ההרכב "מועדון הקצב של אביהו פנחסוב" מוציא את הקליפ השני, "נשמה, כפרה מאמי", אחרי סינגל הבכורה "ליטל", שראה אור לפני ארבעה חודשים. בקליפ שביים קובי פלשמן מככבת נטלי דדון כמושא אהבתו של אביהו פנחסוב (אביהו לנדוור), שעובד כמנקה במספרה, וחולם על היפהפיה השכונתית, שמוקפת בחברות כמו מיכל גבריאלוב ועינת בצלאל. הוא אוהב אותה, היא עזבה אותו, הוא קורא לה "נשמה, כפרה, מאמי", וייקח אותה לבבא סאלי. שיר הכי סטריאוטיפי על ערס שהתאהב בפרחה.
"מועדון הקצב של אביהו פנחסוב" הוא הרכב של המוזיקאי אביהו לנדוור ׁעם מארק פנחסוב, הגיטריסט חיים רומנו, המתופף טל כוכבי ונגנים נוספיםׂ, שיוצר כאן (וב"ליטל"), מעין פרודיה על מוזיקה מזרחית (כאילו שלא הספיקו לנו קוקו וסטיב ואבי הזמר). לנדוור יכול להגיד עד מחר שהוא מתכוון ברצינות, אבל התוצאה לא נשמעת ככה. אם ב"ליטל" עוד היה אפשר לחשוד שחברת "הליקון" באמת החתימה הרכב חדש שמנסה לשלב מזרחית עם רוקנ'רול משנות ה-70', הרי שב"נשמה, כפרה, מאמי", בעל הטקסט הפשטני מדי והפזמון החוזר, שמורכב משלוש מילות הסלנג ישראלי-עממי הכי נפוצות, כבר ברור שמדובר בפרודיה, גם אם לא מכוונת, גם אם דאבל-טייקית. בבחינת, אם אינך יכול לנצח את המוזיקה המזרחית-ים-תיכונית - לפחות תצחק עליה קצת.
בקצה השני של דיקלה
המהלך של לנדוור ו"הליקון" ב"מועדון הקצב של אביהו פנחסוב" מעניין עוד יותר, כיוון שבמקביל מריצה "הליקון" קמפיין גדול סביב הזמרת דיקלה, שנחשבת לזמרת מזרחית אותנטית ועמוקה במיוחד, שמנכ"ל "הליקון", רוני בראון המיתולוגי, לקח על עצמו כפרוייקט אישי, כולל ההפקה המוזיקלית. בבחינת - תנו לי להראות לכם איך עושים מוזיקה מזרחית איכותית באמת.
זאת אומרת ש"הליקון", החברה שהמציאה בשנות ה-80' את ריטה, כדיווה לכל המשפחה עם שורשים פרסיים נראים לעין, ובשנות ה-90' את "אתניקס", כלהקת-דגל שמשלבת רוק עם מזרחית וממציאה את הפופ הים תיכוני, מחזיקה כעת בשני קצותיה של הקשת המזרחית - דיקלה כסמנית-איכות מצד אחד, "מועדון הקצב של אביהו פנחסוב" כפרודיה המושלמת מצד שני. כלומר, גם נראה לכם איך עושים את זה כמו שצריך, וגם נלגלג קצת על הנומך שלכם. מבריק.
