שקרים קטנים, שקרים פשוטים
אסף אבידן והמוג'וז - Her Lies
נדמה שהמילים על אסף אבידן, המוג'וז והאלבום The Reckoning מתחילות להיגמר, וכל מה שנשאר זה להאזין בהשתאות ולחזור על המנטרה הרדודה "אין, אין. פשוט אין". אלא שהסינגל החדש Her Lies שוב טוען את מצברי הרגש. הקול האנדרוגיני פלאנט-ג'ופלין ממשיך לככב, על רקע בלוז לבן וקורע, שמחזיר לסגנון הזה את כבודו האבוד.
לפני 11 שנה ילד בן 15 עם קול של בן 45 בשם ג'וני לאנג שר Lie To Me ועשה לנשמה את מה שאבידן עושה לה כאן. סולו הגיטרה המשובח, הזעקה שמתגברת יחד עם הלהקה, עד לנאקה הצרודה שבשיא וכמובן הלחישה המסיימת - את הכל עשו כבר, אבל זה כתוב, בנוי ומבוצע כה טוב, שאין אלא למחוא כפיים ולחזור ולמלמל "אסף אבידן הזה, אין, אין, פשוט אין".
השקט שלפני הנפילה
עידו מוסרי - הנפילה הגדולה
מילים: עידו מוסרי ודן תורן, לחן: עידו מוסרי
עידו מוסרי מרגיש כמו לפני נפילה גדולה ולא מוצא לעצמו מנוחה. לעומת זה, שקט דווקא יש לו בשפע, כי כמו שאומרות מילות השיר החדש "הם שותקים בסוף היום, קצרים בנשימה, מתרחקים ובכלל הם במהומה". והכי גרוע, כשהוא מעוך על הספה, היא לא מבינה. ורדה רזיאל ז'קונט כבר הייתה נותנת למוסרי בראש ואומרת לו חד וחלק לזרוק את הבחורה שלא מספיק אמפטית לכך שהוא במצב נפשי של סמרטוט. רק מה, במקום לשים קץ ליחסים, מוסרי מחזיק חזק ומבקש ממנה "תני לי יד שלא נאבד". זהו הסינגל השני של מוסרי, שמנסה להעביר כאן מין מצב אישי נזיל וחוסר ידיעה. אין למוסרי קול יוצא דופן ובכל זאת יש משהו קליט בשיר, בעיקר בגלל ההפקה המוסיקלית העשירה של משה לוי והנגינה שכוללת חליל, פסנתר (שעליו מנגן מוסרי) ואפילו כינורות שנותנים לשיר גוון מזרחי. תמר אייזנמן ופיטר רוט באו לעשות כבוד ולנגן. גם אחרי מספר האזנות לא מבוטל אין עדיין תשובה לשאלה האם יש הלימה מוצלחת בין הלחן למילים.
דברי אלי בפרחים
יוחנן קרסל - כמו פרחים
באר שבע ממשיכה לנפק עוד יוצרים מעניינים. חדש שבהם הוא יוחנן קרסל, שכתב והלחין את השיר החדש, שמדבר על מה אנשים מוכנים לעשות בשביל הרגשה מזויפת של אושר. כגיטריסט להקת בלובנד והייקו בלו(ז)באנד של דויד פרץ ושל להקת Lenses, לא מפתיע לפגוש את פרץ על ההפקה המוסיקלית, על הגיטרה חשמלית והקלידים. החיבור בינו לבין קרסל נשמע מוצלח ביותר ומניב שיר רוק רך ונעים, שמתאים לשמוע בערב, כשהמוד קצת ירוד. קרסל שר את השיר במין סגנון חמוץ-מתוק שמעורר אמפטיה. מסתבר שאפשר לעשות הרבה דברים בשביל הרגשה מזויפת של אושר, בעיקר לשיר על זה, כמו שקרסל עושה בהצלחה יתרה, שמשאירה אותי לפחות סקרן לשמוע עוד חומרים מהבחור. אלבום הבכורה שלו "אושר" ייצא בחודשים הקרובים. בינתיים דברו אליו בפרחים.
אין ספק ש...זוהי שקיעתה של הזריחה
עידן סלומון ומורן אהרוני - מקום לספק
הם ייתכן שמורן אהרוני, זו שצווחה את נשמתה לדעת ב'כוכב נולד 4' ושחשבנו שתתווסף לרשימת הזמרות המלודרמטיות, היא אותה אחת ששרה את השיר הזה? כנראה שכן. במקרה זה, עידן סלומון, שותפה לדואט, הוא זה שמרגיע את רמת ההיסטריה. סלומון (29) מזכיר בשירה את רמי קליינשטיין והדואט היפה והמאופק הזה שומר על מלנכוליות רכה, לחן נעים, נמנע מלרדת למצולות המבוכה, ומזכיר בזווית ההסתכלות את הדואט "הכל דבש" שלנארי גורלי ורעות יהודאי. סיפור אהבה שנהפך לקיבעון, כשכל צד שואל את עצמו שאלות כמו "האם קיים סיכוי ש...? עד מתי תרצה בי, עד מתי כל אחד יתבדה, האם יש מקום לספק בסיפור הלא ברור הזה". זהו סינגל הבכורה של סלומון, שכתב שירים לסיגל שחמון ולאהרוני עצמה. אלבומו, "ביום ההוא", ייצא בעתיד הקרוב ואם הוא יישמע כמו השיר הזה, אז ממש אין שום מקום לספק.
נ.ב.
אולטראס - טוב שבדיוק הזכרת לי
לסינגל החדש של אולטראס - מתוך האלבום "לא מריר אבל משועמם", שיצא לפני כמה חודשים - יש קצב מדליק שיכול ללכת טוב במקומות בהם מוסיקת טראנס, אלקטרוניקה וצליל דיגיטלי מתקבלים בברכה. במילים אחרות כל מה שלא תשמעו ברדיו הישראלי. ל"טוב שבדיוק הזכרת לי", כמו לאלבום כולו, יש צליל מעודכן שמתכתב עם דברים משנות השמונים. הוא מופק כולו ממחשב, ללא שום נגיעה בכלים חיים, מה שנותן תחושה קצת מנוכרת. הניכור הולך טוב עם המסר של השיר: לעצור רגע את הטירוף של החיים ולהיזכר בדברים שעליהם נלחמנו פעם ואת האמת שנשכחה. "חשבנו נהיה קצת אחרת, עשינו דברים לתפארת". מעין קטע קינה אלקטרוני מאד קליט, על הדברים שהיו אז בבחינת קודש והיום פשוט נשכחו להם בשגרת החיים המודרנית. חביב.