משהו בקול של שיר ברוך מצליח לגעת באנשים שסביבה. "גם לפני שאמא שלי נפטרה אנשים היו בוכים כשהייתי שרה", היא מספרת, "תמיד אמרו לי שאני יוצאת דופן מהבחינה הזאת, של היכולת לרגש. שזה משהו שחודר לעצמות ואי אפשר ללמוד את זה. אני מבינה שהסיפור של אמא מאוד נוגע, אבל אני לא רוצה שיחשבו שהבכי קורה בגלל הסיפור".
ברוך בת ה-26, שעובדת כמזכירה בהנהלת בית החולים תל השומר ומתגוררת בראשון לציון, עדיין לא לגמרי מבינה איך דווקא היא הצליחה לנגן ככה על המיתרים של שופטי "הכוכב הבא" בקשת 12 (ראשון, 21:00). אין לה הסבר לשאלה למה מתג הדמעות של הסובבים אותה מופעל כשהיא שרה, במיוחד זה של אבא שלה, עמירם ברוך. "לא נעים לי כל הזמן לגרום לו לבכות", היא מתנצלת, "הוא לא יכול לשלוט בזה. אפילו בלוויה של אמא שלי לא ראיתי אותו בוכה ככה".
תשע שנים חלפו מאז, ועדיין קשה לה לספר על היום בו אמה נפטרה. "אני זוכרת שאבא שלי חיכה לי מחוץ לשער של בית הספר", היא משחזרת, "ירדתי במדרגות וראיתי אותו ופה זה פשוט נגמר. לא היה צורך להגיד לי מה קרה. הלכתי אחורה, לא רציתי שאף אחד יהיה איתי באותו הרגע. הרגשתי כאילו השמיים שחורים, כאילו אני רואה שחור. פשוט הבנתי למה הוא בא".
מה עוד את זוכרת?
"אני זוכרת שהייתה לי התרגשות כזו של פרפרים רעים בבטן. יש לי אמונה בנוגע לפרפרים. יש פרפרים שחורים, ככה אני קוראת להם, ויש פרפרים לבנים. אני לא אוהבת התחלות, נגיד של היום הראשון בבקו"ם, אני לא אוהבת את הפרפרים האלה. אבל הפרפרים הלבנים הם בכל זאת על הבמה, מנצנצים כאלה, כיפים, כמו של התאהבות. הפרפרים שהיו לי באותו יום, באותו הרגע, אלה היו פרפרים שחורים".
כשהיא נזכרת היום ברגע ההוא, אז בכניסה לתיכון, היא שמה במרכז דווקא את אבא שלה. "היום אני יודעת שזה היה אבא שעומד ולא יודע איך לספר לילדה שלו שאמא שלה איננה. הוא לא יודע איך הוא יתמודד עם זה שהוא נשאר עם הילדה. זה נורא-נורא קשה. לאימהות יש הכל בצורה טבעית, הן יודעות איך להיות אימהות. אמא לא יכולה לתת את מה שאבא נותן, ואבא לא יכול לתת את מה שאמא נותנת".
זה היה היום הראשון, אחרי שבועיים קשים מדי, שברוך חזרה ללימודים. במשך שבועיים אמא שלה שכבה בטיפול נמרץ אחרי התקף לב שאירע ללא התראה מוקדמת. "זה היה נורא מפתיע. לפני זה לא היה שום דבר, לא ידעו כלום על הסתימה בלב שלה. אחרי ההתקף לא הלכתי לבית הספר, ודווקא ביום הזה כן".
את יודעת להגיד מה היו המילים האחרונות שאמרת לה?
"תמיד לפני השינה היא הייתה מלטפת אותי, ואני הייתי אומרת לה שאני אוהבת אותה הכי הרבה בעולם. כל לילה במשך כל החיים הייתי אומרת לה את המילים האלה, ואלה היו גם המילים האחרונות. היינו מאוד קרובות, אני חושבת שכל הורה יכול להבין את זה, ובפרט הורה של ילד יחיד. הילד הוא כל עולמך, וגם הילד יודע את זה".
איך מתמודדת ילדה בת 17 שאיבדה חצי מההורים שלה?
"אני יכולה להגיד שאת פשוט לומדת לחיות עם העצב. פעם הייתי מלאה בהרבה יותר שמחת חיים, אבל מי שמכיר אותי היום ויישמע את זה ישאל 'עוד יותר מעכשיו? אוי ואבוי, עוד יותר שמחת חיים מזה והיא תתפוצץ'. אבל אני מתמודדת עם החיים, ואני אעבור עוד הרבה דברים קשים. אנשים עוברים דברים הרבה יותר קשים ממה שאני עברתי, הכל בסדר. אלה החיים".
רגע, אני שומעת כאן את אסף אמדורסקי?
"אני חושבת שאלה באמת החיים. בכיתי ככה באודישן בעיקר בגלל ההתרגשות שהייתה באולפן. לפני כן שאלו אותי כבר כמה פעמים על אמא ולא הגבתי בצורה הזו".
אני פלרטטנית, אבל לא בצורה הנשית של המילה
את הבאזז שיצרה באודישן היא עדיין מעכלת. "זה מרגש מאוד וכיף מאוד. לא קיוויתי לפרסום הזה, אבל אני גם לא סולדת ממנו. הכל טוב, אני לא אומרת שלא מעניין אותי הפרסום, אני נהנית. אבל העניין אצלי זאת השירה. אני רוצה לנתב את ההתרגשות שלי למקום טוב, לדעת איך להשתמש בה בשביל מבלי שתפגע בי, כי כרגע זה פוגע. לא למדתי אף פעם פיתוח קול או מה שצריך ללמוד בשביל לעשות את זה. לקחתי רק כמה שיעורים לפני התכנית כדי להתכונן, שזה לא מספיק".
קרן פלס אמרה שזמרים מנוסים ממך נפלו על פחות.
"אני מסכימה. אני מרגישה שלמרות שהתרגשתי מאוד, עברתי את המכשול הזה. אם הייתי מתרגשת פחות הייתי שרה יפה אפילו יותר".
עם הפרסום מגיעות גם התגובות – ורובן מפרגנות בינתיים לילדה שגרמה לסטטיק ובן אל לדמוע. אבל ברוך לא אוהבת שקוראים לה "ילדה": "יש בי כל מיני צדדים, אני גם ילדותית וגם בוגרת. אני לא חושבת שזה רע כשאדם מבוגר הוא ילד שלא התבגר, אבל זה לא המצב שלי. אני לא חושבת שהטוקבקיסטים מכירים אותי, כשמדברים איתי אפשר לראות שאני בוגרת".
וכשמדברים איתך בפעם הראשונה, באמת חושבים שאת צעירה יותר?
"כן, תמיד. אבל ברגע שאני פותחת את הפה, אפילו רק בשביל לשאול 'בת כמה אתם חושבים שאני?", מיד אנשים כבר מבינים שאני לא ילדה".
יוצא ממך משהו נשי יותר?
"לא. אני פלרטטנית, אבל לא בצורה הנשית של המילה. אני פלרטטנית כי אני נורא אוהבת לדבר. זה לא בכוונה של פיתוי".
את הדמות הנשית בחייה של ברוך תופסת היום בת זוגו של אבא שלה. "היא אוהבת אותי ממש כמו הבת שלה", היא אומרת, ומספרת איך המשפחה מקבלת את פרק ב' של אביה באהבה גדולה.
את יכולה לראות בה אמא?
"זאת לא אותה משבצת. אני פשוט שמחה שהיא בחיים שלי".
נראה שברוך בעיקר שמחה על החום שאביה מצא אחרי האובדן הגדול. "בהתחלה היה לי קשה, כי הרגשתי שאבא שלי שייך לאמא שלי. אבל מהר מאוד הבנתי שהאישה הזאת נפלאה, והדבר שאני הכי רוצה בעולם הוא שאבא שלי לא יהיה לבד. שתמיד יהיה מאושר. גם כל כך מגיע לו להיות בזוגיות, הוא צעיר וצריך לחיות את החיים. אמא שלי כמובן גם הייתה רוצה שהוא יהיה עם מישהי".
נשמע שיש לך קשר מאוד מיוחד עם אבא.
"אנחנו מאוד קרובים. בהתחלה זה היה קשה, לא בושה להגיד את זה, זה אבא שצריך להיות גם אמא וגם אבא. אם זה אומר שאבא שלי קונה לי פדים? כן, הוא קונה לי פדים. הוא האבא הכי טוב שיכולתי לבקש".