אושרי כהן מוציא שיר ראשון: "אשמח לקבל הכרה כמוזיקאי"

"הכתיבה היא על מהות היצירה, מהות הכתיבה, החיים בכלל, שאלות קיומיות גדולות". אושרי כהן

אושרי כהן, 28, שחקן קולנוע ותאטרון, מתמודד "הישרדות VIP", אחד הסבלריטיז היותר מתוקשרים בביצה המקומית, מוציא היום רשמית את שיר הבכורה שלו "כפתורים", אותו כתב והלחין, עם הפקה מוזיקלית בשיתוף הצמד האלקטרוני DANGO, סינגל ראשון מתוך אלבום בכורה עתידי.

כהן מנגן בפסנתר מגיל 10 ובגיל 17 גילה את העולם האלקטרוני, בעקבות מכונת תופים ישנה שמצא במקרה. מאז נמשך ליצירה בעולמות הברייקביט, דאנס, אלקטרו, ג'אנגל ודאבסטפ. בהשפעת סגנונות אלה החל לכתוב את אלבום הבכורה, ועכשיו, אחרי שנים של כתיבה למגרה והופעות קטנות לאוזניי חברים בלבד הוא מרגיש שלם להוציא את שירו הראשון.

"זה שיר ראשון שלי שיוצא החוצה ואני מתרגש, זה כיף", אומר כהן. "הרבה שנים עשיתי מוזיקה אבל אף פעם לא הרגשתי מספיק שלם להוציא אותה החוצה. חשבתי שאולי זה משהו שלי עם עצמי, אבל המוזיקה היתה בי והיה לי רצון שיקשיבו. העשייה תמיד היתה, זה בער בי. בשנה-שנתיים האחרונות קיבלתי צורך להשמיע, התגברתי על הפחד. כשזה יוצא ממך בצורה אמיתית נוצר מהפך קטן בתפיסה שלי, השלמה עם ההוצאה של זה לאויר העולם".

-להוציא שיר ראשון יותר מפחיד מהצגה חדשה?
"זה מפחיד אחרת. אני רואה הרבה דמיון בתהליך העבודה של שחקן ומוזיקאי, גם ביצירה, גם אחרי זה. כשצריך לעמוד על הבמה זה בעצם להגיש ולספר סיפור, ואז השאלה היא מה הסיפור ומה הכלים. כשחקן זה דיאלוגים ושפת גוף ופה זה האמנות עצמה, הכתיבה, איך אתה שר ומספר את הסיפור. זה דומה ומתחבר, שייך לאותה אמנות".

-במוזיקה אתה נחשף הרבה יותר אישית, כי הטקסטים שלך.
כשחקן אני רוצה להאמין שגם בטקסט של מישהו אחר אני מביא את עצמי והמילים הופכות לשלי כשאני מספר אותן בדרך שלי. פה השירים שלי, שאני כותב, החשיפה יותר גדולה ומרתקת, אתה מוציא משהו מעצמך וצריך לעמוד מאחוריו. אני בעיקר כותב לא על דברים אישיים וחוויות אישיות. הכתיבה היא על מהות היצירה, מהות הכתיבה, החיים בכלל, שאלות קיומיות גדולות. אין לי שיר על החברה שנפרדתי ממנה בגיל 17 אלא יותר על החיים, משהו מופשט, פחות חודרני, יותר תיאורי וגם רגשי כמובן, אבל ממקום אחר".

-על מה נכתב "כפתורים"?
"בדיוק כמו שמסופר בבית הראשון, השיר נכתב בחול מול נוף לא מוכר כשאני יושב ליד שולחן קטן בחדר מלון זר לי ולוחץ על הכפתורים של מכונת התופים והסאמפלר, שהוא הגיטרה שלי ואותו אני לוקח לכל מקום. השירים מגיעים אצלי בדרך כלל מהביט שחוזר על עצמו בלופ עד שהמילים נופלות עליו ובסוף נוצר שיר. 'כפתורים' נכתב בדיוק על הסיטואציה הזו של כתיבה ובעצם על האהובה הכי יקרה, היצירה. יש בה משהו שמפעיל אותי, שנותן לי סיבה. אני מתפוצץ באופן חיובי אחרי שיוצא לי ביט שאני אוהב או אחרי שנכתב שיר. לפעמים אני גם מרגיש שאני קצת עבד ליצירה, ושהיא בעצם הרוח החיה בתוך גוף שמחזיק מעמד כדי לרצות אותה ולענות לה על כל מה שתבקש. לכן אני שר: 'מי אני? אם לא לכתוב את עצמי, כדי לקחת אותי, להיכן שעוד לא הייתי, מה אני? אם לא לכתוב את עצמי, לדעת'".

"מכונת התופים והסאמפלר הוא הגיטרה שלי ואותו אני לוקח לכל מקום. איתו כתבתי את האלבום" | צילום: אמיר יעקבי

-החלום הראשוני שלך היה להיות זמר?
"המוזיקה תמיד היתה שם. ניגנתי בפסנתר לפני ששיחקתי בתאטרון, שניהם מגיל צעיר. המוזיקאי שבי התפתח בזכות השחקן שבי. וגם להפך. המוזיקאי שבי תורם הרבה לשחקן. זה הולך יחד. יש הרבה שחקנים שהם זמרים וההפך".

-לאחרונה גם אסי ישראלוף, גיא זוארץ וניר לוי שילבו את שניהם.
"אני פחות מושפע ממה שהסביבה עושה, או חברים שלי, פחות מושפע מהבחוץ. אני והשירים היינו מחובקים חזק מדי תקופה ארוכה ועכשיו אני יכול לחלוק אותם. אבל זה לא שעברתי למקצוע אחר. אני עדיין בעולם האמנות ולי זה מאוד טבעי. כמו צייר שעובר לפיסול".

-חשוב לך לקבל לגיטימציה גם כזמר ומוזיקאי?
"אשמח לקבל הכרה כמוזיקאי. אני לא יוצר תחרות בין הזמר לשחקן שאני. אני מאוהב במשחק עד סוף ימי. רק שעכשיו אני עולה לנגן על הבמה".

"גדלתי עליו, ומשהו בגרוב, בביטים ובהפקה עדיין מאוד חזק". מייקל ג'קסון

-איך אתה על הבמה? איזה פרפורמר אתה?
"אנחנו הרכב עם חמישה נגנים. המופע בה מעולמות האלקטרוני - ברייק ביט, ג'אנגל, דאב סטפ. הבסיס זה ביטים, ריפים שהופכים לשירים. אני נותן לזה את מרכז הבמה ועל זה אני עף. המוזיקה מאוד חזקה, קשוחה, הופעה מאוד בועטת, וזה מתחבר לטקסטים. אני אוהב את האיזון בין שירה רכה ומלטפת על ביט חזק מאוד. יש בהופעה בלדות ויש שירים מהירים, אבל הכל על טהרת הביט והגרוב האלקטרוני".

-על איזו מוזיקה גדלת כילד?
"כילד צעיר הערצתי את מייקל ג'קסון. היום כשאני שומע אותו משהו בגרוב, בביטים ובהפקה עדיין מאוד חזק ולא יכול להשאיר אותך אפאתי, אתה חייב לזוז איתו. אחר כך עברתי לרדיוהד, מאסיב אטאק ופורטיסהד, שהכי השפיעו עלי. בארץ אהבתי במיוחד את 'מנועים שקטים' של אסף אמדורסקי, שיצר הפקות אלקטרוניות מרתקות  שלא עשו כמוהן בארץ אביתר בנאי מרגש אותי בצורה מטורפת - ההגשה והדרך בה הוא מספר את השירים ופונה אליהם, הם מדהימים בעיני".

"השיר הבא, 'ארץ רחוקה', נכתב בתאילנד בזמן צילומי הישרדות". אושרי כהן ונטלי דדון | צילום: ורד אדיר, יחסי ציבור

-יש שירים שנוצרו כשהיית "בהישרדות", כמו שקרה להראל מויאל?
"כן. 'ארץ רחוקה', הסינגל הבא, נכתב באיזשהו מקום שם בתאילנד. מרבית השירים שלי נכתבו בטיולים בשנתיים האחרונות, במקומות שנסעתי אליהם והייתי קצת לבד עם עצמי, מקומות שבהם אני הכי נפתח ומגיע זרם של השראה. למשל טיול גלישה במקסיקו, צילומים בלונדון וארצות הברית, ניו יורק,ב צילומי הסדרה שם. אחר כך גלשנו בקוסטה ריקה וסרי לנקה. אלה מקומות בעולם שבהם כתבתי, יותר קל לי לכתוב שם מאשר פה. דווקא שם, בלבד, בהתבודדות, בשקט מהעולם המאוד סוער שאני חי פה בתל אביב, שם נכתבו המון דברים. בגדול זה איסוף חומרים מהשנתיים האחרונות".

-אתה סלבריטי. חושב שיכולים להכיל אותך גם כמוזיקאי? יתנו לך צ'אנס?
"אני מקווה שכן. השירים ידברו בעד עצמם ומי שמתחבר שייקח אותם במתנה. מי שפחות אז לא נורא. נותר לי רק לקוות. אני משתדל לא להתעסק בהגדרות של מה שאני עכשיו ומה אחר כך ומה לעשות כדי שזה או אחר יהיה יותר טוב או פחות טוב. אני עובד על מה שמעניין אותי ומפרה אותי ומקווה שהעולם יאהב את זה, לפחות חלקו, ואז אני את שלי עשיתי. זה כמו לשחק בהצגה שאתה קולט שהקהל לא אוהב ומשהו לא עובד. אחרי ההצגה באה מישהי אחת עם דמעות שאומרת שההצגה שינתה לה משהו בתפיסה והיא התרגשה מאוד. מישהי אחת מתוך 800 איש לפעמים שווה את הכל. אם יש מישהו אחד שהשירים שלי יעוררו ויפתחו אצלו משהו - אני את שלי עשיתי".

-הסביבה הקרובה מפרגנת לך? החברים מהברנז'ה?
"זה תמיד מתחיל בהפתעה. הם מופתעים קצת, מצפים למשהו ומקבלים משהו אחר, בהפתעה טובה. שמרתי את זה לעצמי אבל החברים הממש קרובים ידעו. שאר העולם יגלה את זה עכשיו".

* אושרי כהן יקיים מופע חגיגי לרגל השקת הסינגל ביום שלישי 14.11 ברידינג 3, נמל תל אביב.

*למילות השיר "כפתורים"