לפני חמש שנים, באחד הראיונות האחרונים שלו לתקשורת, עומר אדם בן ה-21 חשף את כוונותיו לגבי המשך הקריירה כזמר: "לא אמשיך עם זה כל החיים. המקצוע שוחק אותך עם הזמן... התקווה שלי היא למנף את הפרסום וההצלחה לעוד תחומים בזמן הקרוב: נדל"ן, יזמות באינטרנט, עסקים. תחומים אחרים לגמרי". משה פרץ שהתראיין לצידו ניסה להניא אותו מההצהרה הגורפת, אבל אדם התעקש: "כל מקצוע שוחק. אבל פה זה לא להיות במשרד מתשע עד שש, פה זה להיות על במה ולשמור את עצמך כל הזמן בפסגה. ליצור, לחדש. זה פסיכי. אני אמשיך עד הנקודה שאהיה בטוח שמינפתי את זה נכון בשביל לעבור לתחומים אחרים". כיום, כשהוא רק בן 26, נראה שאדם כבר הגיע לנקודה המדוברת, עבר לתחומים אחרים והתחיל להשאיר את המוזיקה מאחור.
נסו להיזכר בשנה האחרונה של עומר אדם. רוב הסיכויים שלא תצליחו לזמזם אף שיר שלו שיצא ב-2020, אבל אתם יודעים שהוא קנה קניון באילת עם קבוצת משקיעים, יודעים על מסיבת הזיקוקים בבית משפחתה של זוגתו דאז שיראל טולדנו, על הופעתו בחגיגה הראוותנית של עידן עופר במיקונוס, על הקשרים הקרובים עם טדי שגיא ועל ההופעה המתוכננת באיחוד האמירויות. אתם יודעים שהוא עזב את הארץ לנופש אינסופי בתקופת הקורונה ויודעים שנדבק לאחרונה בנגיף, איך לא, בפגישה עם אנשי עסקים במיקונוס.
"בדיוק כשעמד להיות מוכתר למלך החדש של המוזיקה הישראלית, אדם ויתר על המלוכה והלך לחפש אתונות במיקונוס"
אדם אמנם הוציא השנה אלבום שהגיע למספרי צפיות והאזנות גדולים, גם אם צנועים ביחס אליו, אבל הפרט היחיד שקשור בעקיפין למוזיקה ונחקק בתודעה הציבורית היה הגלבייה שלבש בקליפ לדואט שכבר הספקתם לשכוח עם עדן בן זקן (מצד שני מי יודע, אולי כשיחזרו החתונות "קוקוריקו" יתגלה כפצצת רחבות מטורפת). בהקשר הזה, הפרידה ממנהלו הוותיק אסף אטדגי נראית פחות כשינוי כיוון בקריירה המוזיקלית ויותר כהתרחקות מהפרק המוזיקלי בקריירה שלו. אדם עבד קשה השנה כדי להזכיר לנו שהוא לא רק זמר, אבל האם השנה הזאת תסמן את הרגע שבו יפסיק להיות זמר לחלוטין? האם אפשר לשלב בין עסקאות ענק לקריירה מוזיקלית ועדיין לרגש את הקהל, להיות איש עסקים מצליח וגם הזמר הכי מצליח בישראל? השנה התחזקה התחושה שלא לגמרי בא לו על כל הדבר הזה, אבל את זה כאמור ידענו כבר לפני חמש שנים. הבעיה הנוכחית היא שהקהל מתחיל להגיב ליחס שלו באותה צורה, עם הנשק המסוכן ביותר שיש לקהל: אדישות.
המצעד השנתי של מאקו ורדיו תל אביב לשנת תש"פ, שתוצאותיו המלאות ייחשפו לקראת ראש השנה, כבר מעניק להרגשה המעורפלת הזאת צורה ממשית. אם באותו מצעד לפני שנתיים "שני משוגעים" הגיע למקום הראשון ואדם הוכתר כזמר השנה, השנה אף אחד משיריו לא הגיע ל-30 המקומות הראשונים בדירוג. נכון למועד סגירת ההצבעה הוא הגיע למקום ה-11 מתוך 12 בדירוג זמרי השנה, כשרק אחוז בודד מהמצביעים לקטגוריה בחרו בו. גם בדיקה בארכיון המצעדים של גלגלצ מעלה כי בשנה האחרונה אף אחד משיריו של אדם לא הגיע למקום הראשון במצעד השבועי שלהם. מנגד, על פי נתוני חברת Media Forest, המספקת דיווחי השמעות ומחקרי מדיה בארץ ובעולם, אדם מדורג במקום השני במצעד האמנים המושמעים ביותר ברדיו בישראל - גם השנה וגם בשנה שעברה.
אחד מאנשי הצוות של אדם זיהה גם הוא את המגמה המדאיגה: "הקורונה השפיעה על כל השוק וגם על עומר, אבל אין ספק שבינינו בצוות דיברנו והרגשנו את הירידה כבר הרבה לפני הקורונה. פעם עומר היה מוציא שיר ותוך שלושה ימים הקהל שר אותו מילה במילה, בשנה האחרונה אתה רואה שזה לא כל כך תפס. למרות שהיו להיטים, הם לא עשו את ההיסטריה של ההצלחה הגדולה. מרגיש מאחורי הקלעים ש'נעימת השיכורים' והמשפט שנחקק לכולנו, 'תוציאו את הטלפונים', לא יחזרו שוב לנוקיה".
שדרן רדיו בכיר מגדיר את זה במילים קשות יותר: "לכל התחלה יש סוף, והסוף של עומר בפתח. זה לא אומר שהוא יעלם, אבל שים לב מה קרה בשנה האחרונה, הוא ניסה להמציא את עצמו עם דואטים ושירים במכה, ושום להיט לא שבר את המדינה. עכשיו יש שלום עם האמירויות, אז פתאום עומר אדם מוזמן להופיע שם? נו חלאס גימיקים. ההיסטריה שעומר אדם עשה הפכה להיסטוריה".
מה שהכי מפליא בדעיכה המסתמנת של קריירת הזמרה שלו, שנראית מבחוץ כמעט מכוונת, זה שההזנחה הגיעה בשיאה של ההצלחה, אחרי שנתיים של דומיננטיות כמעט חסרת תקדים במוזיקה הישראלית. בדיוק כשעמד להיות מוכתר למלך החדש של המוזיקה הישראלית, אדם ויתר על המלוכה והלך לחפש אתונות במיקונוס.
מאיגרא רמא
בקיץ שעבר אדם קינח את השנה המוצלחת בקריירה שלו עם מפגן כוח יוצא דופן: הופעת ענק בפארק הירקון, לוקיישן שנשמר לרוב להופעות מחו"ל ואיחודים של כוורת. רק טבעי שאחרי תצוגת הכוח הגדולה יגיע גם שכרון הכוח, התחושה שהוא בלתי מנוצח. הנפילה מהפסגה, לפי הקלישאה, מגיעה בדיוק ברגע שבו אתה בטוח שאתה לא יכול לטעות. גם אם נתרחק מקלישאות על צדק פואטי, אפשר בקלות להבין את השאננות שמבצבצת אחרי שנושמים מספיק אוויר פסגות, את עייפות החומר שמגיעה אחרי השיא הגדול. "המקצוע שוחק אותך עם הזמן", אמר אדם בראיון ההוא ב-2015. הבעיות, כאמור, מגיעות כשתחושת השחיקה מתחילה לעבור לקהל.
שדרן רדיו מוכר נוסף מתאר בצורה דומה את השינוי שחל בשנה האחרונה: "בשנה שעברה עומר עשה שנה היסטרית שאולי עוד תיכנס לספרי ההיסטוריה, הוא שבר שיאים ועשה מהלכים שלפניו לא עשו. הוא הגיע לפיק ומשם טבעי שתבוא דעיכה. הוא זלזל בקהל שלו, התמסחר, עשה יותר פרסומות משירים, התעלם מהתקשורת, בתקשורת התחילו להתעלם ממנו, כנראה שלא אהבו את חוסר הכרת הטוב. ואז באה הפרידה מהמנהל האישי והקורונה, מחברים את הכל ביחד וזו התוצאה".
חבר המקורב למשפחתו של אדם דוחה את הטענות על דעיכה: "עד לפני הקורונה כל הופעה אנשים דקלמו את המילים של כל השירים שלו, היומן היה מפוצץ והם אמרו לא להרבה הופעות שלא באו להם טוב. להגיד שזה סוף הקריירה המוזיקלית שלו, אני חושב שאתם מסיקים מסקנה לא נכונה". אבל אולי הבעיה אינה שהוא, כמו כולם, הפסיק להופיע בתקופת הקורונה, אלא שנוצר הרושם שהוא דווקא בסדר עם זה. אם כבר, ההפוגה פינתה לו זמן לנוח ולטפל בעסקיו האחרים.
גם אם אנחנו רחוקים מסוף הקריירה של אדם, ניכר שהאחיזה שהייתה לו בקהל הישראלי הולכת ונחלשת. כפי שמגדיר זאת מפיק בכיר בתעשייה: "עומר עדיין כאן, אבל הוא ללא ספק התחיל לגסוס בכל מה שקשור למוזיקה, זה לא זה. הוא יותר מדי חי חיים של מלך והקהל לא אוהב את זה, הוא מקצין את ההצלחה שלו, מראה כמה כסף יש לו כשלאנשים אין כסף למטרנה לילדים. הוא טס לחו״ל, נדבק בקורונה ויוצא למסיבה. נראה כאילו הוא מרגיש מלך העולם".
"ההחלטות שהוא מקבל שגויות", מוסיף גורם בכיר נוסף בתעשיית המוזיקה, "החל מהשירים ועד ההחלטה שלו לחגוג במסיבות בזמן הקורונה ולהראות כמה הוא עשיר. זה לא הזמן לזה. חצי מדינה מובטלת והוא במופע זיקוקים בבית של מיליונרים במגדלי יו. בשנה האחרונה אף שיר שלו לא נגע בקהל. הוא לקח את המקום שלו כמובן מאליו. ישראלים אוהבים שהאמן שהם מעריצים מצליח, אבל הם לא אוהבים שופוני של האמרים ומטוס פרטי ומסיבות מנקרות עיניים. זה גורם להם להרגיש כמו לוזרים".
עומר אדם לא חי כמונו והוא לא עושה שום מאמץ להסתיר את זה, אבל יהיה קל מדי לברוח לקלישאה על כוכב מנותק שאיבד קשר לעולם האמיתי. כפי שאיש הצוות של אדם מעיד: "עומר הוא בוס מדהים, בלי מניירות של כוכב. נכון, ההצלחה עשתה את שלה ואין מה לעשות, אני מכיר את זה עם עוד אמנים שהצליחו ולא בסדר גודל כמו של עומר". אם כבר, מרחוק נראה שאדם נשאר בדיוק אותו אדם שהיה קודם, אבל התפאורה השתנתה - והיא מקשה עלינו לרחוש לו חיבה.
מאייטם לאייטם נראה שרשימת בעלי ההון ששמו של אדם נקשר איתם הולכת וגדלה. מטדי שגיא ועידן עופר, עד לבעלי רשת המרכולים "זול ובגדול" אבי יוחנן ואיש הנדל"ן יעקב בר, חבריו לקבוצת הרכישה שלפי הדיווחים קנתה את קניון מלכת שבא אילת. אפילו אביה של זוגתו עד לפני חודשים ספורים, איציק טולדנו, הוא יזם נדל"ן מצליח, ויעידו על כך מסיבות יום ההולדת הנוצצות שערכה בתו שיראל על יאכטות מפוארות, עם עוגות מקושטות דולרים ותותים משובצי יהלומים.
"כסף לא חסר אז הם רוכשים נכסים. להגיד לך שבזה הוא מתעסק כל היום? לא, אבל גם לא במוזיקה. הוא חי את החיים סביב עסקים, מוזיקה ופלז׳ר. הרבה פלז׳ר"
גם התגובה של אנשיו של אדם לטענות על הפרת בידוד ביוון אחרי שחלה בקורונה, מדגישה את הניתוק של אדם וסביבתו ממציאות החיים שלנו: "מאז אותו יום נמצאים עומר ואחיו ביחידה מבודדת בחוף פרטי, ומרגישים טוב. אתמול בערב הם היו בארוחת שישי משפחתית עם חברים מקומיים שמודעים למצבם הבריאותי וחוו כבר קורונה בעבר".
אדם ידע לחיות את החיים הטובים גם בעבר ומעולם לא התבייש בכך, אך נראה שעינו הצרה של הציבור נפתחה עליו רק לאחרונה. זה קרה בין השאר בעקבות משבר הקורונה שהנחית את כולנו לקרקע, בגלל שמעגל החברים שלו התחיל לכלול יותר ויותר מיליארדרים ואולי יותר מכל, בגלל התחושה שנוצרה כאילו הוא לא עובד מספיק קשה בשביל הכסף וההצלחה. בישראל הקפיטליסטית לא נוטים לנטור טינה להצלחה כלכלית, כי "מה ששלו שלו", אבל כדי שהמשוואה תעבוד הקהל צריך להאמין שהוא "קרע את התחת בשביל כל שקל" (כפי שאיתי לוי למשל מרבה להכריז). ברור שאדם עבד מאוד קשה כדי להצליח, ברור שהוא השקיע בקריירה שלו יותר זמן ומאמץ משרובנו השקענו בשלנו. לצד זה, אי אפשר להכחיש שחוסר המאמץ תמיד היה חלק מהקסם שלו, והדימוי הזה התקבע בעידודו הנמרץ. עכשיו כשהוא מסתחבק עם טדי שגיא ועושה ככל שביכולתו להתרחק מהמציאות הישראלית, התדמית הנונשלנטית חוזרת אליו כבומרנג. נונשלנטיות היא עניין של איזון עדין. בעבר הוא ידע לנווט אותה לצרכיו בצורה מושלמת, אך בשנה האחרונה נראה שנרדם על ההגה וייתכן שחצה את הקו בין חוסר מאמץ חינני לבין זלזול משועמם.
חבר המשפחה של אדם מייחס את התחושות הללו לקנאה בלבד: "אני לא מתערב בחיים הראוותניים שלו. זכותו, הוא לא גנב. מה שאתם אומרים מרגיש לי כמו קנאה, הבן אדם חי טוב, זכותו. יש לו הרבה כסף נזיל, אבא שלו איש חכם ומבין בעסקים, וסביב המשפחה יש הרבה אנשים חזקים שתמיד מציעים דברים. עומר הוא סוג של נסיך שכולם רוצים בקרבתו". עם זאת, בהמשך דבריו הוא דווקא מחזק את הטענות על הזנחה מסוימת של הקריירה המוזיקלית: "כסף לא חסר אז הם רוכשים נכסים, אבל להגיד לך שזה מה שהוא מתעסק כל היום? לא, אבל גם לא במוזיקה. הוא פשוט חי את החיים סביב עסקים, מוזיקה ופלז׳ר. הרבה פלז׳ר".
המכונה שהתעייפה
קצת קשה לדבר על דעיכה בהצלחה בזמן שעולים דיווחים על ההופעות המתוכננות באיחוד האמירויות, כשהשירים ממשיכים להשיג מיליוני צפיות ביוטיוב. אפשר גם להניח שכשיחזרו ההופעות החיות בארץ, יחזרו גם האייטמים על מכירות הכרטיסים ועל סולד אאוט תוך שעה או שעתיים. אדם וסביבתו תמיד ידעו לשווק את ההצלחה ולמנף אותה לקידום הדימוי הרצוי בתקשורת. אבל האם מדובר רק ביחסי ציבור מוצלחים, או שההופעה באיחוד האמירויות באמת מרמזת ששיאו של אדם עוד לפניו? מפיק בכיר בתעשייה מצנן את ההתלהבות: "תפסיק לאכול את הקטע הזה על קשר עם האמירויות, היום כל אחד יכול ליצור קשר איתם. אפילו הקימו לשכת מסחר שמנהלים אותה יוצאי צבא לשעבר. אז מה כל כך קשה לאבא של עומר ליצור קשר איתם שיארגנו לבן שלו הופעה אצל איזה נסיך? זה היופי שבעומר ובצוות שלו. כשהם הצליחו עם הגימיקים בהתחלה, עם המכירות ההיסטריות, הם ראו שגיא פינס ומדורי הרכילות אוכלים את זה וזה נתן להם תיאבון עד היום. שימו לב לגאונות שלהם, כל המדינה בקשר עם האמירויות ועל מי עשו כתבה? על עומר אדם. לא על מכון התפלה ולא על נפט, לא על מלון באמירויות, רק עומר אדם".
התקשורת אכלה מכף ידו של עומר אדם למרות סירובו ארוך השנים להתראיין. כשזה עבד, זה עבד כמו מכונה משומנת; בלי פליטות פה מביכות, בלי לאשר או להכחיש דבר מחייו האישיים, הכל עבד לטובתו והוא מעולם לא התלכלך. מאחורי הקלעים לעומת זאת, ניתן היה להרגיש את התסכול ההולך וגובר בתעשייה ובתקשורת. בשיחה עם אותו שדרן רדיו בכיר אפשר לראות את המחיר שגבה הסירוב להתראיין: "עומר פגע בי באופן אישי, היינו בקשר ופרגנתי לו בתחנה שלי, אהבתי אותו. כשהחלה ההיסטריה סביבו, בהתחלה הוא זרם והיה בקשר איתי, ואז הצעתי לו לבוא אליי לרדיו, והוא הפנה אותי לצוות שלו שאמרו לי 'עומר לא מתראיין, לא לך ולא לאף אחד, אנחנו עושים רק כתבה בחדשות'. הייתי בשוק. הם ידעו לרדוף אחריי כדי שאשמיע ואפרגן לעומר".
כשאתה למעלה וכולם רוצים נתח ממך, אתה יכול להכתיב את החוקים, אבל תמיד כדאי לזכור שגם בדרך למטה אתה תפגוש את אותם אנשים. כפי שמתאר שדרן ועורך מוזיקלי נוסף, מהבכירים בתעשייה: "תסתכל מה קרה לאסף אטדגי בגלל עומר אדם. הוא הקים משרד אמרגנות, החתים איזה שני זמרים ואף אחד לא שמע עליהם, כי אף אחד לא השמיע אותם. למה? כי אסף פעם רדף אחרינו, וכשכבר הצליח אנחנו רדפנו אחריו והוא לא זכר לנו. שים לב מה קרה לעומר אדם ולאבא שלו, הם רצו לטפח את הקריירה של גל אח של עומר והקריירה לא ממריאה, התחנות והשדרנים והעורכים לא ממהרים לשבץ, ואיפה גל היום? עומר עשה לנו קטע בזה שהוא זלזל בנו שלא הגיע לראיונות, לא בא לתחנות רדיו אחרי שזכה בשיר וזמר השנה, לא הופיע בתכניות טלוויזיה עם מנחים שבנו אותו, ועכשיו הגיעה הנקמה המתוקה. קצב ההשמעות שלו ירד והוא עושה עסקים כדי לכפר על המצב המוזיקלי. וכן, תהיה בטוח שהמצב הזה מפריע לעומר. ההוכחה לכך זה המיליון שיתופי פעולה שלו עם זמרים אחרים, רק כדי להיות קיים". גם בדבריו קל להרגיש את המשקעים שהותירו יחסיו עם התקשורת: "אני מבחינתי לא אסלח לו לעולם, הוא כבר לא מעניין אותי".
חשוב כמובן לקחת את הדברים בעירבון מוגבל. מאחורי דיווחים מהתעשייה תמיד עומדים אנשים אמיתיים עם רגשות ואינטרסים, אנשים שעלולים להיות פגועים או אפילו נקמניים. גם אם לא נאמין לכל מילה, אפשר עדיין ללמוד משהו מהקולות השונים והמגוונים שמכריזים על שקיעתו של אדם. בדרך לפסגה תמיד צוברים אויבים, אבל כשעוד ועוד אנשים בתעשייה מנצלים את ההזדמנות כדי לתת את הנשיכה שלהם, סימן שהם מריחים דם במים.
זאת אולי סיבה נוספת לחוש פסימיות בנוגע להמשך הקריירה של אדם. אפשר היה לפתור את השנה החולפת כהפוגה זמנית, מנוחה קצרה שהוא הרוויח ביושר. זכותו המלאה כמובן לרדוף אחרי החלומות שלו, יהיו אשר יהיו. שיעשה לביתו, ישמח, יחגוג ויהיה מאושר. אבל כשיחליט שוב שבא לו להתעניין במוזיקה, לא בטוח שיישארו לו מספיק חברים בתעשייה. גם לא בטוח שהקהל יחזור בריצה. למרות שאפשר להעריך את ניהול הקריירה המבריק של אדם, נראה שהוא שכח כלל אחד חשוב - לא להזניח את הבייס. קודם לכן הוא עשה זאת עם תחנות הרדיו ומדורי המוזיקה והרכילות. זה עבד כי הקהל היה איתו, אבל תמיד היה כרוך בסיכון (אייל גולן, ששמר במשך שנים על מעמדו בפסגה, ידוע בקשריו הטובים עם התקשורת). אבל כשאתה מתחיל להזניח את הקהל, את הבסיס האמיתי שלך, אתה מאבד את הכוח היסודי שמחזיק את הכל.
באותו ראיון לפני חמש שנים אדם דיבר גם על יחסו למעריצים ברחוב: "לי יותר קשה עם אנשים בחוץ. אני שומר על דיסטנס. קשה לי עם הגישה של אנשים ברחוב, עם התחושה שלהם שהם קנו אותי". אבל אולי קרה בדיוק הדבר ההפוך, ככל שגברה ההצלחה הוא התחיל להרגיש שהוא קנה את הקהל, שכולם בכיס שלו. זאת תחושה מסוכנת, שאם לא נזהרים עלולה לקבור את כל מה שבנית בהצלחה מסחררת. המעריצים לא רוצים להרגיש שאתה מנצל את האהבה שלהם כקרש קפיצה לתחומים אחרים שמעניינים אותך יותר. אתה יכול לקחת את החיים בקלות, אבל אל תיקח אותם כמובנים מאליהם.
"הקורונה השפיעה על כל השוק וגם על עומר, אבל הרגשנו את הירידה כבר הרבה לפני הקורונה. פעם עומר היה מוציא שיר ותוך שלושה ימים הקהל שר אותו מילה במילה, בשנה האחרונה זה לא כל כך תפס"
שנה לא קלה עברה על עומר אדם, המותג ואולי גם האדם. בנוגע לפרידה משיראל טולדנו אחרי מערכת יחסים ארוכה, חבר המשפחה מרגיע: "עומר ממש לא מרגיש שיש בעיה, הוא ישן מצוין בלילה רק שעכשיו באלכסון", אך ממהר להסתייג: "לדעתי הם יחזרו, היתה כאן אהבה אמיתית ונקייה של שני הצדדים. לא נכנס לו לחדר המיטות, אבל בעיניים רואים שלא קל לו". מפתה לצייר את הפרידה כצעד נוסף של התרחקות מהעם, עד שנזכרים שמשפחת טולדנו גם היא לא מורכבת מאנשים קשי יום. גם בלי להיכנס למניעים לפרידה, יחד עם השהות הארוכה ביוון וניתוק הקשר העסקי עם אטדגי, נוצר רושם של התנתקות של אדם מהמציאות הישראלית, וכתוצאה מכך, איך לא, גם מהקהל הישראלי.
האמת היא שאדם מסתובב כבר שנים בחוגי האלפיון העליון, אבל רק עכשיו כולם שמים פתאום לב, וזה לא מקרי. תמיד ידענו שמכונת יחסי הציבור שלו מעצימה את מימדי התופעה, אבל עכשיו נדמה שניתק הקשר בין התדמית לבין ההצלחה האמיתית, כמו שניתק הקשר הרגשי בינו לבינינו. כמעט כאילו הוא עזב לחו"ל והשאיר אחריו רק זיכרון של זמר. הוא נראה אותו דבר, מתנהג אותו דבר, אבל משהו מרגיש שונה. זה אותו עומר אדם שרק רוצה לעשות שמח, אבל אם פעם הוא רצה לעשות לנו שמח, עכשיו הוא רוצה לעשות שמח בלעדינו. כשיחליט בסוף שהוא רוצה לחזור, אולי הוא יגלה שכבר עברנו למסיבה הבאה.