כל הסימנים מעידים שאנחנו מתקרבים לקיץ מאוד מוזר, וזו לא רק המלחמה. אמנים שדחו יציאת שירים כי הם לא התאימו לתקופה מתחילים לשחרר אותם אחד אחרי השני, ובינתיים מסתמן שיש לנו כבר שני מתמודדים רציניים על תואר שיר השנה (אחד מהם כנראה יתפוס בקרוב את המקום הראשון בהיטליסט - מצעד המוזיקה הרשמי של ישראל): "פרנציפ" של סטטיק עם נס וסטילה ו"צמוד צמוד" של עומר אדם, אודיה ושרק. המאפיין של שני השירים הוא בהחלט המוזרות או השוני המוזיקלי שמביאים האמנים הפחות מנוסים. אין מה לעשות, בתקופה שבה טרנדים נמאסים באותה מהירות שבה הם נולדים, האוזניים מחפשות בעיקר משהו אחר. משהו שעוד לא שמענו. ככה היה עם "בית משוגעים", ככה היה "פנתרה" וככה היה גם עם "דובשנייה" (שתואר שיר השנה של 2022 נשדד ממנו).
אבל להבדיל, נניח, מהלהיט של שחר סאול, אגם בוחבוט ונורוז, שהפתיע מרוב שהיה טוב (בדיעבד זה אולי הגיוני, כשאתה לא אייליסט אתה מרשה לעצמך להיות הרבה יותר נסיוני), ל"פרנציפ" היו את כל הנתונים בשביל להיות פלופ: זה *רק* השיר השלישי של נס וסטילה, והפחד לאכזב בדרך כלל מוביל לאסון. לאורך היסטוריית המוזיקה (העולמית והמקומית) חווינו יותר מדי שיתופי פעולה בין אמנים גדולים שיצאו צוננים מדי, כי הם היו בטוחים שעצם המעמד ייקח אותם עד המקום הראשון, או כי מידת ההייפ הייתה גבוהה מדי בשביל שיוכלו לעמוד בציפיות.
אלא שלמזלנו, השלישייה הצליחה להפתיע ולהביא שיר מעולה ומרענן. סטטיק וסטילה מרימים להנחתות אחד לשני עם שורות כמו "בגן של ציפי עשיתי דווקא בלי בושה פיפי בחצר, בבצפר עשיתי דווקא ילד קקה זורק כיסא, ובצבא כל הזמן שמרתי על שילוב לא ראוי, פרנציפ, כי אני מניאק, חסר טאקט, עמך לא סופר אפחד כמו סתיו קצין". כמו שנטען כבר בביקורת על האלבום של סטטיק, אמנם לא כל הפרחים, אבל חלק נכבד מאוד מהפרחים על השיר הזה מגיעים לנס. לא רק מעצם היותה ראפרית, זה כאילו שכל יום בעולם של נס הוא יום הזעם. היא מביאה אנרגיה שחסרה במוזיקה הישראלית.
במקרה של "צמוד צמוד" זו הייתה רק שאלה של זמן עד שעומר אדם יארח את שרק, שחתם אצלו בשנה האחרונה, לשיר משותף. אודיה זה כבר בונוס שלא ציפינו לו. אגב, השמועה אומרת ששרק הקליט את השיר, אודיה שמעה והציבה לו עובדה שהיא מצטרפת כי זה נשמע חשמל, ואז עומר עשה להם את אותו הדבר. גם אם לא הייתי נחשף לסיפור, הייתי יכול לנחש שזה בערך מה שקרה - כי בתוצר הסופי ניכר כמה הם נהנו להקליט אותו. הפאנצ'ים אחד על השני (עומר הוא כפית של זהב ממשמר השבעה ואודיה לא מדברת ברור) הם כאלה שרק אנשים שמכירים ומרגישים בנוח אחד עם השדני יכולים לכצוב ולהגיד. אגב, יותר ממילה טובה מגיעה כמובן גם למפיקים אלירן אליהו ועומרי דהאן שהצליחו לייצר ביט שידליק עד כדי כך את אודיה ועומר אדם.
חובבי ההיפ הופ מכירים את שרק כבר הרבה זמן, אבל אין ספק שמדובר בדמות שהולכת להיות מרכזית בתעשיית המוזיקה, אולי כבר בקיץ הקרוב. שרק מביא לשולחן לכלוך, אמת ואותנטיות, ולא רק דרך הקול העמוק שלו, אלא גם בכתיבה. "סטלות" כידוע יצא כסינגל שכתב לעצמו עם שורות כמו "סטלה סטלה סטלה סטלה חרבות, אני כל הזמן שותה כדי להשתיק ת'מחשבות, שתי שורות על הצלחת כל האף שלי נוזל, מתמסטל כמו חזיר וזה אף פעם לא עוזר". זו לא כתיבה שכוכבי פופ או ים תיכוני ישראלים יכולים להרשות לעצמם (ובגלל זה אדם שינה את השורה מ"צלחת" ל"מחברת"). כנ"ל הציטוט המוזיקלי של להיט המועדונים "היא כוסית" ששרק עושה בתחילת השיר ("זים זגזים כוסית מהמגזין").
אה, ונקודה חשובה מאוד: לא היינו נמצאים בנקודה הזו כאן היום אם לא שירותי הסטרימינג והטיקטוק. גם שרק וגם נס וסטילה הם כוכבים בשטח. "סטלות" היה להיט שטח משוגע שלא נוגן ברדיו או סוקר על ידי המדיה המסורתית, ובמקרה של נס וסטילה, גם עורכי המוזיקה הממסדיים ביותר לא יכלו להתעלם מ"תיק קטן" אחרי שנס גרפה מיליון צפיות לאותו וורס ברכב ששינה את החיים שלה. היום הכוח בידי העם, ורק הוא יחליט את מי לשמוע. מי שלא יצטרף בסוף יישאר מאחור וייראה כמו הערוץ הראשון לפני הסגירה, מאובק ולא רלוונטי.
כל עוד זה הכיוון שאנחנו צועדים אליו, אפשר להיות רגועים. זה יהיה קיץ מאוד מעניין, וחשוב מאוד שאמנים, כותבים, מפיקים ויוצרים באופן כללי יבינו ש'מוזר' זו לא מילה גסה. הפוך, תאמצו ותחבקו את המוזרויות - כל עוד זה שמיע כמובן, ולא דודו פארוק עושה "עטור מצחך" (תעשו גוגל, אתם מתים) - תהיו אתם, אבל תרשו לעצמכם גם לנסות דברים שאתם שומעים בפעם הראשונה. לא צריך עוד שיר שנשמע כמו "דובשנייה" או "בית משוגעים", יש לנו כזה כבר.