שלב הסולו הגורלי בכניסה לנבחרת העשור של כוכב נולד יצר כמה ביצועים נהדרים, כמה נהדרים יותר ומעט שפחות.
חמי בן-דוד - "זמר נוגה (התשמע קולי)"
לחמי בן דוד יש כאן קול חזק ומעט בכייני. הוא הולך קצת על הקטע של דוד לביא, ואז מכניס את השיר לאווירת בלוז-פולק-קאנטרי שסוחטת כפיים מהקהל. הוא שר יפה ועושה מהקלאסיקה הזו מעין שיר אהבת הארץ של בוקר, קאובוי, לאדמתו. יופי של זמר קאנטרי. יש בו טפטופים קטנים של "ליידי אנטבלום" ובהמשך יש בו נואשות תום יורקית שלוקחת את השיר למקום הקריפי (מלשון CREEP). לא יאמן איך שיר שכתבה המשוררת רחל לפני כמעט מאה שנה והוקלט על ידי "החלונות הגבוהים" לפני 45 שנה, התחיל הערב כהאנק וויליאמס, עבר לרדיוהד וסיים בתרועה נאה. ממש יפה.
אביעד תורג'מן – "המכתב האחרון"
הבחור הזה מרגש מאוד כשהוא בוחר שיר נכון. הבחירה בבלדה שקטה מגביהה לו את הקול, הוא לא פותח אותו, ואז הוא יכול להבליט את הצבע המיוחד, צבע של נשמה ו"דיכאון". ואז, מתוך הצבע המיוחד הוא יוצא לפתיחה של הקול, אבל יוצא נכון וזה יוצא מקסים . ככל שהשיר התקדם אביעד נהיה יותר ויותר בטוח בעצמו ויותר מרגש. האמת היא שהגרסה שלו נגעה בי יותר מהמקור, ויסלח לי עידן עמדי שהוא תותח בפני עצמו. השיר הזה התלבש נהדר על תורג'מן. הוא לא זמר של טכניקה ,אבל בשיר הזה הוא כמעט ולא סטה ,כמעט ולא שגה והכל עבד לו כמו שצריך. יפה לו.
טל טרבלסי – "בלי לומר מילה"
הביצוע של טל טרבלסי טוב, אבל לא מצויין. היא שרה נכון, אבל היא לא מדהימה. אי אפשר להגיד שהיא לא טובה, אבל היא גם לא מרתקת או מרגשת, ממש בשום שלב. העוצמה שמורגשת כאן מגיעה מהלהקה, פחות ממנה. היא לא זמרת רוק, אין לה אגרסיביות, אין לה זעקה. יש לה מעין צעקונת לא מספיק עוצמתית לטעמי. מצד אחד טוב שהיא לא משתוללת כאן ולוקחת את השיר למקום של הבעה ואקספרסיוניזם, מצד שני - זה פחות מתאים לשיר הזה, שבעיני מצריך איזו אש פנימית בוערת שלטרבלסי בשלב הזה עוד אין. הבחירה של השיר הזה לא היתה טובה, היא לא שרה אותו כמו שצריך לשיר אותו, לא הביאה לתוכו כמעט כלום מעצמה ולא לקחה ממנו הקרנה של אנרגיות שיש בו. לא הייתי מעביר אותה ככה.
אדל גיטמן – "לא ידעתי שתלכי ממני"
הנה, זאת זמרת אמיתית. עם עומק, עם נוכחות, עם נמוכים וצרידות סקסיים ונוכחות בלוזית מגניבה לגמרי. אחרי הבית הראשון יש תחושה שאם אדל תרד יותר נמוך עם הקול שלה זה כבר יגיע למרתף. בפזמון היא שרה נהדר, לא חזק מדי, לא חלש מדי. זה לא רוקיסטי, אבל זה בלוזי ומקסים. הקטע לקראת סוף הנאמבר, שבו היא עוברת למוד עדין ושרה ישירות לגבר - היה רגע של שליטה ודיוק. הייתי מעביר אותה לנבחרת בעיניים עצומות. היא חזקה, היא מיוחדת, היא אחלה.
רן שפיר - "אמא יקרה"
אחרי שאמא שלו אמרה עליו שהוא חופר ומפריע בבית עם השירה, הוא בא ומקדיש לה שיר נהדר ויפה של דודו אהרון, ושר אותו מצויין, עם חי"ת ועי"ן גרוניות, מדגיש את המקומות הנכונים, והפזמון שלו מעבר להיותו מרגש יש לו גם אלמנט של לסחוף את הקהל. אני חושב שזה הביצוע הכי טוב שהיה לו מתחילת התוכנית. יש לו קטע של סלסול שבו הוא פשוט מתפוצץ, לא פיצוץ של עוצמה בלתי מבוקרת, אלא של כישרון מתפרץ. הוא שר טוב, באמת טוב. נהניתי מכל רגע בביצוע הזה. תענוג.
אנה אקהרד – "הכל עומד במקום"
לאקהרד יש יכולת לשיר בקול עדין, ובסופי השורות כאילו להפיל את השיר למטה. זה מתיישב טוב עם הסגנון הדק והעדין של גלי עטרי המבצעת המקורית, אבל אקהרד מביאה משהו מעבר, איזו רגישות מיוחדת, הססנות, רפיון שמשרת אותה נהדר. היא מקורית, היא מעיזה, היא מבצעת יפה מאוד. בבית השני היא מתחזקת ופותחת מעט את השיר ואז זו נהיית בלדה עוצמתית יותר בסגנון אדל (הבריטית, לא גיטמן). אנה מראה כאן שהיא יודעת לגוון גם באמצע נאמבר, מדלגת מסגנון לסגנון, מאופן הבעה אחד לאחר. זה לא מרגש כפשוטו, אבל מי שמעריך איכות כן מרגיש שהיא נוגעת לו בבטן.
יפית טימסיט – "בדד"
בעיני יפית שרה מקסים, הקול שלה לוקח את השיר בעדינות וחגיגיות, היא מביאה אליו מעין הוד ורעידות קטנות של רגש. זה נשמע יפה מאוד, יש לה משהו שנשמע כמו זיופונצ'יק אבל זה רק סלסול. עד לפזמון היא היתה טובה ומרגשת, בפזמון היא שמרה על הקו הזה, נתנה כמה ויברציות וכמה גלישות לטונים גבוהים יותר, בסוף היא עלתה בטון ושרה א-קפלה וסיימה בקול גדול. נכון שעל פניו היתה חוסר יציבות, אבל זו חוסר יציבות שמעניין להאזין לה. התוצאה היא נאמבר חזק ומיוחד שמתגבר ככל שהוא מתקדם. מבחינתי זה ביצוע ברמת נבחרת, והיא עוברת אצלי בהצדעה כי היא היתה מצוינת.
שירן אסף - "עתיד מתוק"
השיר הזה נראה קל מבחוץ, אבל מי ששר אותו יודע עד כמה הוא טריקי. אסף עמדה בזה. מבחינה טכנית שירן היא זמרת רוק שיודעת את העבודה. יש לה כוח, היא לא מזייפת, ומחזיקה את השיר כמו שצריך. מצד שני, זה כמעט כל מה שיש בה. אין לה צד מיוחד, אין לה אלמנט בלתי צפוי, השירה שלה לא מרגשת באופן מיוחד, לא שורטת, לא מביעה משהו פנימי עמוק. ולא, לצעוק זה לא להביע פנימיות עמוקה. היא בסדר, היא נחמדה, היא שרה טוב, היא יודעת להופיע, אבל לא הרבה יותר מזה. מאוד מאוד גבולית מבחינתי. לא בטוח שהייתי רוצה לראות אותה בנבחרת.
איטן גרינברג – "ציפור אחת קטנה"
איטן גרינברג הוא ציפור יפה ונדירה. הוא בא לשלב הסולו הגורלי עם שיר מקורי, אישי ומקסים. מעבר לכישרון המוכח שלו כיוצר, הוא הראה גם כישרון כמבצע. זה לא היה ביצוע מושלם, אבל בהחלט יפה. יש בשיר הזה משהו שהזכיר יוצרים מהסגנון של עידן רייכל ואברהם טל, שאם שיר כזה היה מופיע באלבום שלו היה מתקבל בטבעיות. גרינברג שר מתוך הלב שלו, ולפרקים זה ריגש, לפרקים זה סחף אותו יותר מדי לשירה חזקה ולחוסר דיוקים בקטע של ה"אה אה אה". בסיום היו לו כמה 'איבום בום אייהבום' מעדות המוש בן ארי, אבל המניירה הזו נסלחת. בגדול הוא אוצר. נדיר.
