"אני לא אוהבת את הסטודיו, לא אוהבת סשנים (של הקלטות) לגמרי גורם לי לחרדה חברתית להיות שם", סיפרה בילי אייליש בראיון שהעניקה לאפל מיוזיק. "אני לא אוהבת את הווייבים שיש בסטודיו. בתכלס, בחיים לא אהבתי. אין חלונות, תמיד מריח כמו מריחואנה, יש אמנים אחרים בו, אתה נתקל בהם, נראה מטופש ואז אתה מובך וחושב לעצמך שהם חושבים שאתה מטופש. "לא יודעת, זה די מפחיד אותי, כאילו לגמרי שם אותי במצב של חרדה חברתית, אני לא נהנית מלהיות שם".
אילייש שחררה אי.פי קצרצר בשבוע שעבר בהפתעה בשם Guitar Songs, שמכיל שני שירים בסך הכל, The 30th ו-TV. מדבריה אפשר להבין שעשתה זאת בצורה שעשתה בעיקר בגלל שרצתה לייצר מוזיקה חדשה, וישר לשגר אותה.
"הקטע עם מוזיקה", אמרה ביחס לפרויקט החדש, "שככל שאתה נהיה גדול יותר כל יציאה של פרויקט חדש היא ביג דיל. אתה חייב לשלוח את זה מוכן כבר חמישה חודשים לפחות לפני שאתה רוצה להוציא את זה. אתה צריך להוציא תאריך, אתה צריך לצלם קליפ ולעשות להכל יח"צ. לעשות את זה ואת זה ואת זה. והכל בסדר, אבל עבר כל כך הרבה זמן מאז שעשיתי מוזיקה וישר הוצאתי אותה".
"החלטתי שאני רוצה לחזור לאיך שזה היה בהתחלה", היא סיפרה בסוף השבוע שעבר על הסיבות ליצירת האי פי. "שהיינו עושים מוזיקה וכותבים שירים בגיטרה של פיניאס בבית של ההורים שלי. בהתחלה היו לנו כל מיני ישיבות ולא היו לנו הקלטות (של השירים), פשוט היינו מביאים את הגיטרה ופיניאס היה מנגן אותם אקוסטית, ועשינו את זה אקוסטי בכל ישיבה. עשינו את זה במשך שנתיים וככה הכרנו את כל האנשים שעבדנו איתם, נסענו אליהם למשרדים, ניגנו להם ושרנו להם. זה השורשים שלנו, ככה אני ופיניאס התחלנו".
The 30th היה השיר הראשון שבילי כתבה אחרי הלהיט Happier Than Ever, והוא עוסק באובדן שחוותה בעקבות תאונת דרכים שהאיש שהיא אוהבת שרד: "כתבנו אותו ב-30 בנובמבר, בגלל זה הוא נקרא ככה. זה היה מסוג הדברים האלה שאי אפשר להסביר וצריך להיות עדים לו בשביל לחוות. כתבתי את כל המחשבות האלה שהיו לי ואמרתי לפיניאס 'אני מצטערת, אני לא יודעת מה אתה מתכנן לעשות, אבל אנחנו צריכים לכתוב את השיר הזה ברגע זה', אז עשינו את זה".