"הרגע של הזכייה שלי ב'כוכב נולד' היה רגע של אישור. אתה זמר, אנחנו אוהבים אותך, אתה שייך", משחזר ג׳קו אייזנברג ממרחק 15 שנה. "שבועיים אחר כך אכלתי פיצוצים וכבר לא הייתי שייך יותר. הנפילה הייתה כל כך תלולה ומהירה, זה גרם לגעגוע ולחיפוש של התחושה הזאת. כי הייתי שייך לרגע, אני יודע מה זה, אני יודע איך זה מרגיש. אני רוצה את זה שוב".
אתה לא מרגיש שייך?
"היום כן. לגמרי טוב לי במקום שאני נמצא בו, אני לא מיוסר. 'האח הגדול' עזר לי להשיג את המטרה שלשמה הגעתי. רציתי לקבל שוב את הפלטפורמה, לנקות דעות קדומות של אנשים עליי, לחשוף את עצמי לדור חדש שלא מכיר אותי כמוזיקאי ושלא מכיר את הסיפור שלי".
בטח רדפו אחריך מכל תוכניות הריאליטי שנים.
"לא, ממש לא. אפילו ההפך, אני רדפתי. אני כל הזמן רציתי, לא שיש לי את הדחף להיות בריאליטי, אבל היה לי את הדחף לקבל את ההזדמנות השנייה. ניסיתי להגיע לכל תוכניות הריאליטי האפשריות שהן לא מוזיקה".
למה לא מוזיקה?
"כי כבר ניצחתי באחת".
אז מה, כולם חוזרים.
"אבל הם לא מנצחים. ניצחתי פעם אחת, תנו לי להישאר עם הטעם המתוק. להיכנס שוב לתוכנית, לשיר קאברים – די. הייתי שם, עשיתי את זה. זה היה לא פשוט, זה היה ארוך. זה היה בזמנו פעמיים בשבוע לייב, זה היה קשה ומלחיץ, אני לא אעשה את זה שוב בשביל משהו שהוא לא האקסטרה, כמו אירוויזיון".
די נו, מה לך ולאירוויזיון?
"האירוויזיון לא משחק אצלי תפקיד אלא העובדה שהמדינה שלך סומכת עליך ומגבה אותך ורוצה בשבילך את אותו הדבר שאתה רוצה בשבילה. יש פה מין סנכרון כזה. איזה כבוד זה. וואו. בסוף מה שאתה מרוויח מזה זה את ההרגשה האולטימטיבית של שייכות, שזאת מטרת העל של כל המטרות".
קצת יותר חי
העיסוק של ג'קו אייזנברג בן ה-41 בנושא השייכות מרגיש כמעט טבעי כשנזכרים במסלול שעבר: בשנת 2006 הוא זכה בעונה הרביעית של "כוכב נולד" – עונה שנחשבת בעיני רבים לטובה בתולדות התוכנית. מהאודישן הראשון ידענו שזאת אהבה: יוצר מוכשר עם שיר מקורי מדבק – "נרדם על החולות" – שנחשף בפנינו כבחור רגיש ושובה לב. לגמר הוא הגיע יחד עם מאיה רוטמן ורפאל מירילא, ולכולם היה ברור שהוא זוכה. זה היה מובהק כמעט ברמות של נינט.
אבל מהר מאוד הכל השתבש. הזכייה לוותה בראיון ניצחון שערורייתי לידיעות אחרונות שלאחריו ג'קו התרסק. כמה התבטאויות שנויות במחלוקת שאיש כבר לא ממש זוכר וזהו, הוא הפך לאויב העם, הוא הותקף, הוחרם ונודה. מאז אמנם עברו לא מעט שנים, אבל את סגירת המעגל קיבלנו רק בקיץ האחרון, כשחזר לריאליטי בפריים טיים. כי לאחר נידוי כל כך אגרסיבי, גם החיבוק חייב להיות חזק באותה המידה. הפעם הוא כבר לא זכה אלא אורן חזן, אדם שביום רגיל אומר דברים חמורים יותר משג'קו אמר בכל ראיון אי פעם, אבל לאף אחד כבר לא אכפת. אנחנו לא אותם אנשים שהיינו לפני עשור וחצי, גם ג'קו לא. מ"האח" הוא הודח שישי, אחרי שהספיק ליצור חיבור מפתיע עם טיטי איינאו ולריב עם הזולת על חלב שיבולת שועל, כמקובל.
ממה פחדת לפני האח?
"מעצמי, שאני לא אוכל לצלוח את הדבר הזה, רגשית. ופחדתי לבחון את הכישורים החברתיים שלי מול כולם. היה פחד להישבר או לצאת לא סוציאלי מול כולם, אבל זהו, לדעתי. הייתי אמור לסמוך על עצמי שאצליח להתנהל מול 15 אנשים שאני לא מכיר מול מצלמות, ובידיעה שכל יום שאני שם נבנה לי משהו בראש שאני לא יכול לשלוט בו. שאני כאן חי את חיי ומשהו קורה בחוץ, מתגבשת דעה לגביי, הבחוץ כבר לא נראה אותו הדבר".
בפרספקטיבה של כמה חודשים, איך אתה מסכם את החוויה?
"ככל שאתה מתרחק מזה זה הופך לחוויה יותר טובה בזיכרון. בזמן אמת זה היה קשה, לא רק לי, לכולם. אבל זה היה שווה. לאו דווקא בגלל המטרה שאני מרגיש שהשגתי, אלא בגלל שהכרתי אנשים חדשים שאוהבים אותי ואני אותם ואיזה כיף זה".
אנשים כמו טיטי? אתם עוד בקשר?
"כן אני בקשר עם טיטי, עם אייל ברקובר, מאיה בצלאל ואורן חזן, שמחתי מאוד כשהוא זכה".
ברצינות.
"אורן היה אחד החברים הכי טובים שלי בבית. מעבר לזה שהופתעתי ושמחתי מהעובדה שאנחנו יכולים להסתכל אחד על השני כבני אדם ולהתעלם מהדעות שלא תואמות את זה של השני, גיליתי בן אדם שאומר ועושה את מה שהוא חושב. זה מה שחיפשתי, זה גם מה שזיהיתי בטיטי, שמה שאני רואה ושומע ממנה זה מה שהיא באמת".
ואיך הולך מאז?
"אני בעיקר בעשייה, שזאת הייתה המטרה. גם לפני עשיתי, אבל עכשיו יש יותר פרונט. אני מכיר ונחשף כל יום לעוד אנשים, אני קצת יותר יוצא החוצה, קצת יותר סוציאלי, קצת יותר חי".
התבאסת שלא הגעת לגמר?
"באסה קטנה, לא עכשיו גיז'דורים".
אז נראה אותך עכשיו בגולסטאר?
"לא יודע".
תלוי כמה יציעו?
"עוד לא מצאתי את עצמי עומד בפני פיתוי כלכלי קיצוני", הוא צוחק.
באמונה שלמה
הסינגל החדש של ג'קו נקרא "אמונה", שיר נהדר שכתבו והלחינו תמי ערמוני וחן הררי. בקליפ מופיעים ג'קו עצמו, וגם אופק ראשון שאתם בטח מכירים משלל אייטמים ברשת, ילדה שעברה חרם כיתתי שנמשך שנים ומאז פעילה בנושא ומסייעת לילדים אחרים שעברו דברים דומים. שניהם, מספר ג'קו, לא הפסיקו לבכות לכל אורך צילומי הקליפ. לא שזה קשה, את הרגישות שלו אי אפשר היה לפספס בריאליטי, גם לא בראיון שלנו. הוא אמנם עושה רושם חיובי ומצחיק, אבל השבריריות שם תמיד; הוא נראה על סף בכי בכל פעם שהוא מספר על משהו שמרגש אותו.
"כשהייתי קטן, ביסודי, עברתי חרם", הוא מסביר את החיבור לנושא. "לא כזה שנמשך שנים, אלא כמה חודשים, אבל כילד זה נראה כמו נצח. הכמה חודשים האלה השפיעו עליי, אני זוכר את זה טוב מאוד, כמה קשה היה לי. יום אחד הבנים בכיתה החליטו שאני לא בן יותר, לא מדברים איתי ולא פונים אליי. יותר משלושים שנה עברו וזה עדיין חרות בי".
איך זה נפתר?
"דרך המוזיקה. בכיתה ז' היה טקס בביה"ס של יום הזיכרון, חיפשו מי ישיר ואני התנדבתי ואז קלטו שאני יכול לשיר. פתאום הפכתי להיות זה שקוראים לו לשיר בטקסים וזה נתן לי איזשהו פרסטיז' אחר".
זה בטח מתחבר גם למה שעברת אחרי כוכב. חרם ושיימינג אולי נראים כמו הפכים אבל הם לא באמת.
"המטרה של שיימינג היא בעצם טובה. אתה אמור לעשות את זה למישהו שעשה משהו רע ואתה מבייש אותו מול כולם על המעשה הרע שעשה, זה עונש. אבל אנחנו לקחנו את זה למקום שאפשר לקחת מישהו שלא עשה משהו נוראי ולצאת עליו על מאתיים ברשת ולהפוך אותו לאויב העם, וזה כבר יותר קרוב לחרם".
מאז "כוכב נולד" ג'קו הוציא שני אלבומים ולא מעט סינגלים. הוא לא הצליח לקבל שוב את הבמה והבולטות של "נרדם על החולות" – שהלוואי שמישהו יבצע כבר ב"הכוכב הבא" - אבל יש לו רקורד יצירה מסועף ועקבי. "אני כל הזמן יוצר, כל הזמן כותב, יש לי אלבום ואני מתמהמה כי אני צריך לפצח איך לשחרר את זה נכון. יש גם הופעות, מופע אקוסטי ובמקביל עובדים על מופע להקה. בואי נראה מה יהיה".
בטח יש פחד שהקורונה יכולה לחסל הכל.
"זה מטלטל נורא כי אנחנו, בתחום שלנו, מתעסקים בכמה שבועות וחודשים קדימה, קובעים הופעות קדימה ועכשיו אין קדימה. הכל שייקי. וההופעות זה הדלק, הקונקשן, החיבור לאנשים".
שווה ליוצר ללכת לריאליטי היום?
"שווה ללכת אם זה באמת מה שאתה רוצה בחיים, בטח ששווה ללכת. העולם השתנה, היום יש דרכים שונות להשיג, במרכאות, תשומת לב. מהרשתות החברתיות עד תוכניות ריאליטי. הריאליטי זאת עוד פלטפורמה. כמו פייסבוק ואינסטגרם וטיקטוק. ככל שיש יותר פלטפורמות את רק מגלה כמה ההיצע גדול יותר וכמה יש עוד מוזיקאים וכותבים. יש מלא, וכולם טובים, זה יכול לייאש וזה יכול לדרבן לבלוט ולנסות להצליח".
לפעמים אתה חושב על איפה יכולת להיות עכשיו אם דברים היו קורים אחרת?
"היו לי מחשבות כאלו בשנים הראשונות והבנתי שזה לטחון מים, להתיש את עצמי אנרגטית, להתעסק בנדמה לי. היו לי כל כך הרבה נקודות יציאה בדרך, מקומות שיכולתי להגיד די, לא רוצה יותר, ובחלקן גם אמרתי. אבל לא עמדתי בזה. במי אני נלחם, בעצמי? בסוף אני חוזר לפסנתר ולגיטרה ולעט ולדף. זה חזק ממני".
אם דברים היו קורים אחרת: אם ג'קו לא היה מתראיין שבוע לאחר זכייתו בכוכב נולד וטורח לנאץ שלל מוסדות מדינה וגם את רמי קליינשטיין. סורי, אבל לאור "מתנות קטנות", יכול להיות שכל האנשים שכל כך נעלבו בשם רמי קליינשטיין חייבים עכשיו לג'קו התנצלות? סתם, סתם! אחרי זה ג'קו אמנם התנצל מלא פעמים, אבל אנשים לא מיהרו לסלוח. התגובות היו קיצוניות ואלימות, ברשת וגם במציאות.
אז עברת שיימינג לפני שהיה לזה שם, ולפני שהיה לנו פייסבוק.
"לא היה פייסבוק, אבל היה דבר חדש שקראו לו טוקבק. היית נכנסת לכתבה ורואה פתאום 2000 טוקבקים. ובאותה נשימה, מה ממליצים לך?".
לא לקרוא אותם.
"נכון. אבל הייתי קורא אותם. זה היה קשה. היום יש לך דף אומן בפייסבוק ואינסטגרם שאת יכולה לאשר או לא לאשר, את בונה לעצמך את הבועה שלך, יש לך את הקהל שלך, זה מקום בטוח כביכול. אז זה לא היה, לא היה שום מקום מוגן בשבילי. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות מחרם של ילדים בבית ספר, פה זה מדינה שלמה וזה היה אינטנסיבי. לא פשוט. אז הרגשתי שאני גבר גבר, היום אני מבין שהייתי ילד. זה גרם לי בסופו של דבר לעזוב את הארץ. אחרי שנתיים וחצי".
שנתיים וחצי של כאפות, פלא שג'קו כל כך מזדהה עם אופק ראשון? ג'קו אמנם הוציא אלבום וניסה להופיע, אבל זה היה בלתי אפשרי. הוא החליט שהוא לא מסוגל יותר ועבר לאמסטרדם שבה קיבל את פניו חברו הטוב ושותפו לגמר העונה הרביעית, רפאל מירילא. ג'קו נחת אצלו בדירה, השיג עבודה והתאושש לאיטו מהתקופה הקשה.
"הולנד הייתה חלק מהריסטארט. להחזיר לעצמי את היכולת להתנהל מול אנשים, להאמין לאנשים, לשקם את היכולות הסוציאליות. עבדתי שם בעבודות פרונטליות, נותן שירות, מדבר עם אנשים, כל הזמן להיות בדיאלוגים. וכן, זה עשה טוב. חזרתי לארץ אחרי שנתיים וחצי, כמעט שלוש, והייתי סבבה".
בהולנד יצרת?
"לא, אפילו את הגיטרה לא לקחתי. אמרתי שאני לא רוצה לעשות מוזיקה. עבדתי כל הזמן, בעבודות של משמרות וישנתי וזהו. וזה טוב, חיפשתי את זה, את השגרה הרגילה, את הרגע הזה שמישהו מדבר איתי ואומר לי 'סליחה איך קוראים לך? מה אתה עושה בחיים?'. שתי השאלות האלו היו כל מה שהתגעגעתי אליו בשנתיים וחצי אחרי כוכב. באמסטרדם קיבלתי את זה. כמה משחרר זה להיות נטול דעה קדומה מכל סוג".
סרט אחר
כיום ג'קו גר בנתניה, בבית אמו. ולמרות שהנפילה ההיא היא כבר פצע ישן, אל הראיון שלנו הוא עדיין מגיע עם מנהלו האישי. אני שואלת אותו אם הוא מרגיש צורך במישהו שיהיה איתו בראיונות, והוא מכחיש. הוא התראיין מאז כל כך הרבה פעמים, הוא מסביר, ובכל פורמט אפשרי, לבד וביחד ובחוץ ובפנים, זה לא אישיו. אין לו בעיה להכניס אליו הביתה מראיינים (בניגוד, אגב, למרואיינים רבים) וכשהוא מדבר רואים שהוא סומך לא רק על עצמו, אלא גם על האדם שמולו.
אתה יודע שהתקשורת השתנתה מאז הראיון שלך.
"אני יודע. אני לא רוצה להיכנס לזה. אין לי במה להתגאות פה, כן? אבל כן חד משמעית, זה שינה המון דברים".
זה בטח נלמד כיום בכל מיני חוגי תקשורת.
"פנו אליי פעם מאיזו מכללה, היה להם שם קורס לתקשורת והזמינו אותי להיות נוכח בשיעור עליי. שיעור שהנושא שלו הוא העליהום התקשורתי על ג'קו אייזנברג".
הלכת?
"לא. אמרתי להם הכל טוב, תהנו, אני מכיר את הסיפור".
ב-2006, שבה, ג'קו זכה ב"כוכב", עבדתי במגזין רייטינג. בכל עונה היינו מראיינים את כל מתמודדי הגמר, כתב נשלח לכל מתמודד, זה תמיד היה כיף. אחרי הראיון של ג'קו, הפסיקו לאפשר לנו לראיין אותם לבד. מאותו היום תמיד התלוותה אל המתמודדים דוברת חשדנית שהשגיחה שלא ידברו שטויות והשאירה אחריה בדלי שיחה טבעית שכיבתה לאורך הראיון. בכלל, עולם הראיונות עבר מהפכה מאז ג'קו. כיום הוא נשלט יותר ויותר על ידי יחצנים שקובעים מה המרואיין "ייתן": איזה סוד עסיסי שכולם כבר יודעים, ובתמורה למה - שער, מגזין חג או כל ספוט יוקרתי אחר. שיחות ספונטניות וראיונות "וואו" קיימים פחות ופחות. ככל שהמרואיין גדול ומשופשף יותר, הראיון איתו יהיה מעניין פחות. אם פעם הראיונות היו החלק הכי כיפי במוספי השבת, היום לא תמיד קל לצלוח אותם. בכנות, יכול להיות שאפילו לא הגעתם אל הפסקה הזאת.
מה היו הרגשות אחרי כל זה? אוי ואבוי איך הרסתי, או תחושה שעשו לך עוול?
זה מתערבב. יש כל מיני שלבים בדרך, אני לא זוכר את הסדר אבל כעס והדחקה וכעס על עצמי ועל אחרים ואכזבה ולמה זה מגיע לי, הכל שם. גם השלמה. וזה הגיוני, במיוחד ממרחק הזמן. אם היית מדברת איתי כמה חודשים אחרי, היה לי טווח רגשות מאוד מצומצם לדבר עליו, מאז עברו כל כך הרבה שנים ואני עברתי כל כך הרבה דברים".
כשנכנסת לאח אנשים נורא שמחו, התחושה היא שקיבלת חיבוק, שיש בציבור תחושת אשמה כלפיך.
"גם זה לא בא לי טוב, את מבינה? אני רוצה איפוס. אל תרגישו אשמה, אל תכעסו, אני לא ארגיש אשמה ולא אכעס".
כאילו מעולם לא הכרנו.
"אחרי האח אנשים שאני לא מכיר עצרו אותי ברחוב ואמרו שרוצים לבקש ממני סליחה. על מה סליחה אדוני?".
כשנגמר שיימינג אנשים מרגישים נורא לא בנוח בעצמם.
"זאת לא הייתה המטרה. זה לא התפקיד שלי. רציתי הזדמנות שניה. זהו".
וקיבלת.
"כן, ואני לוקח. ולא עוזב. לא עוזב. זהו".
ג'קו התייתם מאביו כשהיה בן עשר בלבד, לאחר שנפטר מדום לב בבית, לנגד עיניו. "הוא מת לי בידיים, ראיתי את הנשמה שלו יוצאת ממנו".
איך היא נראתה?
"זוכרת את הסרט 'הטורף'? יש רגע שלא רואים אותו אבל רואים אותו? אז ככה. כמו שרואים מעל הלהבה ובתחנות דלק, מהחום, הכל מתעוות טיפה".
במה זה גרם לך להאמין? מה זה גרם לך להיות?
"הייתי ילד בן עשר וחצי שרואה נשמה יוצאת מגוף. בגיל כזה כבר היה לי דיאלוג עם האפטרלייף, הבנתי שזה לא נגמר פה, בפיזיות. לא חיפשתי מה קורה עם זה, הידיעה שזה לא נגמר הספיקה לי. אני מאמין ביקום, בטבע".
הוא ואמו נמצאים בקשר קרוב וחזק. "היה מאוד קשה כשגרתי באמסטרדם", הוא מספר, "במיוחד כשסבתא שלי נפטרה. טסתי לארץ, הייתי באמצע עבודה ונתנו לי חופש לשלושה ימים, הגעתי לארץ, ללוויה, עזרתי לאמא שלי עם השבעה ואחרי יומיים הייתי צריך לחזור. וכל הטיסה אני בוכה, עזבתי את אמא שלי שמתמודדת עם השבעה של אמא שלה, הרגשתי כל כך רע עם עצמי. מה אתה מנסה לדאוג לחיים שלך יא חתיכת אגואיסט, אין לך אבא, אין לך עוד אמא, היא לא הולכת ונהיית צעירה, אתה חייב להיות שם. זה היה אחד הדברים שהכריעו את הכף ובגללם חזרתי. ואני שמח שאני פה, כי לא מעט פעמים עצם זה שאני כאן הוכיח את עצמו, דברים קריטיים".
זה הרבה אחריות.
"פעם קצת התבאסתי מזה, תהיתי איך יראה אדם שרוצה זוגיות, מהצד, חי עם אמא וכאלה, אבל אני גאה בזה. אני פה כי אני נחוץ. אני לא פה כי בא לי לשבת רגל על רגל. אני פה כי צריכים אותי ואיפה שצריכים אותי אני אהיה. גם המון שנים לא חייתי איתה, מגיל צעיר שכרתי דירה, עכשיו זה פשוט סרט אחר".
מה באמת עם זוגיות?
"בואי נגיד שלא כל רווק הוא מבוקש", ג'קו צוחק, "זה הכל. סתם רווק".
בטינדר?
"לא, באף אפליקציה".
אז איך אתה מכיר בחורות?
"למה נראה לך שאני מכיר בחורות?".
אתה לא?
"לא כל כך. אני פנוי, אני אשמח לזוגיות אבל אני לא מוצא את עצמי מחפש זוגיות, לא עושה דברים בשביל זה. אבל משהו בתוכי רוצה את זה, בטח ובטח שיש בי את הרצון הגדול לילד או ילדה".
שייכות.
"כן, זה העניין עם משפחה. דברים שמחברים אותך".
צילום: אור דנון | סטיילינג: זוהר מאירי | איפור ושיער: ניב דהאן