2015 הייתה השנה הגדולה של ההיפהופ הישראלי, שלגמרי חצה את הקווים מהמועדונים והשוליים אל לב המיינסטרים, עם השמעות ברדיו וטירוף צפיות ביוטיוב. אחד מהשמות החדשים והבולטים בגל הזה הוא נתנאל רודניצקי, שאתם בטח מכירים אותו בתור בומרנג. הוא כבר כמה שנים בתעשייה, אבל הפריצה הגדולה הגיעה השנה עם השיר "בומבוקלאט".

"לפני שהוצאתי את 'בומבוקלאט' הוצאתי עוד הרבה שירים, שמונים אחוז מתוכם קודמו לתוך המועדונים, לתוך המקומות שהייתי מבלה בהם", הוא מספר.  "דווקא בשנה האחרונה לקחתי את עצמי למקום אחר בפן המוזיקלי. אני עדיין מוציא שירים למועדונים, אבל השנה החלטתי יותר להשקיע בפן האמנותי יותר - אם זה לספר סיפורים, ולחלוק דברים שחוויתי ולהעביר אותם בשירים".

באפריל יצא אלבום הבכורה שלו, ועד אז הוא ממשיך לטפטף שירים מתוכו. סינגל נוסף שהוציא, "אותו דבר", הגיע לפלייליסט של גלגלצ והפך ללהיט גם הוא, למרות שמדובר בכיוון שונה מ"בומבוקלאט" - יותר מלודי ומתקתק ופחות מועדוני. הסינגל האחרון, "לא מבינה", הוא שיר אהבה כואב ושנון.

מה עומד מאחורי "לא מבינה"?
"השיר נכתב על האקסית שלי שהיא עד היום לא הבינה, לא מבינה כנראה גם לא תבין מה אני רוצה ממנה. 70 אחוז מהבנות לא מבינות אותנו הגברים. זו הסיבה שזה נכתב - שאתם הבנות תבינו אותנו קצת".

איך אתה מגיב לטענות על שירים כמו "בומבוקלאט" שהם מחפצנים נשים?
"תמיד תהיה ביקורת, לא משנה מה נעשה. כל הנושא של השיר זה עליה, על הבחורה המטרפת והמשגעת שרוקדת ונהנית במסיבות ואוהבת לקפוץ ולזוז, ועליה אנחנו מדברים. אין פה משהו שוביניסטי. תמיד יהיו תגובות טובות ופחות טובות, אבל אתה רואה את האהבה מהקהל ואתה כבר יודע את התגובה בעצמך".

איך הגעת לעסוק במוזיקה?
"אני עושה מוזיקה מגיל 13, הייתי כותב ושר במקלחת. הייתי ילד חסר ביטחון, לא שעכשיו אני עם ביטחון מופרז. חבר טוב שלי בזמנו, בחור בשם בוקה, אמר לי איזה יום 'אחי, אתה חייב להקליט איזה שיר'. מפה לשם הקלטתי את הסינגל הראשון שלי, 'קקמייקה', לפני 5 שנים, ומשם סללתי לי את הדרך למוזיקה. תמיד זה היה בגדר חלום ולא באמת חשבתי שיאפשרו לנו להגשים פה חלומות, לפעמים זה קורה אם אתה באמת מאמין ומתאמן. בעבר הייתי טניסאי, וזה ממש כמו טניס מבחינתי - אם לא הייתי מתאמן בטניס יומיים, לא הייתי פוגע בכדור. זה אותו דבר עם המוזיקה, צריך לחיות עם זה".

איזה מוזיקה אתה אוהב לשמוע? ממה אתה מושפע?
"יש פריחה עכשיו של ההיפהופ בארץ, ואני באמת אוהב את כל הסצינה הישראלית. מחו"ל אני נורא אוהב את MGK, ראפר בגיל שלי שמגשים את החלום שלו ואני נורא אוהב את הדרך שלו, קניה ווסט, ג'יי זי, אמינם, כל הגדולים. ואני מעריץ גם את המפיק המוזיקלי שלי, עמרי 69".

עוד במאקו מוזיקה:

איך עובד תהליך הכתיבה שלך?
"אם יש לי איזה רצון לכתוב, אז תמיד אני אומר לעצמי שגם אם המוזה לא באה אני אלך לחפש אותה.אני לא מחכה להשראה, אני מביא את ההשראה אליי ואומר לה 'נעים מאוד קוראים לי בום ואני רוצה אותך כרגע'".

מה יותר מרגש אותך - ההצלחה ביוטיוב או הההשמעות ברדיו?
"מבחינתי זה אותו ריגוש. כל אחד שבא ואומר לי 'אחי, איך אני אוהב את השיר שלך' או בחורה שתבוא ותגיד לי "מאמי, איזה שיר יפה" מבחינתי עושה לי את היום. אני נורא אחד-אחד, אני לא כללי. מי שאוהב אוהב, ואם גלגלצ אהבו את השיר והכניסו אותו לפלייליסט מבחינתי זה ברכה וגם מיליון צפיות זה מדהים".