר לעברית. כשיצא "מתוק כשמרלי", פתאום הכל התפוצץ. זה קצת רגאיי, זה קצת מזרחית, זה קצת היפ הופ (אבל ממש קצת), ובעיקר משמח ומספיק נגיש כדי להפוך לשיר השנה בגלגלצ.
"בהתחלה היה סופר קשה. הגענו עם המוזיקה של אליעד לתחנות רדיו ולא קיבלו אותנו בזרועות פתוחות", אומר אור מרמלשטיין, המנהל האישי. "היו אומרים לנו 'האופי של התחנה יותר ישראלי, פחות מתאים האווירה של חו"ל', כי הרדיו פה מקובע. גלגלצ שינתה את התמונה, נתנה את הבמה לאמנים האלה".
גם מקורות ההשראה של אליעד והצוות נעוצים בעיקר בחו"ל. "אני רואה המון אמנים בארץ שעושים פופ והם פשוט מעתיקים אחד לאחד, ולכן זה יוצא וואנאבי", אומר מרמלשטיין. "עם אליעד השקענו המון כספים בקליפים כי כל הזמן אנחנו צריכים לחדש: המצלמה הכי עדכנית שיש, עלות הפקה הכי גבוהה שאפשר. הוא עושה מאסטרינג בחו"ל כי בארץ אין ציוד מספיק טוב לזה. אנחנו שולחים את החומרים לאולפנים של ג'יי זי וריהאנה ושמים על זה פי ארבע כסף, ובסוף זה משתלם".
מה קרה לעומר אדם?
ואולי בעצם הפופ היה כאן כל הזמן, ופשוט קראנו לו בשם אחר? שירים מרימים שקל לסמפל וכיף לזמזם? חרוזים פשוטים ומקצב ממכר? המוזיקה המזרחית עשתה את זה קודם, ואולי הזמרים ההם היו צריכים להישכב על גדר המלנכוליות הישראלית כדי שדור הסטטיק יבוא לקטוף את הפירות.
"להפך", מזדעק פינטו. "האמנים הוותיקים והמצליחים ביותר בז'אנר הים תיכוני פתאום מתחילים לפזול לעולם הפופ בגלל שהם רואים שהז'אנר הזה מאוד פורח ומצליח, אז הם רוצים להפוך את זה לפופ ים תיכוני. אפשר לראות את זה חד משמעית בשירים החדשים של משה פרץ ועומר אדם. הם צמצמו למינימום את הסגנון הערבי והיווני והטורקי והדרבוקות, ופוזלים לנישה הפופית והחו"לית".
"המזרחית בשנים האחרונות חזרה, אבל זה היה כמו בועת הייטק – הכל התנפח וכולם רצו לסגור קיסריה והיכל התרבות, ורק עכשיו התופעה הזאת חוזרת למימדים הטבעיים שלה ויש מקום לדברים נוספים", אומרת ישבי. "זה עדיין מאוד גדול, למזרחית יש במות וקהל ענק שילך איתה, מה שיפה זה שהיום הפלייליסט של הצעירים גדל ויש גם חפיפה בקהלים".
"מה שבטוח זה שכבר לא נחזור לריק שהיה כאן בתחום הפופ, כי הוא עובד והוא מצליח", אומר דלמדיגו. "אולי זה קורה כי סופסוף הוא מתכתב עם טרנדים מהעולם, כמו הרגאטון. זה היה לי חסר מאוד בתור עורך מוזיקלי".
חלק מהעניין אצל דור הסטטיק הוא הקודים שאימץ מהשוק הים תיכוני - להיות כל הזמן עם יד על הדופק, להשתנות מהר, לא לשעמם. וגם להבין שמוזיקה יכולה להביא פרנסה מעולה. "היום הילדים רוכשים המון, שיר עולה 3 שקלים באייטיונס ואמן בסוף מקבל על זה בערך שקל וחצי", אומר מרמלשטיין. "הופעות זה מקור הפרנסה הכי חשוב לאמן, ממזרחית עד למוזיקה קלאסית, זה מה שנותן את הבוסט הכלכלי, אבל בסוף הכסף החדש מגיע מיוטיוב ומאייטיונס והעולם הזה. יש שם הרבה ילדים, וילדים שומעים מוזיקה בכסף".
בהכנת הכתבה השתתפו מיטל שבח וגילי נוי.