לפני שנתיים החליטה דין דין אביב שהיא לא מופיעה יותר מול קהל מעורב. בשנים האחרונות היא כבר עמוק בתוך העולם החרדי, אבל זה צעד שהיה קשה לה לעשות. נקודת המפנה באה, איך לא, בעיר הקודש צפת. "הזמינו אותי להופיע על הבמה המרכזית ביום העצמאות. כשעליתי לבאלאנס של לפני ההופעה, כמה נערים חרדים בדיוק חזרו הביתה מהישיבה. הם עצרו והסתכלו עליי. יכולתי לראות את כל הרעש שיש להם בראש. 'רגע, היא נראית חרדית. היא לבושה צנוע, עם כיסוי ראש מלא, אבל היא שרה ליד כולם, מנגנים איתה גברים. מה קורה פה? זה אסור? זה מותר?'. באותו הרגע עלו לי רחמים עליי. הבנתי שאני לא מדייקת. אני לא יכולה לזגזג בין העולמות. כל עוד אני לא בוחרת, אני כלואה בין עולמות. הבנתי שהגיע הרגע לבחור".

אביב מספרת שאמנם בצפת האסימון נפל, אבל רק כעבור שנה הודיעה למנהלת שלה שלא תסגור לה הופעות עם גברים בקהל. "בפסח שאחרי, בליל הסדר, בעלי סיפר על נחשון בן עמינדב, החלוץ שקפץ ראשון למים הסוערים ורק אז הים נחצה. שמעתי את הסיפור והתחלתי לבכות. בעלי שאל בדאגה 'מה קרה?'. עניתי לו שהבנתי הכל, שאני רוצה ללכת בדרך של השם שאמר 'קול באישה ערווה'. להיות חלוצה של עצמי".

דין דין אביב
צילום: סיגל קרימולובסקי

אתם חיים בקהילת ברסלבים. איך זה התקבל שם קודם כששרת גם מול גברים?
"פניתי לרב שלנו, הצדיק, להתייעץ איתו. הוא הפוסק והדיין של הישוב אלעד. שאלתי אותו מה זה אומר בכלל 'שירת נשים', והוא אמר לי שכל עוד יש לי תהיות בנושא הזה, אני צריכה להמשיך לשיר מול גברים. שאני צריכה להגיע לזה לבד, לא כי בעלי רוצה או לוחץ. הוא אמר לי, 'אם תקבלי החלטות שלא נובעות ממך, אם לך אין הרהורים משלך בנושא, הכלי ייסדק ויישבר. רק אם הכלי עמיד תוכלי להחזיק בו'".

אביב חזרה בינתיים לשם הלידה שלה, דינה, ואליו צירפה את השם "אביגיל" ("לרכך את הדינים"). בימים אלה היא עובדת על אלבום חדש שמשלב בין טקסטים אישיים לטקסטים מהמקורות שהלחינה עם בעלה, המפיק המוזיקלי אלון יופה. אביב מספרת שתוציא אותו לעולם עם ההנחייה "לנשים בלבד". מאותו הטעם, היא לא תשלח אותו לרדיו ולא תתארח בטלוויזיה. "יש זמרות דתיות שמוציאות לרדיו אבל לא נראות בקליפים. אם את לא מוּכרת כשאת שרה, אי אפשר לדמיין איך את נראית. בגלל שיש לי רקע, יש עליי יותר החמרה. יצטרכו לחפש את השירים", היא מחייכת. "מי שיתאמץ יצליח".

רק עכשיו יצא האלבום "נשים שרות זלדה" ואת שרה שם את השיר היפהפה "כל שושנה". אסור להקשיב לך בבית?
"הקלטתי את השיר כשעוד לא לקחתי על עצמי את האיסור. אני עושה דברים בנועם, אז לא ביקשתי שישלפו אותי משם. אני לא רוצה להרוס או להשאיר פצועים בשטח. כן ביקשתי שלא יוציאו את הסינגל לרדיו. כשצילמו עכשיו וידאו של אחד השירים בפרויקט, שרון רוטר (זמרת שחזרה בתשובה – ת.ב) ואני שרנו ביחד והצטלמנו מהגב".

דין דין אביב
צילום: סיגל קרימולובסקי

אני בטח לא צריכה להגיד לך שהדרך שבחרת היא מכת מוות לאמן.
"לקח לי הרבה זמן לחייך כשאני מספרת על זה ולהיות שלמה עם זה. אני בטוב עם זה, ברוך השם. זה לא קל, אמן צריך קהל, אבל כל אחד בעולם צריך להיות קשוב לא רק לעצמו. אני סיימתי להתחשב רק ברצונות שלי. יש ילדים, בעל, קהילה שאני חיה בתוכה. כשאת חוזרת בתשובה נגמר ה'רק אני'. אני כבר לא בתרבות מה בא לי, והיום אני גם מאמינה שהשם יניע לאן שצריך להניע. קיסריה זו ברכה שניתנת או לא ניתנת. ואת יודעת מה, אם היא לא ניתנת, כנראה שזו גם ברכה".

תשובה בכל הכוח

לא ייאמן שאביב כבר בת 46, נשואה ואם לארבעה. הקריירה שלה התחילה כבר ב-1980, כשהייתה בת שש, ילדת פלא שנולדה לזמרים עליזה ומוצי אביב והופיעה בתחרות השירוויזיון עם השיר "מבולבלי". בשנות ה-90 הייתה בלהקת צופי תל אביב, עיר ילדותה. את בן זוגה הכירה כששניהם למדו ב"רימון". יופה נחשב כיום מפיק מוביל בסצנת המוזיקה הדתית, והוא מעורב עד העצם בכל דבר שהיא עושה.

אביב צרובה בזיכרון כאשה קטנה עם קול גדול ושיער ארוך לאורך גבה, צעירה ואנרגטית על הבמה. היא הייתה בשיאה של קריירה כשחתכה לטובת התשובה. היו לה שיתופי פעולה פוריים עם עידן רייכל, מוש בן ארי, שוטי הנבואה ואברהם טל, שהניבו להיטים כמו את "שיר לאהבה" (יחד לב אל לב), "אם תלך", "יש בי עוד כוח",  "סודותיי", "מוכרת לי מפעם" ועוד. הווקאליסטית הגדולה שהיא והתכנים הרוחניים ששרה כבר אז יכלו להציב אותה בקלות בשורה הראשונה של האמנים בישראל. אם תרצו, הוורסיה הנשית של אמיר דדון. כמו שאוהבים להגיד השופטים בתכניות ריאליטי, "יש לה את כל החבילה", או במקרה שלה "יש לה את הבייגלה מעל הראש".

דין דין אביב
צילום: סיגל קרימולובסקי

"אף פעם לא הפסקתי להופיע, ההבדל היחיד הוא שזה פחות תקשורתי. אני קמה בבוקר לילדים, בישולים, 'מודה אני לפניך, ברכות השחר. דוסית", היא מתגלגלת מצחוק. "דוסית למהדרין. האמונה היא מעל הטבע. כשנגמר ההיגיון, מתחילה האמונה. היא משמחת אותי. היא הפכה אותי ליותר רכה, אמיתית. במקום שהתחילה האמונה, הסתיימה הגאווה. התחלתי להיפרד מהקליפות".

כבר עשר שנים היא שומרת שבת, אבל רק בחמש האחרונות חזרה בתשובה בכל הכוח. המשפחה מתגוררת בהוד השרון בקרב קהילת ברסלבים חוזרים בתשובה שנקראים "משיבת נפש".

היא פותחת לי את הדלת לבושה בצניעות. חצאית ארוכה ארוכה, חולצה סגורה עד הצוואר, כיסוי ראש מלא ששורשי השערות מציצים ממנו. מחוץ לבית, היא מסבירה לי אחר כך, כיסוי הראש מכסה הכל. לא רואים שערה סוררת אחת. "היה לי נורא קשה לשים כיסוי", היא מספרת. "קיבלתי שיער מאוד יפה בעולם הזה. אבל זו עבודת מידות. כל הוויתורים האלה זה כמו שריר שמתחזק".

הבית מרווח, ביתי, נעים. במרתף הגדול מפוזרים כלי נגינה. היא מעבירה שם סדנאות לנשים הכוללות שיעורי פיתוח קול ועמידה מול קהל. הקירות בקומת הסלון והמטבח מכוסים בקישוטי פסוקים כמו "שיוויתי השם לנגדי תמיד", "הרבית טובות אלי" ומעל שולחן האוכל "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון". על השולחן פתוח "ליקוטי מוהר"ן" שכתב רבי נחמן מברסלב. "זה טקסטים מטורפים. אפשר לעשות עכשיו חברותא ביחד על איזה דף", היא מציעה לי בתמימות מתוקה כזו שלא מעוררת אנטגוניזם.

משפחת יופה-אביב החלה בצעדי התשובה לפני כ-15 שנה. הרגע המדויק בזמן היה יום ברית המילה של בנם הבכור, יהודה עדן, שנקרא אז רק עדן. "אלון הרגיש ביום של הברית שהוא צריך לעשות איזו הכנה רוחנית, משהו. הוא אפילו לא ידע מה. חבר דוס שניגן איתו אמר לו שיטבול במקווה ויקרא פרקי תהילים. הוא חזר מהמקווה עם הילה. המוהל הזקן זיהה את זה ואמר לו 'אני לא אבקש ממך רשות למול את בנך כי אתה תמול'. בברית, המוהל לקח את היד של אלון ונתן לו לעשות את החיתוך האחרון. באותו הרגע נפתח לו משהו מאוד חזק ומאוד רוחני. משם הוא יצא לבירור רוחני. כל הסממנים הופיעו מהר - כובע, חולצה לבנה. הוא כבר רצה להעביר אותנו למאה שערים. אני נתתי את הברקס של 'הלו, תירגע, יש לך אישה, ילד, תעצור'. הוא היה חמש שנים דוס כשאני חילונית, במקום אחר לגמרי".

מניחה שזה לא פשוט. היה מתח, מחשבות על עתיד הקשר?
"מצד אחד, הפאות שהוא גידל נראו לי יפות. מה ההבדל בין פאות לראסטות? אחלה פרפורמנס. אבל ברצינות, ראיתי שהאיש שלי נהיה שמח. הוא מצא את מקומו. החזרה בתשובה עידנה וריככה אותו, זה עשה לו סדר בראש. היה אמן שקשה לו לקום בבוקר, פתאום הוא קם כל בוקר לתפילה. זה גם עשה שלום בית בינינו. היהדות נותנת המון כבוד לאשה. מדברים על הדרה וכל מיני, אבל הדת דווקא מעצימה נשים. פתאום ראיתי שאני מקבלת מקום מיוחד בבית. מצד שני, היו דברים מאוד קשים ומאתגרים. ויכוחים, ריבים. הוא בשבת בבית הכנסת ואני לא. מה שהציל אותנו זה הרב של אלון שאמר לו 'תקשיב לאשתך, היא יודעת. שזה יהיה בקצב שלה. לא שלך".

דין דין אביב
צילום: סיגל קרימולובסקי

מתי את ראית את האור?
"כשהבן הנימול על ידי אביו היה בן שנה וחצי התחלתי לחפש לו גן. חיפשתי גננת שתיראה לי השראה, שיהיו לה עיניים חומלות ורכות. מישהי שראתה את הקושי שלי שלחה אותי לבדוק גן ברסלבי. גיליתי שם מאור פנים יוצא דופן. הגננת קראה לילדים 'צדיקים' וסיפרה להם שבכל מעשה טוב הם אוספים מלאך שומר. זה נראה קסום. אמרתי לעצמי 'יו, אני רוצה שיקראו לילד שלי צדיק כל החיים'. הייתה לזה קונוטציה רוחנית בשבילי. הבנתי שלא צריך מצלמות לראות מה קורה עם הילד. המצלמה הנסתרת זה הקדוש ברוך הוא. הגננת הולכת בידיעה שהוא מסתכל על כל המעשים שלה. זו מערכת יחסים נוקבת. הילד שמור. חזרתי הביתה ואמרתי לבעלי שאני רושמת את הילד לגן הזה".

בדוסלנד הכל טיפה יותר עצור

לא היה לה פשוט להתראיין. למעשה זה הריאיון הראשון שהיא נותנת מאז שהשלימה את תהליך החזרה בתשובה.

ממה נבע בעצם ההיסוס לדבר?
"להיות על הרדאר תמיד הלחיץ אותי, אני טיפוס מאוד פרטי. לא ראו תמונות שלי במדורי רכילות, לא הגעתי לפתיחות. זה אף פעם לא דיבר אליי. היומיום שלי תמיד היה בית-במה. הייתי חוזרת מצילומים לטלוויזיה עם כאבי ראש. זה תמיד היה מסתכם באיך נראיתי ולא איך היה השיר. אם נראיתי טוב, איפרו אותי טוב, הפידבק היה 'אחלה שואו'. אני שמחה עם זה שלא כולם יודעים מי זו דין דין אביב. אם תשאלי אנשים באופן מקרי אולי חצי ידעו, אבל אם תשמיעי את השירים שלי כולם יכירו. איזה כיף שהשירים הולכים לפניי. תודה לאל".

נולדת לזוג זמרים. הלכת במסלול שלהם, המשכת אותם ופתאום הלכת לאזורים אחרים לגמרי. איך זה היה להם?
"יש לי הורים מתוקים שהיו בית הספר שלי לאמנות הבמה והמוזיקה ושעזרו להיות משוגעת, להיות עם החן המשוגע שלי. היה להם לא קל. הם מתים על הנכדים עם הפאות שלהם, אבל ההתחלה הייתה קשה. לשתי המשפחות זה היה קשה. ככל שהבינו שנכנסנו לזה ברצינות, ככה הם היו צריכים זמן עיכול. זה היה מוזר אם זה לא היה קשה".

דין דין אביב
צילום: סיגל קרימולובסקי

איך זה עבד בפועל?
"בהתחלה ביקשתי מהם לבוא אלינו לבושים יותר צנוע, יותר מותאם, אבל זה מסליד, זה לא נכון. בהתחלה לא אכלנו אצל ההורים כי אתה מתלהב, רוצה להדר במצווה. אבל יש הלכה שאומרת שאפשר לאכול אצל ההורים גם אם לא מאה אחוז כשר. אז יצא שפספסנו וברוך השם שתיקנו, אבל אפשר גם להבין את ההתלהבות הזו של ההתחלה. לוקח כמה שנים עד שזה מתאזן והיה צריך לפתח המון שרירי סבלנות - בינינו, עם ההורים שלנו, המשפחות. זו חתיכת עבודה. היום אני יודעת להגיד שבעלי תשובה צריכים הדרכה איך לא להרחיק, לא לפגוע. איך באמת לשמור על 'כבד את אביך ואת אמך'".

אפרופו, מה את אומרת על משבר האמונה של יובל דיין? היה ברסלב כמוכם.
"בוודאי שזה מערער ואתה מתבונן על זה. אלו קולות שבאים לעורר אותנו לדייק. שימו לב, בעלי תשובה חמודים, אתם לא דוסים מלידה. הישמרו מללכת רחוק מדי ולהישחק. כשאתה חוזר בתשובה, אתה באורות גבוהים ויכול לפספס את עצמך. אני משתדלת להיות קרובה לעצמי, לרצונות שלי. לא להשתנות במהות. אני תמיד אומרת שאני הולכת עם כיסוי ראש בלי נדר, אני שומרת שבת בלי נדר".

אביב מספרת שעשתה טעות של מתחילים ושלחה בתחילה את הילדים למוסדות לימוד חרדיים בבני ברק שמדברים בהם יידיש. "רציתי להזמין אלינו חבר של הבן שלי מהכיתה, ואמא שלו אמרה לי שהיא לא שולחת את הילד בלי ההורים. זה היה קוד. היא התכוונה שאי אפשר שהבן שלה יבוא אלינו כי היא לא מכירה בעלי תשובה והיא לא רוצה שהבן שלה יסתובב עם הבן שלי. היא עשתה את זה בעדינות, אבל בכיתי אחרי השיחה איתה. ואת יודעת מה, היא עזרה לי לדייק. הבנתי שזה לא מתאים לה וגם לא מתאים לי. הבנו שהילדים לא יכולים להשתלב במסגרות חרדיות. אין לי את הסלנג היידישי, אני מגיעה לחיידר עם כיסוי ראש צבעוני. אשה חרדית מלידה לא תלבש מטפחת כזו. אני לא רוצה להתחפש. לעולם אהיה בעלת תשובה וזה החן שלי וזה היופי שלי. השם ברא אותי חילונית ואני לא אזרוק את כל הטוב שקיבלתי מהעולם הזה".

אז מה עשיתם?
"הקהילה שלנו פתחה מוסדות חינוך והעברנו לשם את הילדים. אגב, זו מערכת חינוך פרטית. לא הצלחנו לקבל הכרה ממשרד החינוך. אנחנו בגיוס כספים רגע לפני קריסה. אם במקרה מיליונר צדיק יקרא את הכתבה הזו".

זה לא נורא בעינייך, הקאסטות האלה בתוך העולם החרדי?
"זה לא מעמדות, זו תפיסה. בעולם החרדי בעלי תשובה זה עם אחר, יצורים אחרים. השפה שלנו אחרת, עולם הערכים אחר. יש 70 דרכים לעבוד את הקדוש ברוך הוא, וזה בסדר. בוודאי שבהתחלה מאוד כעסתי. אני יצור בועט, מתרעם ומתלהם, אבל יש עניין לדון כל אדם וכל מגזר לכף זכות. אני מאמינה שחרדים מלידה ובעלי תשובה יכולים להיטיב אחד עם השני, אבל זה לוקח זמן. התפקיד שלנו זה לפתוח טיפה את המגזר החרדי".

דין דין אביב
צילום: סיגל קרימולובסקי

מה תגידי למי שיקרא את הכתבה ויצקצק בצער על זה שהפכת לאולטרה חרדית?
"הייתי רוצה שיבינו שעשיתי שינוי שאני מאוד שלמה איתו ושמחה בו. שהכל בסדר איתי. אני אותה דין דין, רק מחוברת לדרך אבותיי. יונתן רזאל כתב בשיר 'אני לא עוזב את השרשרת'. אני כל כך שמחה שהצלחתי להכניס יד בחזרה לשרשרת".

יש בכל זאת משהו שאת מתגעגעת אליו בעולם החילוני?
"אני כל הזמן מתגעגעת. אפילו כתבתי על זה שיר שבעזרת השם תיכף יצא. אני עוד שנייה אתן לעצמי סטירה עם כל הבעזרת השם הזה. זה געגוע לאנשים שהתרחקו, לתדר מסוים. כאן אני המשוגעת היחידה סביבי. בדוסלנד הכל טיפה יותר עצור".

אני נפגעתי ישירות משיח ההדרה

תיאטרון בית מזיא בירושלים. שעות הערב. אביב עולה להופיע בפני קהל של נשים דתיות וחרדיות במסגרת "שבוע המחול היהודי". לפניה הופיעו רקדניות דתיות מבית הספר הדתי למחול "הללו" במספר קטעי מחול מודרני עם שמלות וכיסוי ראש.

אביב פותחת את ההופעה לבד. הלהקה מאחורי הקלעים. היא עולה עם כלי הקשה "קלימבה", מלטפת אותו, מקישה עם האצבע. שרה כמעט א-קאפלה. בשיר השני מצטרפות הנגניות שלה. בהתחלה עוד יש רחש בקהל, פטפוטים, אבל הנשים הופכות מהר מאוד למרותקות. אביב לא איבדה מילימטר מהפרפורמריות שלה. היא פותחת מבערים. זזה, רוקדת. נשים קמות מהכיסא לרקוד ולשיר איתה.

"להופיע מול קהל נשי זו נוכחות אחרת", היא אומרת. "משהו שם נפתח כמו שלא קורה מול קהל מעורב. גם הנשים משוחררות יותר ברגע שהגיעו עם חברות ולא עם הבעל. אני רואה נשים צוהלות, בוכות, רוקדות. אלו ערבי ריפוי. איזה יופי שיש מקום שמאפשר להן את זה".

האירוע תוקצב על ידי משרד החינוך ועיריית ירושלים. אביב כבר לא פותחת קופות. "זו תקופה מאתגרת", היא מודה. "ההופעות שלי מגיעות מתקציבי ממשלה ואין ממשלה כרגע. תוסיפי לזה שאלו הופעות לנשים בלבד ומאז שיח ההדרה, הופעות מהסוג הזה צומצמו. אני נפגעתי ישירות משיח ההדרה".

מה דעתך בנושא הופעות בלי נשים?
"למה לא לכבד את השונה? מה שיצא מכל זה הוא שהמגזר הדתי הוא הכי מודר, עושים הדרה נגד מגזר שלם. אתם אומרים לנו 'בחרתם בדרך הזו, תאכלו אותה'. זה לא להיות סובלן. זה להכביד ולא להקל".

דין דין אביב
צילום: סיגל קרימולובסקי

יונתן רזאל, ששם מסקינגטייפ על העיניים בהופעה, הוא חבר שלכם. מה חשבת על זה?
"חברות שלי שהיו בהופעה הזו אמרו שסוף סוף יכלו לקום ולרקוד. באקט הזה, יונתן בעצם אמר לנשים 'קומו, תרקדו, תעופו על עצמכן'. נשים חרדיות הרי לא ירקדו כשיש גבר על הבמה. הן לא רוצות להכשיל אותו. אז אפשר להבין את זה ואפשר להתעצבן. בוודאי שכל המהומה מסביב טלטלה אותו, זה לא נעים. יונתן רצה להשפיע טוב. בעיניי, הוא הלך בדרך השם והכל בסדר. זה עשה לו אחלה יחסי ציבור".

תגידי, גם אם את מופיעה מול נשים בלבד, מה את עושה עם מילות השירים? "אם תלך מי יחבק אותי ככה"? לא בדיוק טקסט כשר מהמקורות.
"גיירתי את השירים", היא צוחקת. "לפני שאני מתחילה לשיר אני מסבירה לקהל את הטקסט. אם תלך, זה אם תלך האמונה, מי יחבק אותי ככה? עידן רייכל בעצם כתב שיר למתבודדת בשדה. לדבר עם השם בטבע, בשמלה של חג. אם את שומעת את הפרשנות שלי ל'מוכרת לי מפעם' את מתעלפת. רגע לפני שקיעה זה זמן מנחה ואז הבורא מחבק אותך, נשמה ברואה שלו. הנשים שומעות את הפרשנות ובוכות. איזו מתיקות".

אביב מספרת שהיום ההופעות שלה יותר מוצלחות משהיו פעם, בשיא ההצלחה. "חייתי בהלקאה עצמית. היו לי חרדות לעלות על במה ולהופיע. הלכתי עם זה שהכל תלוי בי. אם אשיר הכי טוב, אם הסאונדמן יהיה הכי טוב, אם אני אעשה חזרות עם הנגנים, ההופעה תהיה מעולה. אבל זה לא עזר. יכולתי לסיים הופעה מאוכזבת שכל כך התאמצתי ולא הלך. היום אני יודעת שאני צריכה לעשות השתדלות, אבל התוצאה לא בידיי. זה מאפשר לי לעלות לבמה אדם אחר לגמרי. אני בתודעת הודיה שקיבלתי את המתנה הזו. אם היום אני עולה לבמה צרודה, אני אומרת לקהל, תשירו איתי. הפסקתי לקחת על עצמי את כל העול של העולם".

מירי מסיקה מתארחת אצלך בהופעות. איך היא הגיבה לחזרה שלך בתשובה?
"למירי מאוד קשה עם זה שלא כולם שומעים אותי. היא מתוקה, היא ממש מתעצבנת מזה. אני אומרת לה, 'אם לך זה קשה, מה אני אגיד?'. החיים האלה בכל מקרה הם קשים, אבל פה יותר קל לי. הגאווה לפעמים עושה לי טיק טיק על הכתף. עידן רייכל ייצא לסיבוב הופעות לרגל 20 שנה לפרויקט ולא אוכל להופיע שם. אני מארחת זמרות בהופעה שלי ולא יכולה להתארח אצלן. אני מציצה במאקו וביוטיוב, מה העניינים, מה קורה, מי הזמר החם עכשיו, ויודעת שיכולתי להיות שם. זה טבעי שאזיל דמעה מדי פעם. אבל אז אני מסתכלת על החיים ולא חסר לי כלום. הרווחתי בית. אני לא יודעת אם אני ואלון היינו מחזיקים בלי החזרה בתשובה. זה הכניס הרבה כבוד ושלום הביתה. אני רואה את הרווח. הרווחתי חיים".

צילום: סיגל קרימולובסקי | איפור: אליאנה בן דור