אין תמונה
העשירייה | צילום: הדר טנדלר

Josh - "לתת יותר מדי"

מילים: ג'וש, Safire, לחן: ג'וש, עיבוד: נדב ביטון ואסף צרויה
ג'וש הוא כבר עכשיו, אחרי שניים וחצי סינגלים", מועמד ל"תגלית השנה" במוזיקה הישראלית והים תיכונית כאחד. נדמה שמאז אביהו שבת של האלבום הראשון, שהכניס את הפופ הטורקי, לא היה כאן כזה כוח רענן ברדיו, שכל שיר שלו קולע בול, ומאז דודו אהרון לא היה כאן זמר ים תיכוני שכתוב לו על המצח בכל כך גדול "אני אהיה כוכב".
"לתת יותר מדי" הוא אפילו שיר יותר טוב מהסינגל הראשון של ג'וש, "להישאר", שקיבל לאחרונה חיזוק בדמות הגרסה באנגלית "Not Just A Fan". מאחורי ג'וש עומדים כוחות חזקים מאוד. "שרית הפקות" שמנהלים אותו דומיננטיים בשוק ועדי העובדים ומקושרים חזק לדמויות מפתח ברדיו דוגמת דידי הררי ואיש יחסי הציבור עופר מנחם, שנחשב לאשף בתחום הרדיו. המעורבות האמנותית של משה פרץ בפרויקט מעניקה את החותמת הסופית - ג'וש מדבר כבר עכשיו חזק ועוד ידבר חזק יותר בהמשך השנה.

שגיא צורף - "יופי", "משפחות"

מילים ולחן: שגיא צורף, עיבוד והפקה: יובל שפריר ושגיא צורף
עוד לפני היותו רוקר באמת איכותי, שגיא צורף הוא משורר מודרני, מהאסכולה שגם יהלי סובול ועמיר לב משתייכים אליה. הטקסטים שלו יכולים לעמוד יפה גם בלי המוזיקה, והאריזה המוזיקלית רק מבליטה את התחושות שמעוררות המילים - כאב, רוך, עצב, מעט אופטימיות דקה ובעיקר אמת שמיתרגמת לדיכאון קיומי.
צורף הוא לא ממש זמר, אלא יותר יוצר שמבצע את שיריו, ובכל זאת הצליחה הפקת השירה של יובל שפריר לגרום לו להישמע כמישהו שיכול לשיר אלבום שלם. זה נשמע כמעט הכל באותו תדר - אבל לא בא לך לעבור לשיר הבא. אם בעבר מצאו השירים של צורף את דרכם לפיהם של זמרים אחרים בפרויקטים כגון "30", הפעם הוא שר בעצמו, מה שהופך את השירים האלה לאישיים יותר. פתאום לתחושות יש פנים, פתאום לכאב יש כתובת, ושגיא צורף כשמו כן הוא - עובד עם אבנים יקרות ומכוון גבוה.

זיגו - "אנדרדוג"

מלים: יובל גולדשטיין. לחן ,עיבוד והפקה מוזיקלית: זיגו
עידו אופק הוא "זיגו", בוגר "הדורבנים" ו"דבק", שמוציא אלבום בכורה, ממנו יצאו כבר השירים "תחושה" ו"מסגרת". "אנדרדוג" הוא הסינגל השלישי מהפרויקט, וזיגו הולך בו על פזמון נחמד, מעין סופט-רוק קליט עם גיטרת ווסטרן ופרקשן מהקאריביים, שמדבר על עצמו כלוזר הכותב שירי תבוסה, כאנדרדוג שאין לו סיכוי לפרוץ ("אני לא סופרסטאר, לא אהיה מפורסם, לא יעריצו בי את התכונות"), מעין משחק של ארס-פואטיות בהפוך-על הפוך עם העורכים ברדיו. זיגו אפילו מעיד על עצמו כאן כעל "פוטנציאל לא ממומש". העמדה הזו בעייתית למי שבא לכתוב על השיר, כי מדגדג להגיד לו שהוא צודק, אבל הוא טועה - הוא מממש את הפוטנציאל שלו. המוזיקה שזיגו עושה היא בדיוק מה שהוא - חביבה, סנדרסונית, נעימה, ובינתיים זה מספיק.

שילה פרבר - "מישהו ירגיש כבר"

מילים ולחן: שילה פרבר, עיבוד והפקה: לני בן בשט
"מישהו ירגיש כבר" הוא שיר ראשון מאלבום רביעי לשילה פרבר, שהיתה ונשארה אחת מיוצרות הרוק המעניינות בארץ. האלבום הקודם שלה, עם מיה בלזיצמן, הוקדש לשירי נתן אלתרמן והיה נפלא בדרכו. השיר החדש חוזר לרוק היותר קשוח שאפיין את שני אלבומיה הראשונים, אבל עם העידון המתבקש מההתבגרות שלה. ההפקה המוזיקלית של לני בן בשט לוקחת את פרבר למקום מדויק ומאתגר, בין העצבים על מישהי שעזבה אותה, הופעה בקרית מוצקין שהסתיימה בדמעות, השירותים של הבארבי וכמיהה למלאך שומר. זה שיר שחי בדיסוננסים שהפכו את המוזיקה של פרבר לכל כך מעניינת בעבר. שיר טוב שמעורר ציפיה לאלבום השלם.

דודו טסה - "יש בינינו בית"

מילים ולחן: דודו טסה ואלי אליהו, לחן: דודו טסה, עיבוד והפקה: דודו טסה וניר מימון
דודו טסה ממשיך להיות התשובה העיראקית לברי סחרוף. רוקר, גיטריסט, שמטייל כל הזמן בין רוק, מזרחית ופופ, עם קול חזק, שופרי, אינטונציה צעקנית, גיטרות דומיננטיות במקצבים מזרח תיכוניים וטקסט על אהבה אבודה ו/או לא ממומשת. קחו את השיר החדש שלו, תנו לסחרוף לשיר אותו, ותקבלו רצועה אבודה מ"נגיעות". כמוזיקאי וזמר טסה ממשיך להיות "פרא אציל" שעושה מה שבראש שלו ומחכה שהקהל יבוא אליו. זה טוב. זה חינוכי. זה גורם לו לקבל יותר ויותר כבוד ככל שנוקפות השנים ונוקפים האלבומים. השאלה היא מתי טסה יחצה את הרוביקון אל עבר כוכבות, אם בכלל.

אפרת בן צור - "Robin"

מילים ולחן: אפרת בן צור, הפקה: אפרת בן צור ועומר הרשמן
העולם נחלק לשניים - אלה שאוהבים את אפרת בן-צור ואלה שלא מכירים אותה. ההעדרות שלה מהפרק על אלבום הבכורה של אביתר בנאי בסדרת "האלבומים" של קוטנר בערוץ 8 זועקת לשמיים, והזעקה הזו מתחרה רק בזעקות הנפלאות שהיא זועקת כאן בשיר הזה. אפרת בן-צור היתה ונשארה זמרת מיוחדת בנוף המקומי. עם הבעה וקולה שאין לאחרות, עם אמת אמנותית צרופה, עם אומץ ללכת על מה שהיא רוצה להיות באמת. "Robin" הוא שיר ביורקי למהדרין - והוא כל כך טוב שאתה יכול לשמוע אותו שעה שלמה בלופ ולא יימאס לך. נסו ותהנו.

עפר בשן - "מחדש להיות"

מילים ולחן: עפר בשן, עיבודים והפקה: אריאל טוכמן ולואי להב
אפשר להגיד על עפר בשן מה שרוצים - מדובר בכישרון גדול ביצירת שירים, והשיר החדש שלו, שבניואנסים הקטנים של המלודיה וההגשה פותח לך את הלב ומרגש אותך כמו שרק פופ מצויין ואיכותי יכול לרגש. ההפקה המוזיקלית נשמעת כמו סך יוצריה - לואי להב לא איבד את המגע הישן והטוב, של לגרום לשיר להגיע למקסימום התנועה שלו במרחב מבלי לפגום בו. בשיר הזה הוא מערבב לתוך הפלייבק אלקטרוניקה עם אמריקנה, ואריאל טוכמן נותן כאן צליל נפלא של גיטרות. זה שיר שצריך לנסוע איתו לטיול בגליל אחרי הגשם, הוא מזמין מרחבים. אם גלגלצ לא יטחנו לו את הצורה - אז את מה כן?.

עופר פריאון - "עד שאת"

מילים ולחן: עופר פריאון
עופר פריאון היה לפני 15 שנה רוקר צעיר ותוסס בלהקת "היווניה" עם אחיו ערן. מאז שניהם מתרכזים בעיקר ביצירת מוזיקה לאחרים, למשל "האח הגדול". "עד שאת" הוא שיר ראשון מאלבום חדש שלו שייקרא "כל הסיפור" ומתאר מערכת יחסים בין גבר לאישה. יסלח לי פריאון, אבל לא התחברתי לשיר הזה. הוא פשוט משעמם. הטקסט, הלחן, הביצוע הקולי, הליווי המוזיקלי - לא מספיק מעניינים. בטוח שהוא מוכשר, ובטוח שיש לו בקנה שירים טובים יותר. פה הוא פספס, לצערי.

טל שגב - "לא שיר עצוב"

מילים ולחן: טל שגב
טל שגב הוא מוזיקאי מוכשר מאין כמוהו ואדם נהדר וחיובי באופן כללי, אבל הנטייה שלו לקיטש היא בלתי כמעט נסבלת. ככה זה כשאתה מבלה עשור מחייך בלכתוב לשרית חדד ולהפיק את שלמה ארצי. שגב מוציא אלבומים בתדירות של אחד כל שנתיים. הכישרון המלודי שלו ניכר אפילו בשירים הכי גרועים שלו (ויש כאלה) והפיצוי מגיע בדרך כלל בשירים היפים באמת, שירי האהבה שהוא כותב לאשתו.
כמי שמבלה את רוב ימיו באולפן עם יעקב למאי (שהוא תותח בתחומו) שגב ממשיך לנסות לקרוץ למזרחית. השיר החדש שלו מנסה להיות הכל מהכל - פופ במלודיה, המנון באפיות שלו, ים תיכוני בקצב, שיר אהבה במהותו, שיר חיזוק עצמי (פאתטי, יש לומר עם "אולי הגיע זמן שנתקרב") וכמובן אמונה באלוהים. וכמו שקורה הרבהאצל שגב - תפסת מרובה לא תפסת. אם הוא רק היה נותן למפיק מוזיקלי כמו יזהר אשדות לעשות ממנו את הכוכב שהיה יכול להיות. כי שירים טובים יש לו בערימות.

רם אוריון - "אהובתי בת חלוף"

מילים: דורית רביניאן, לחן: רם אוריון
בלדת פסנתר רומנטית היא לא בדיוק הדבר הראשון שאתה חושב עליו כשאומרים לך השם "רם אוריון", שהוא רוקר אמיתי, גיטריסט גדול, שהיה בלהקות חשובות והוציא כמה אלבומי סולו שווים בהחלט. אבל גם כאן, בדרכו המאוד המיוחדת, למילים של הסופרת דורית רביניאן, אוריון מצליח להיות חביב, על אף הזיוף הקל ברגעי השיא. זה נשמע קצת כאילו הוא עשה קאבר לאיזה שיר של חנוך לוין מהאייטיז, אבל בתוספת כלי המיתר, וכשבסוף נכנסת הגיטרה החשמלית שאוריון כל כך מזוהה עימה - המעגל נסגר. עכשיו גם לאוריון יש שיר יפה לפלייליסט.

עידו רצון - "אירוסים"

מילים ולחן: עידו רצון, עיבודים והפקה מוזיקלית: רפי קריספין
"אירוסים" של עידו רצון הוא שיר יפה, אבל מפוספס. רצון הוא אישיות מופנמת, והוא כותב ושר כאן על יחסיו האישיים עם אביו, אבל במקום לפתוח את הסיפור למשהו שקהל גדול יוכל להתחבר אליו, וללחוץ כאן קצת על בלוטות הרגש, יש כאן בחירה מודעת ליצור רצועה שקטה יחסית, מינורית, נחבאת אל הכלים, שרק מבליטה את החסרונות של רצון כזמר מבצע במקום להסתיר אותם. קולות הרקע הולכים כאן למקום מרוחק, השיר הזה לא גורם לך להזדהות עם רצון ולהתחבר אליו רגשית, אלא להביט עליו מהצד באמפטיה. גם זה משהו.