עם כל הכבוד לתחייתו המחודשת של ההיפ הופ הישראלי, הראפר פלד כבר יותר מעשור חורש במות בכל הארץ ומצליף תורה. לאחר אלבום בכורה ("ח.ר.ק.ו.ת") שיצא לפני 4 שנים והפך אותו לילד הרע של הז'אנר, כעת יוצא "הכל עליי", אלבומו השני. "מתרגש, להגיד את האמת. בימים כאלה נהיה לי בעיות קשב וריכוז ברמות גבוהות", פלד מספר, "אני מסוגל לשים תיון של תה בתוך הקומקום, אני אאוט לגמרי". "הכל עליי" שם את פלד בשורה הראשונה של אמני ההיפ הופ המחתרתיים והמשפיעים, במיוחד בשילוב יכולות ה-MC והסטנדרט ההפקתי (אורי שוחט ומיכאל כהן). "אני, כהן ושוחט רצינו להביא את הרמה הכי גבוהה של הסאונדים, פרפקציוניזם של היפ הופ, למי שאוהב את המוזיקה לורידים".
כפי שניתן לצפות משם האלבום, "הכל עליי", מהווה סוג של ת.ז. על דמותו של פלד. "יש שם יותר דברים אישיים. שיתפתי את כל האנשים סביבי, התעייצתי עם כולם בטירוף. חבר שלי מסומפל מתווכח עם נהג מונית. האלבום הוא מרקם שמורכב מכבוד ופירגונים". הטקסטים עצמם לא מנסים להיות לילדים והנוער, אולי הקהל העיקרי של הטרנד הנוכחי. פחות נוסטלגיה, יותר שאכטות.
הטקסטים שלך יותר בוטים ממה שקורה עכשיו בהיפ הופ הישראלי שכובש את הרדיו.
"יש לי קצת אגו כי אני פה הרבה שנים, ואני הרבה שנים מקבל ריספקט מהגדולים. מבחינה מסחרית אני לא כלול בנגלה הזאת של הראפרים. זה בדיוק ההיפך מ'חמודי', גם כשאני מנסה אני יוצא הארדקור. אני מחבק את המקום הזה שאני אנדרדוג, שאני "הכבשה השחורה". זה בעצם "הכל עלי" גם בקטע הזה - שיפלו עלי. אני חושב שעד כה כל מה שעשיתי הוא מאוד פופי. אני חושב שהיפ הופ צריך להיות מוזיקה שכולם שומעים, אני מתעסק בחומרים מאוד קלילים, לא מתיימר להיות משורר. בארץ זה נחשב קצת אנדרגראונד, כן ניסיתי לאתגר את עצמי, לא לקלל הרבה ולא כל משפט שני להגיד מה אני אוהב לשתות ולעשן. מצד שני הכל על הקצה, הכל עד הסוף. צילמתי פעם קליפ והמשטרה באה לפזר אותנו. אני מנסה גם להבדיל את עצמי - אני לא רוצה להיות חלק מאיזשהו גל. כרגע הגל הוא חמודי, אבל בהשוואה לרפארים מחו"ל אני יכול להגיד שאני חנון. פה בסופו של דבר אני הולך לעבוד".
שם הם ממש גנגסטרים, עם נשקים וזונות והכל.
"אצלנו זה רוקנ'רול. בדברים מסוימים אני יכול לעשות בית ספר לראפרים בחו"ל. פה אנחנו מפחדים להסתובב ברחובות, יש לנו את הטירוף שלנו. אני מאוד מושפע מהיפ הופ מחו"ל, אבל גם אני מאוד מושפע ממה שקורה פה. אני גדלתי על המוזיקה הזאת, יש לי קעקוע של שם האלבום שלי על הבטן כמו טופאק, היפ הופ זה שפה. הם בשירים שלהם מסתכלים על המזרח התיכון ואומרים בונאה הם גנגסטרים לא פחות".