חגית יאסו – וואחה תימשי לשפיטר
מצד אחד ברור שחגית יאסו שיחקה אותה כאן עם שיר במרוקאית, הישר משדרות, המקור ל"בתוך נייר עיתון" של להקת טיפקס, ועם החברות מלהקת הנוער לצדה. היו אנרגיות חזקות, היתה התלהבות, יאסו הרימה את זה יפה, זה פתח יפה את התוכנית ושיגע את האולפן.
מצד שני – הביצוע הקולי של חגית יאסו, כזמרת נטו, היה סתמי, שוב נטול רגש, ללא צל צלו של מבטא. איך אפשר לשיר מרוקאית במבטא ישראלי נקי כזה? ומצד שלישי - האם אין בילדותה של חגית יאסו שום סממן של התרבות האתיופית, העדה ממנה באה? האם כור ההיתוך השדרותי הפך אותה למרוקאית בלבד?
ציון: 8
דוד לביא - ילדות נשכחת
הפיתרון האמנותי של לביא בספיישל שירי ילדות - ללכת על שיר שמדבר על ילדות נשכחת - הוא פיתרון שבורח מהילדות האמיתית של לביא. במקום להביא פרק מילדותו, מזכרונה, הוא בוחר בשיר שמדבר על שכחת ילדות.
מנגד, הביצוע של לביא מצוין, ואני משוכנע שלו יהודית רביץ המלחינה של השיר, נורית גלרון המבצעת מקורית שלו ויעקב גלעד כותב המילים, שכתב עוד כמה שירי געגועים לילדות בחייו ("דרך הכורכר", למשל) - שלושתם היו גאים בביצוע הנהדר והעוצמתי הזה.
ציון: 8.5
לירון רמתי - "צל עץ תמר"
לירון רמתי היה מת להיות זוהר ארגוב, ולו לערב אחד, לשיר אחד. הדמיון החיצוני ביניהם קיים (למרות שרמתי יותר נאה מראה מזוהר), הוא מחקה את תנועות הגוף והראש של זוהר ומבחינה קולית יש בצבע שלו משהו דומה אבל אי אפשר להשוות בין היכולות והעוצמות.
בשיר הזה רמתי עשה את המקסימום כדי להיות זוהר, וזה הצליח לו בחלק מהזמן. כשזה עבד זה פרפר לי את הלב, כשזה עבד פחות (עד כדי זיופים קלים), הלב שלי ירד לתחתונים. הילדות של הרבה ישראלים מורכבת מזיכרונות מוזיקליים שזוהר ארגוב הוא חלק מהם ורמתי הצליח, אני משוכנע, להוריד לא מעט דמעות הערב בלא מעט בתים, ולגרום לעשרות אלפים לשיר איתו מול הטלוויזיה.
ציון: 8.5
נוי דנן - "הצריף הקטן"
נוי דנן שב ומוכיח שבוע אחרי שבוע איזו דרך גדולה הוא עשה בחודשיים האחרונים ועד כמה התוכנית הזאת ביגרה אותו, העמיקה אותו, הוציאה ממנו דברים שאפילו הוא לא ידע שקיימים בו. דנן נתן כאן ביצוע מצויין לשיר הוותיק הזה, שלא בטוח שהוריו חיו כאשר נכתב. ובכל זאת, הייתי לוקח את נוי עם הביצוע שלו קומפלט לערב הוקרה משירי המלחין הדגול משה וילנסקי.
נוי הפליא כאן לנצל את היכולות הווקאליות שלו והתאים אותן לרוח השיר - שיר געגועים המספר סיפור רומנטי על זוג אוהבים בצריף ישן, קיטש ארצישראלי במיטבו. בקצב הזה אבא של נוי יתחיל לקבל טלפונים לא רק מחברות תקליטים אלא גם מגבי ברלין, אפי נצר ועינת שרוף.
ציון: 9
לידור סולטן - "שיר פרטי"
לידור סולטן בחר יופי, והחיה למעשה שיר נשכח של זוהר ארגוב ודקלון. מבחינת הביצוע סולטן ממשיך להשתפר ולהזכיר את נער הפלא מתחילת העונה. הוא לקח את הנאמבר הזה כמו שצריך, לא שר מושלם, אבל שר טוב. היו לו פה ושם מקומות בשיר שבהם הוא לא פתח מספיק את הקול, ומנד היו מקומות שבהם בלטו היכולות הקוליות שלו.
על אף שבתוכנית הקודמת סולטן נתן בלדה מדהימה – ואת זה אנחנו כבר יודעים שהוא יודע לתת, היום הוא הצליח להיות מוצלח גם בשיר קצבי, שסחף את הקהל. אחלה, שרק ימשיך כך, וישפר את השירה.
ציון: 8.5
אורטל אדרי - "הזמן שלך"
מוזרות דרכי כוכב. אורטל אדרי נתנה בביצוע הזה את המנה הרגילה שלה - בתים שקטים ופזמון שמפוצץ את עור התוף וזוכה לתשואות היסטריות מהקהל. זה לא הספיק לה לשרוד, אבל לאף אחד זה לא היה נראה מוזר אם אורטל היתה מגיעה לגמר ונותנת בו את הביצוע הזה, שלא היה ממש ברמה של גמר, אבל היה בדרך לשם.
הבחירה של השיר היתה במקום - ברור שאדרי גדלה על להקה כמו "היהודים" ועל זמרת כמו אורית שחף, וכנראה שהשיר הזה הוא באמת "השיר שלה".
אישית, אני מעדיף את אדרי כשהיא שרה קטן, אבל לנצח יזכרו אותה בזכות הקול הגדול, העוצמות, הצעקות והלב הגדול שיוצא מביניהן. מוזרות דרכי כוכב, אבל דרך הקריירה של אורטל אדרי רק התחילה.
ציון: 9
נדב הופמן ואסף שלם - "שלג צח"
אלה בדיוק האיזורים שבשבילם נולד הצמד הזה, נדב ואסף. לקחת שיר אהוב, מוכר, אבל מעט נשכח, ולהביא אותו מחדש בעיבוד מקורי (נגיד) ושונה מהמקור. כמי שגם גדל על משינה אני מעריך מאוד את הבחירה הזו, ואת האומץ לעשות מהרוקר המהיר הזה קאנטרי אקוסטי. גם בגזרת השירה הם היו בדיוק במקום הנכון - באיזורי הפולק ישראל אינה ואפילו חולצת המשבצות של נדב היתה במקום.
מה שקצת היה חסר לי בביצוע הזה זה לכלוך. מרוב ניסיון להיות פופיים, עגולים ומגניבים השנים שכחו שמדובר בשיר על סוחרי סמים. אווירת הפשע ששוכנת לבטח בביצוע המקורי נעדרה מהביצוע שלהם ולו היו דואגים לה הביצוע שלהם היה מושלם. אבל בסך הכל מדובר בביצוע מצוין, הכי טוב שהיה בערב הזה.
ציון: 9.5
תמר יהלומי - "בדד"
שיר שלישי של זוהר ארגוב בתוכנית, ומבחינת הגיל אפשר להאמין רק ללירון רמתי שאשכרה גדל על זוהר בזמן אמת. סולטן ויהלומי בני ה-16 וחצי פשוט עוד לא נולדו כשזוהר מת ב-87'. ברור ששמעו בבית שלהם זוהר, אבל הם גדלו עליו מהנוסטלגיה של ההורים והאחים הגדולים.
הביצוע של תמר יהלומי היה בינוני מאוד. "בדד" זה שיר שצריכים לבכות בו, הזמר והקהל, או לקחת אותו למקום אחר לגמרי. יהלומי לא עשתה לא את זה ולא את זה. היא סתם עמדה ושרה, בקול שניסה לשדר עצב, אבל לא העביר כמעט כלום. בסוף היא קצת קוננה, אבל לא מספיק. כי אין לה את זה בשלב הנוכחי של ההתפתחות שלה כזמרת, או כמו שכבר אמרתי - היא לא באמת גדלה על זוהר.
ציון: 7