"ישבני" הוא השיר החדש של להקת שמֶמֶל, שיוצא כסינגל ראשון מאלבומה השני, אשר צפוי לצאת לקראת סוף השנה הנוכחית, שלוש שנים לאחר צאת אלבומם הקודם "הליום להמונים", ושנה לאחר הלהיט הויראלי "אל תגעו לנו בעראק".
גם באלבום השני צפויים שירים שמחים וכועסים בד בבד, אותם מחבר הכותב הסאטירי דרור ויידמן ("מצב האומה") ושותפו לכתיבה של גורי אלפי בצוות "קופי המקלדות".
השיר החדש "ישבני" עוסק באורח החיים העכשווי, בישיבה הממושכת מרבית שעות היממה, אם מול המחשב, או מול הטלוויזיה, בבתי קפה, במסעדות וכמעט בכל סיטואציה חברתית, כמו למשל כעת בתקופת המונדיאל, ובפרדוקס שנוצר כאשר העולם מכתיב לנו לשבת ואז מטיף לנו מוסר על כך.
כנהוג אצל שמֶמֶל יש גם תיחכום והשיר עצמו קצבי וגרובי, וגורם בדיוק לרצות לעשות את הפעולה ההפוכה מלשבת, לומר לקום ולרקוד. גם בשיר הזה, כמו במרבית השירים של שמֶמֶל, הכל הפוך, ואפילו "הפוך על הפוך", כשהמסר החברתי מסתתר בתוך שיר כיפי שממתיק את המחאה, ובזמן שהוא עצמו התרופה המתאימה ל"מחלת" הישבנות.
להקת שמֶמֶל קיימת כבר שבע שנים וצברה קהל נאמן, שמלבד אלבום הבכורה מתרכז סביבה הודות לשירים ופרויקטים חברתיים כמו פרויקט ההליום "מה מפריע לי במדינה", "Talking About An Arab Revolution", שצולם על רקע מהפכת "האביב הערבי", "שיר אהבה חברתי" שצולם בתוך המחאה החברתית של קיץ 2011, וכאמור "שיר העראק".
"ישבני"
"אני חייב לזוז ולא מוצא סיבה טובה, מסתפק בנדידה למחשבה, שם אני פותח מעלי את הוילון. הבחוץ רומז שיום יפה היום, לא קונה את השקרים של החלון, מעדיף לשקוע במציאות של סלון / והזמן נמרח, ואני נמשח, למלך במבצר של כריות
כולם אומרים: -מתי תקום ותזוז כבר? -אם אפשר לשבת אז למה לעבוד? הם ממשיכים: -אולי תצא ותחיה קצת
-אני רוקד רק כשבא לי לרקוד, הם מתעקשים -בסוף אתה תשתגע -אז לפחות זה יהיה עם ריפוד, הם מתיישבים: - טוב תן לנוח לרגע, וחוזרים אל המשרדים, לא שורדים בלי המחשבים, אם הם רק היו קולטים ש - גם אני מנהל אורח חיים ישבני...
מגלגל עוד שמיכה של שאיפות, מתפקסל ובוגד בך עם תמונות, אהבות שלא יודעות שאני קיים. וגם את בטוח שזוכר אותך, ואת המגע של המסך שלך, מתמסד עוקב אותך יותר מאת כולן / והזמן נשבר, ואני נשאר, אף פעם לא מגיע למחר
כולם אומרים - קח את עצמך בידיים - ניסיתי אבל הן נרדמות כל הזמן, הם שואלים -מתי אתה תתבגר כבר? - היה לי תאריך אבל איבדתי את היומן, הם לא עוזבים, - זה יגמר בטרגדיה - תמיד רציתי לגמור ביוון, הם מקנאים - אם רק הייתי כמוך, אז הייתי אומלל באותה מידה, רק במקום במשרד אצלי בדירה, חושב שאתה שמח? יש לך רכב חברה? לא כל אחד נועד לנהוג על ספה / גם אני מנהל אורח חיים ישבני...
אתה הולך לבית הספר, הם רוצים שאתה תשב, אתה נפגש איתם לבירה, הם רוצים שאתה תשב, אתה עומד ברחוב עם שלט, הם רוצים שאתה תשב, הם בחרו אותך לכנסת כי בסוף אתה תשב, והמטוס מתרסק, תחגור ותשב, הספר מסרק, תחפוף ותשב, הפסיכולוג מפהק, תשלם ותשב, ובעוגה עוגה עוגה , אתה תקום ואתה תשב ואתה תקום ואתה תשב, ואף אחד לא קם / גם אני מנהל אורח חיים ישבני".