שירים קורעי לב כמו "Hello" של אדל מובילים לאחרונה במצעדים, ומאז ומתמיד אנשים אהבו והתרגשו משירים עצובים שמתארים חוויה של כאב ואובדן. אבל אם אנחנו חושבים על זה, ההנאה שלנו ממוזיקה עצובה היא פרדוקס - הרי בחיי היומיום שלנו אנחנו עושים ככל שביכולתנו להימנע מעצב, אז איך זה שבתחום המוזיקה אנחנו נהנים ממנו ואפילו חוגגים אותו?
מחקר חדש בנושא מגלה שחלקנו נהנים ממוזיקה עצובה יותר מאחרים - וזה מאוד קשור לאמפתיה. במחקר נערכו סקרים רבים שבדקו מה אנשים חווים כאשר הם מאזינים למוזיקה עצובה, והחוויות האלו בדרך כלל נפלו תחת כמה קטגוריות. עבור חלק מהאנשים, מוזיקה עצובה מעמיקה ומעצימה את רגשות הצער והאובדן שהם מרגישים בעקבות אירועים וזכרונות בחיים האישיים שלהם. עבור אחרים, שירים עצובים מציפים בהם תחושה של מנכוליה, סוג של דכדוך מהסוג שחווים ביום גשום או כשהקבוצה שלך מפסידה.
אבל סוג החוויה המסקרן ביותר הוא מה שהוגדר כ"תחושה של ההתרגשות", שזה באמת הבסיס של החיבור של אנשים עם מוזיקה עצובה. זו חוויה שקשה לתאר אותה באופן מילולי, אבל היא לעיתים קרובות אינטנסיבית ומענגת. מכירים את ההצפה הרגשית הזו, הצמרמורת בכל הגוף, שיש בה גם כיף? אז זה זה. אבל מסתבר שלא כולם מסוגלים לחוש את התחושה הזאת. אז מי כן? באופן אינטואטיבי, נשמע הגיוני שאנשים שמרגישים אמפתיה בקלות הם גם אלו שמתרגשים בקלות.
המחקר הזה מצטרף לשרשרת ארוכה של מחקרים שמציעים שהיכולת להעריך ולהתחבר למוזיקה קשורה בקשר הדוק ליכולות ומאפיינים חברתיים. אנשים רגישים שמסוגלים לחוש אמפתיה לכאב של אדם אחר בעצם מתוגמלים על כך כשהם שומעים מוזיקה עצובה. התגמול יכול להיות לגמרי כימי-ביולוגי: כולנו מכירים את התחושה של השלווה וההקלה אחרי בכי טוב. לכך אחראית קבוצת כימיקלים שמשתחררים בעקבות הבכי. גם עצבות שנובעת מספר, סרט או שיר, משררת את אותם חומרים מוחנו.
יכול להיות גם שהאפקט הוא בעיקרו פסיכולוגי, מבחינה זו שאלו שמאפשרים לעצמם לשקוע רגשית לגמרי בשיר עצוב מנצלים את מלוא הטווח הרגשי שלהם באופן שהוא כשלעצמו מתגמל. היכולת להבין רגשות של אחרים היא קריטית כדי לנווט בהצלחה בעולם החברתי בו אנחנו חיים, אז כל תרגול של היכולת הזו הוא חיובי ומתגמל.
כמעט ואפשר אפילו להשוות מוזיקה לסם חזק. אם יכולת אמפתית יכולה לשנות את החוויה של מוזיקה ממכאיב לנעימה, האם אפשר להשתמש במוזיקה כדי "לאמן" אנשים להיות יותר אמפתיים? אין לזה תשובה עדיין, אם כי תרפיה במוזיקה היא טיפול נפוץ עבור אנשים הסובלים מהפרעות רגשיות כמו דכאון ודימוי עצמי נמוך.
למרות שכרגע השינויים הרגשיים שמוזיקה מעבירה אותנו עוד לא לגמרי ברורים לנו, אבל בהחלט כבר אפשר להבין שלהרשות לעצמך להתרגש ולשקוע מוזיקלית אל תוך עצב וכאב יכול להיות הדבר הכי טוב שאפשר לעשות כדי לשמור על הלב והרגישות שלו.