מיקה שדה מוציאה את השיר "את לא בעניין", שיר עצוב וחשוף, אותו כתבה עם לטם עזנר. ללחן אחראית שדה לבדה. את ההפקה המוזיקלית עשה דן תורן, שייעץ לה בהקלטות אלבומה השני.
השיר הוא למעשה וידוי של בחורה ששונאת את עצמה. שדה שרה, על רקע פסנתר וצ'לו על כך שכולם אוהבים אותה חוץ ממנה: "אין מה לאהוב בי, הלב שלי הוא אבן", ומבקשת מבן הזוג שלה לסלוח לה.
בהתאמה - ובאירוניה - התמונה שמלווה את השיר על עטיפת הסינגל, אותה יצרו הצלם גלעד בר שליו והמעצבת אלה פוניזובסקי, מדמה את שדה לפסלי האלה ונוס ובמיוחד "הונוס ממילו" המפורסמת, כלומר אלת היופי והאהבה, אלא שלמעשה, עם ראשה של שדה, מתקבלת דמות אישה קטועת איברים, כלומר גוף ללא יכולת לתנועה, כפועל יוצא מהיעדרה של האהבה העצמית.
"אני כותבת על משברים ודכאונות"
השיר הראשון שיצא מהאלבום של מיקה שדה נקרא "W", ובראיון ל-mako היא אמרה: "קשה לי לקבל אתה הנשיות והאישה שגדלה בתוכי. זה משהו עצום שגודל בך. יש בה המון כוח ופחד בעיקר בהתבגרות. אנחנו מתבגרים, פתאום אני לא ילדה ואני אישה ובזה עוסק האלבום. יש לי באלבום שירים חשופים, הוא מרגיש לי שיר אחד ארוך. אני חושפת קונפליקטים, אני כותבת על משברים, דכאונות, יחסי מין, חיפוש של בן זוג, מיניות שמתפתחת באישה. זה בתחושה. אני זוכרת שיום אחד ירדתי עם הכלב ואמא וילדה עברו לידי ולבשתי חצאית והילדה שאלה את אמא שלה אם אני ילדה או אישה. ואני מטר שישים, קטנה, התחושה הפנימית שחשתי היתה מוזרה. הרגשתי שינוי פיזי שחוויתי. תחושה שמשתנה לי הבפנים בצורה שקשה לי להבין. אז התחלתי לנסות להבין ויצא האלבום".