שוב אותו סיפור
לי בירן- "עוד סיפור אחד של אהבה"
לי בירן לא לוקח חופש. חודש אחרי גמר "כוכב נולד6" בו סיים במקום השני הבחור כבר מוציא סינגל בכורה באופן רשמי. מדובר בגרסה מיוחדת של השיר אותו ביצע בגמר, "עוד סיפור אחד של אהבה", שמוכר בביצוע של שימי תבורי למילים ולחן של עוזי חיטמן ז"ל. אצל ליבי השיר זוכה לעיבוד טרי וצעיר. את שלושת רבעי השיר הראשונים הוא שר באיפוק ובאינטימיות, בצורה בוגרת, ההפך מדור הזמרים שפותחים לוע, בקול פלצט שמזכיר את סולן רדיוהד, או את אדיר אוחיון, אם תרצו. החלק האחרון צפוי יותר ו"נותן בראש" נוסח סינרגיה. עכשיו בואו נעשה ניסיון ונדמיין שמעולם לא שמעתם על הבחור וזו הפעם הראשונה שאתם שומעים את הגרסה הזו. האם הייתם שמים עליו קצוץ? טורחים להקשיב לו? מעבירים תחנה? ובכן, במקרה הזה ובניגוד לרוב משתתפי התחרות מאז ועד היום, אפשר לומר שמדובר בזמר כישרוני שסביר להניח שהיה מתגלה בדרך זו או אחרת, אם כי בפחות דרכי קיצור. מה שנשאר לבירן לעשות עכשיו הוא להניח לגרסאות הכיסוי ולהוציא שירים פרי עטו, שיעמדו למבחן המציאות. שמישהו ירים את הכפפה, ישדרג את "עבודה עברית2" ויכניס את הביצוע הזה להדפסות הבאות.
אל מלא רחמים
מאיר בנאי- "אל נורא עלילה"
אם אלוהים חובב מוזיקה הוא בטח מבסוט ממה שקרה פה השנה מבחינה מוסיקלית. יותר מתמיד הייתה זו השנה של גל שירי האמונה ומאיר בנאי שסיפק את "שמע קולי", דיסק המבוסס כולו על המקורות, תרם לגל הזה לא מעט. אני מאד אוהב את בנאי, אי אפשר שלא להאמין לו ולקול החם שלו. בעשורים האחרונים הוא סיפק למדינה שלמה שירים שהפכו לנכס. "לך אלי", הסינגל הראשון מהאלבום החדש, היה שיר יפה מרגש. האמונה הצטיירה לאו דווקא כמשהו קונקרטי, אלא אמונה כללית ואוניברסלית, שגם אדם חילוני לגמרי יכול למצוא את עצמו. זה לא קורה בשיר החדש "אל נורא עלילה", שהוא שיר תחינה לאל ובקשה למחילה בעת הנעילה, למילים של ר' משה אבן עזרא. מעבר ללחן היפה ולנגינה האקוסטית, השיר לא ידבר לאדם החילוני הממוצע. לא שחלילה הוא לא טוב, אבל אי אפשר לזמזם אותו בפקק, ולא לשים אותו בפול ווליום במערכת. מקסימום לתת אותו מתנה לשכנה הדוסית שתזמזם אותו לבעלה.
הוא זכאי
ארז לב ארי- "זכה את עמי"
גם ארז לב שעשה חייל השנה, מתפלל לאלוהים בסינגל החדש שלו, הלקוח מאלבום הבכורה "שמחת הפרטים הקטנים". המילים מספר תהילים וכמו אצל בנאי גם הן סוג של תחינה לאל: החזרת השכינה לציון, בקשה לזכות את העם במאור פניו של האל . אבל בניגוד לשיר של בנאי כאן אפשר להזדהות עם ההרגשה הכללית. לב ארי מעביר בשירה תחושה של כאוס מתקרב, ריקבון פושה, התפוררות קולקטיבית ואישית שממתנחלת בכל חלקה טובה ומחייבת גאולה מיידית, אבל לא רק במובן הרחב והארצי, אלא גם גאולה אישית. מתחת לפני השטח אפשר למצוא משמעות אישית רחבה יותר והרגשת מחנק של לב ארי. יש בשיר אווירת רוק וייאוש כללי שמועבר יפה בגיטרות ובכינור ובקול של לב ארי שמזכיר כאן מאוד את ברי סחרוף. שיר מצוין.
לבכות לך
הילה הררי ומייק טראמפ – "cry when the children"
"cry when the children" היה מין בלדה סוחטת דמעות וקורעת לב אי שם בסוף שנות ה-80'. ביצעה אותו להקת "White Lion", שניסתה להישמע כמו ה"סקורפיונס". הילה הררי, שהוציאה כעת אלבום חדש, החליטה לחדש את השיר, שלחה אותו ללהקה לקבלת אישור ולמרבה הפתעתה הסולן מייק טראמפ התלהב מהביצוע והפך את השיר לדואט. הוא הקליט את עצמו ושלח אותם למיקס, ששילב את הביצוע של הררי ושלו. התוצאה לא מוסיפה הרבה על המקור, אלא הופכת את השיר, שסובל גם ככה מעודף קיטש, לשמאלצי עוד יותר. הלחן נשאר כשהיה, האינטרפרטציה לא שונה מהמקור. הררי נשמעת פה כמו עוד עשרות זמרות אחרות: דרמטית, לוחצת איפה שצריך, והגיטרות החשמליות, שמנסות להכניס לשיר גוון רוקיסטי מיותרות לגמרי. יש שירים שמוטב להניח להם.
צעצוע של סיפור
עמוס בן דוד- "הצעצוע החדש"
אלבום הבכורה של עמוס בן דוד יצא לא מזמן ונפל קצת בין הכיסאות, או יותר נכון בין שלל אלבומי החג שיצאו כעת. אחרי "לא האויב שלך" יוצא כעת סינגל שני, שמדבר על הרגשת בדידות בעיר אפורה, חיוכים שהפכו לסכינים, ערפל, קסם שחור ואור שבא מכיוונה של מישהי שכבר לא כאן. יש לשיר הזה לחן קצבי, אוירה פסימית וכוונות טובות, אבל כל זה לא ממש עוזר לו להתרומם, לגעת, לתת בראש או לחצוב בלב. המסר לא ממש ברור: למה הוא מרגיש שהפך להיות הצעצוע החדש? איך זה קשור אליה? אני לא מפקפק לרגע בכוונות הטובות של בן-דוד אבל גם אחרי מספר האזנות נשארת תחושת אדישות והשאלה שנותרת בעינה היא מה בעצם רצה המשורר להגיד?