מילים, לחן הפקה: נגה ארז ואורי רוסו | צילום ועריכה : רון כהן | תופים: רן יעקובוביץ' | סטיילינג : זהר גינזבורג
נדמה שעד לפני רגע נגה ארז הייתה מוזיקאית די אלמונית, ופתאום היא הפכה לאחד השמות הכי מבטיחים וחמים של המוזיקה האלטרנטיבית בארץ. וזה עוד לפני שבכלל הוציאה אלבום ראשון. ארז, שהייתה המופע הפותח של שלומי שבן והקולקטיב, ובהרכב The Secret Sea עם עמית ארז, נבחרה יחד עם עוד שני אמנים ישראלים בלבד להופיע בפסטיבל פרימוורה בברצלונה - אחד הפסטיבלים הנחשבים והנחשקים ביותר בעולם האינדי. סתם כדי שתבינו את סדר הגודל, חוץ ממנה יופיעו שם שמות כמו רדיוהד ופיג'יי הארווי.
אבל דבר דבר. עד הפרימוורה שתתרחש ביוני יש עוד כמה חודשים, וקודם כל ארז צפויה להופיע ב"פסטיבל האישה הכי יפה בעיר" שיתקיים ב-2.4 בבסקולה בתל אביב. באירוע, שמורכב כולו מאמנות נשית רב תחומית בועטת, יופיעו גם אסתר רדא, עדי אולמנסקי ועוד (ויהיו גם עוד דברים מגניבים אחרים, תבדקו בעצמכם). לכבוד כל הדברים המרגשים האלו תפסנו את נגה ארז לשיחה. או אולי בעצם, כל הסיבות האלו הן רק תירוצים. פשוט רצינו לראיין את נגה ארז.
מפתיע לגלות שארז, שיוצרת מוזיקת אלקטרו-פופ, התחילה בכלל בעולם מוזיקלי אחר לחלוטין: "פרויקט הסולו הראשון שלי היה עיבודים לטריו ג'אז - פסנתר, קונטרבס ותופים. הרצתי איזו הופעה כזו והקלטתי אלבום כזה שגנזתי אותו בתום התהליך. בסוף כל אלבום תמה איזושהי תקופה, אבל התקופה הזו באמת נחתמה כשהאלבום הזה נגמר ועברתי פאזה מוזיקלית מאוד קיצונית".
מה הוביל לשינוי הזה?
"כשעבדתי על האלבום הגנוז התחלתי לשבת מול מחשב ולייצר מצב שהמוזיקה לא מגיעה מתוך הלייב אלא מגיעה מתוך המחשב. שמתי לב שיש לי יכולת בלתי מוגבלת להעשיר את המוזיקה בכל דבר שעולה על רוחי, כל עוד אני יכולה לתפעל את הדבר הזה. זה יצר את התהליך הטבעי שהוביל לגניזה של האלבום ההוא, חקרתי כלים חדשים, סאונד חדש. מה שהוביל להחלטה הקיצונית לא להוציא את האלבום הזה, זה הקאבר שעשיתי לסאן לוקס שהיה לגמרי אלקטרוני והתבסס על לופרים. התוצר שיצא הרגיש לי אחד הדברים שאני גאה בהם והאמיתיים שעשיתי. עשיתי הרבה דברים לפני זה שלא קיבלו התייחסות, וזה קיבל הדים. מה שהתחבר אצלי התחבר גם לאנשים. אז אמרתי - זה קורה גם אצלי וגם כלפי חוץ כנראה שזה משהו שכדאי לדבוק בו".
איך עובד תהליך יצירה של שיר?
"חשוב להגיד שאני לא כותבת את השירים לבד - יש לי שותף שקוראים לו אורי רוסו, אנחנו כותבים ומפיקים את השירים יחד. אנחנו פיפטי פיפטי. איכשהו יצא שהשם שלי בפרונט, אבל זה פרויקט של צמד. זה מתחיל מתוך ביט שאנחנו עושים על התוכנה, ואז אני מתיישבת על המיקרופון ומאלתרת שטויות שעולות לי. אחרי זה אנחנו מוחקים ומוחקים ומוציאים משם פנינים, את מה שמה מנצנץ החוצה. אנחנו בונים את המסגרת סביב הרגעים האלה, הפרגמנטים הטקסטואליים והמוזיקליים. אנחנו אנשי מוזיקה, והרבה מזה מגיע מתוך הפקה ומתוך ביט, מתוך תחושה קצבית".
איך זה לעבוד בצמד?
"עם אורי זה עובד מאוד טוב ובגלל זה זה ממשיך לעבוד. יש לנו חילוקי דעות, יש פערים בטעם, אבל מה שגורם לזה לעבוד זה העובדה שבאחוז גדול מהדברים אנחנו באמת מסכימים. על הדברים שיש חילוקי דעות, זה תלוי בוייב - לפעמים הוייב מחליט מי הגיע יותר לוחמני ומי יותר פשרני לוויכוח. אנחנו אף פעם לא יוצאים עם משהו שיש מישהו שלא מרוצה ממנו, לפעמים פשוט מבטלים את שתי האופציות והולכים על משהו חדש. לכתוב שירים בשיתוף עם מישהו זה משהו שאף פעם לא הבנתי איך אנשים עושים והיום אני כבר הרבה זמן לא ממש מצליחה לכתוב לבד".
זה מעניין, כי הטקסטים בעצם מגיעים מהעולם הפנימי של שני אנשים.
"העניין הוא שהרבה פעמים זה יוצא שכל אחד תורם לתמהיל הזה משהו שהוא מאוד שלו ואז יוצא איזה מישמש כזה. הרבה פעמים זה מרגיש לא אחיד בגלל שזה יצא מבני אדם שונים בתכלית, מגבר ומאישה, זה ממש הזיה. כשזה לא אחיד עבודת הליטוש והשיוף לכדי משהו שמרגיש שהוא אחד, זה מה שמייצר את הדבר. זו עבודת החיבור בין הדברים שעושה את התוצר הסופי".
נוח לך בנישת האינדי, או שבא לך לפרוץ במיינסטרים?
"יש לי שאיפה שהמוזיקה שלי תגיע לכמה שיותר אנשים. יש לי כמה שירים שאני מרגישה שיש להם פוטנציאל מיינסטרימי, אני עובדת מאוד קשה בשביל שזה יקרה. אני לא שואפת להישאר בנישה, אני רוצה להישמע, זה חלק מהמניע שלי. עם כל זה שהמניע הוא ביטוי אמנותי ומוזיקלי ואישי, יש גם מניע של רצון להישמע ורצון לקבל פידבק מקהל. אני מאוד מקווה שאני אצליח לייצר מתישהו איזשהי שפה שתדבר ליותר ויותר אנשים. אנשים זה טוב. זה חשוב".
אז למה את שרה דווקא באנגלית?
"זה קודם כל מגיע מתוך זה שזה קל לכתוב באנגלית - מהסיבה שזה פחות ישיר, זו לא שפת החשיבה. זה מאפשר לי להסתכל באיזושהי פרספקטיבה חיצונית על נושאים שהם מאוד בוערים, מאוד חזקים ומאוד טעונים. יש בזה את התהליך של התרפיה. מעבר לזה, אנגלית היא שפה שיש בה אחוז מאוד גדול של מילים חד הברתיות, שזה מאוד שונה מעברית מהבחינה הזאת. עברית זאת שפה שקשה להלחין אותה, אנגלית זה שפה שקל להכניס לתוך משקל מוזיקלי. וגם, כן, אני גם רוצה לנסוע עם זה בעולם. אני רוצה להיות מסוגלת להרחיב את הקהל עד כמה שניתן".
אם כבר עולם - אז פרימוורה. איך קיבלת את הבשורה שאת הולכת להופיע שם?
"רציתי לקנות כרטיס לפרימוורה ופספסתי ביום, זה היה סולד אאוט. אמרתי 'אוקיי, נרשמתי לפרימוורה - אולי אני עוד אסע', אבל לא האמנתי שזה יקרה בשום צורה. זה היה נראה לי הזוי. כשהבשורה תפסה אותי בבית הייתי מאוד מאוד מאוד שמחה במשך שעה ואז נהייתי מאוד מאוד חולה, כמו שקורה לי כשאני מקבלת בשורות טובות.אני בינתיים עוד לא מצליחה להכיל בשורות טובות שיש להן משמעויות טכניות מרחיקות לכת בצורה טובה".
את בחורה מאוד יפה, וזה משהו שקשה לנתק אותו מההופעה שלך. איך את מתייחסת לזה?
"זאת סוגיה בעייתית. אני לומדת יותר ויותר לאהוב את זה, לאהוב ולאמץ את היתרון שיש בזה. אבל אני לא חפה מחששות שיש לגבי זה ושאלות שקשורות לעד כמה זה תופס חלק באמת באהדה שאני מקבלת מאנשים. אני מסתכלת על אמנות כמכלול, בצד של הסאונד ובצד הויזואלי - ואם יש איזה משהו בי בויזואליה, אני יכולה לנתב אותו לדברים טובים. אבל זאת סוגיה. ויש לי כמה שירים שמתעסקים בזה בהחלט, שירים מאוחרים יותר. זה מייצר איזשהו מקום של אולי לפעמים את צריכה להוכיח איזה משהו, להוכיח שאת לא רק זה".
את בחברה טובה - ביורק, גריימס, ביונסה.
"לגמרי. כל האמניות המוזיקליות הנשיות שהזכרת שיש להן מראה חיצוני של דוגמנית לפחות - הן אמניות ויזואליות לא פחות והן משתמשות בחיצוניות שלהם למקומות מאוד אדג'יים באופנה, בקליפים, בהופעות. זה פשוט איזשהו כלי. זה עוד איזה משהו שצריך להשתמש בו ולא לשים עליו משמעויות עודפות כנראה. אני כרגע לא ששה לצלם קליפים שאני לא נוכחת בהם, שזה גם איזשהו עניין, אבל אני מאוד מקווה לעשות קליפים שאין לי בהם חלק. לאט לאט זה יקרה. הפייסבוק שלי מצביע על נתונים מדאיגים בקטע הזה - האחוזים של קהל התומכים שלי הם לטובת גברים בצורה מאוד משמעותית".