על החלון ישבתי
אבי בללי ויהודית רביץ - "החלון"
יש שירים שאפשר להקשיב להם שוב ושוב ובכל פעם מתגלה היופי שבהם. כך קרה לי עם "החלון", שיר מתוך פרויקט מוזיקלי של אבי בללי ("נקמת הטרקטור") שהלחין את שיריה של המשוררת דליה רביקוביץ. את הטקסט המעיק הוא חולק עם יהודית רביץ והתוצאה היא אחד משירי המשוררים היפים ביותר בתקופה האחרונה וגם הפסימיים שבהם: "מה כבר עשיתי? אני שנים לא עשיתי כלום". הטקסט, שיכול היה להתאים כמעט לרוב הפוליטיקאים שמופיעים בתשדירי תעמולת הבחירות בימים אלה, מגיע מנפשה המיוסרת של רביקוביץ. בללי ורביץ מצליחים לשכנע מבלי לגלוש לדרמה. הוא, בקולו המלנכולי, נוסך שכבה של עצבות והיא מעדנת בקולה הנשי. "אף אחד לא חייב להסכים איתי", מדקלמת רביקוביץ בסוף השיר (מתוך "בגד"), אבל עם שיר יפהפה שכזה אי אפשר שלא להסכים ולהעניק לו את תואר מצטיין המדור של השבוע.

ציפור מדבר
שרון הולצמן ורונית שחר - "ציפור"
"הילד הרע" של הרוק הישראלי הוא בחור עקשן ומוכשר, שאחראי לכמה שירים יפים. אחרי הדואטים עם חמי רודנר ואבי בללי, בהם חידש שניים משיריו, הוא מוציא דואט נוסף מהאלבום האקוסטי המתקרב. הפעם זהו "ציפור", במקור של להקתו "אבטיפוס", אותו הוא מבצע עם רונית שחר. העיבוד החדש לשיר לא עושה לו טוב. כשהולצמן שר לבד את הבית זה עוד נשמע בסדר, אבל כששחר מצטרפת בפזמון משהו מתמסמס לגמרי. שחר מציקה כשהיא חוזרת על הפזמון והשיר הופך למייגע מעט וקצת עממי, כזה שיכול להתאים לערב שירה בציבור. אגב, טליה אליאב, שהוציאה אלבום בכורה יפה, מנגנת כאן בפסנתר. וכדי שהולצמן לא ישפוך עליי את הכוס שאני אוחז בידי כעת, כפי שעשה בעבר למבקר איתי שטרן (רק שיעז!), אפשר לומר שאני אופטימי בקשר אליו ומחכה לשירים קצת יותר טובים מזה.

קוטג' מזכיר את עלמה זהר

האמא עם הבית
קוטג' - "אמא"
הסינגל השני של הראפר קוטג' (מההרכב "בויאקה" ז"ל) יזכיר לכם את "דע" של עלמה זהר, שבימים אלה מושמע הרבה ברדיו. השירה של קוטג' נשמעת כמו גרסה לזו של זהר, אולי בשל העובדה שאסי אילון שהפיק את אלבום הבכורה של זוהר מפיק גם את השיר הזה. מדובר בקטע רגאיי רך שיעשה נעים בראסטות של כל אמא שאוהבת את עצמה ואת בנה. קוטג' מודה לאמו על הסבלנות והזמן, שנתנה לו אהבה חינם, שהכניסה בו נשמה, שקנתה לו מלבושים ולא החסירה ממנו מאום. זה יכול היה להיות קצת "בר מצווה", אבל עיבוד הרגאיי הקליל עטף אותי בהרגשה נעימה, עד שהתחשק לי למצוא את חבל הטבור ההוא שנחתך לפני שנים, לחבר אותו שוב לאן שצריך ולחזור לרחם.

כל עוד בסקסופון פנימה
דניאל זמיר - התקווה"
את מילות ההמנון הלאומי רצוי היה לרענן מזמן וגם עיבוד חדש לא היה מזיק לו. לא חייבים להיות דרמטיים כמו הביצוע שעשתה בזמנו ריטה, או כמו הביצוע של יוסי בבליקי ופונץ'. הביצוע של הג'אזיסט דניאל זמיר נע בין המנדנד למרשים, אבל אי אפשר לומר שהאינטרפרטציה שלו לא מעניינת. קשה לעקוב אחרי המילים, שנבלעות במהירות מסחררת יחד עם נגינת הסקסופון של והקול של זמיר רחוק מלהרשים, אבל איכשהו מתקבל מין קטע אתני-חסידי-רוחני-ג'אזי מחויך, שיוכל להחליף, אם לא את ההמנון, לפחות את צעירי ברסלב שמקפצים להם על המשאיות. מבטיח להצטרף אליהם להבא, אם רק יחליפו את ה"נחמן מאומן" שלהם בקטע של זמיר.

שביל באמצע שביל באור
עמית ורשיצקי - "אלפי שבילים של אור"
עמית ורשיצקי, 31, מופיע כבר מספר שנים עם להקתו "העשבים השוטים" ובימים אלו עובד על אלבום בכורה, אותו הפיק באופן עצמאי. למרות ההצהרה הרשמית, "אלפי שבילים של אור" הוא לא סינגל הבכורה שלו. לפני שנה ורבע הוציא הבחור את "מחשבה מקולקלת", שיר רוק נעים עם נגיעות אתניות, שפתח פתח יפה להמשך. וההמשך מגיע רק עכשיו, כשהסינגל החדש מהווה הפתעה אופטימית, שמשהו כבר יזוז באגף הזכרים המזמרים. ההגשה של ורשיצקי מזכירה טיפה את זו של אריק סיני, המלודיה של השיר כובשת וממיסה את העצב לגורמים קטנים. השיר נכתב אמנם לזכרה של סבתו, שנפטרה במהלך העבודה על האלבום, אבל אפשר לראות בו שיר פרידה שיגרום לכל פרוד באשר הוא להתגעגע לימים שלא יחזרו עוד.