שרה הרדינג, חברת הרכב הפופ הבריטי גירלז אלאוד, הלכה לעולמה היום (ראשון) בגיל 39 לאחר שנלחמה בסרטן השד. המוות הטרגי מגיע לאחר שבחודש מרץ האחרון היא חשפה שהיא "לא באמת יודעת עוד כמה זמן נשאר לי לחיות". 

אמה של הרדינג הכריזה את הבשורה העצובה בשעות האחרונות בחשבון האינסטגרם של בתה: "בשברון לב עמוק אני משתפת היום את החדשות שבתי היפה שרה הלכה לעולמה. רבים מכם מכירים את המאבק שהיה לה בסרטן ושהיא נלחמה חזק מרגע הדיאגנוזה ועד ליומה האחרון. היא 'חמקה' הבוקר בשלווה".

"ברצוני להודות לכולם על התמיכה האדיבה בשנה האחרונה", הוסיפה האם, "זה היה משמעותי כל כך לשרה וזה נתן לה המון כוח ונוחות לדעת שהיא אהובה. אני יודעת שהיא לא תרצה להיזכר בשל המאבק שלה במחלה הנוראה הזו - היא הייתה כוכב זוהר ואני מקווה שככה יהיה אפשר לזכור אותה".

בקיץ הקודם בריטניה כולה הוכתה בתדהמה ועצב כשהרדינג חשפה שהיא מתמודדת עם סרטן השד. במרץ הרדינג שחררה את ספרה שנקרא Hear Me Out. דרכו היא שיתפה את סיפורה ודרך ההתמודדות שלה עם המחלה הקשה שכילתה את גופה.

View this post on Instagram

A post shared by Sarah Harding (@sarahnicoleharding)

"בדצמבר האחרון הרופא שלי אמר לי שחג המולד הקרוב יהיה כנראה האחרון שלי", שיתפה הזמרת בספרה. "האמת היא שלא רציתי פרוגנוזה מדויקת, ואני לא מבינה למה שמישהו ירצה את זה בכלל".

"אני מנגנת הרבה בגיטרה שלי וחשבתי בהתחלה שאולי הרצועה שלה יצרה גירוי באזור שמסביב לחזה, אבל מהר מאוד הבנתי שזה משהו הרבה יותר גדול מזה", סיפרה בספרה הזמרת שמאז הגילוי ששינה את חייה עברה טיפולי כימותרפיה וכריתת שד בניסיון להתגבר על המחלה.

בהמשך נחשף כי הרדינג בילתה כשבועיים בתרדמת לאחר שרופאים התאימו לחזה שלה קטטר מיוחד המכונה "יציאה", בשביל לאפשר לה לקבל תרופות כימותרפיות ישירות לזרם הדם. הפרוצדורה הזו אמנם עזרה לה בהתחלה לשלוט בסימפטומים הכואבים, אבל בסופו של דבר הובילה לנפיחות בחזה ובצוואר שסיכנה את חייה.

"אני לא ממש זוכרת מה קרה אחרי זה, אני רק יודעת שבשלב מסוים לחץ הדם שלי נפל בצורה מבהילה והובהלתי לטיפול נמרץ. הרופאים הסירו את 'היציאה' שהייתה לי אבל כשריאותיי וגם הכליות שלי כשלו, הרופאים החליטו להכניס אותי לתרדמת", סיפרה, "כבר אז הרופא לא היה בטוח שהוא יצליח להציל אותי והוא ייעץ לאמא שלי להתכונן לגרוע מכל".

על הניתוח לכריתת השד היא מספרת שחוותה חוויה טראומטית מאוד: "לא יכולתי להסתכל על עצמי במראה. לא יכולתי לקבל את זה, ובנוסף לכל לא נראיתי אותו הדבר, לא זיהיתי את עצמי. זה היה קשה להתעורר כל בוקר ולדעת שחלק ממני לא קיים. החוסר הזה שבר לי את הלב".