20 שנה עברו מאז שנסעתי לראשונה עם משלחת ישראל לאירוויזיון (2002 בטאלין, אסטוניה עם שרית חדד) לסקר עבור התקשורת ושנה עשירית עבור mako מוזיקה. האירוויזיון הוא חלק נכבד מחיי עוד מילדות ואני מאושר שמצאתי את הדרך לקחת בו גם חלק פעיל.
לפני שבועיים, כמו כל שנה, עליתי על המטוס לעיר המארחת והגעתי לטורינו ביום שני רק בשביל לגלות שמרכז העיתונאים בכלל ייפתח ביום רביעי. בפעם הראשונה ההפקה, באופן תמוה מנעה מהתקשורת לסקר את הסבב הראשון של החזרות. זו הייתה תחילת הסאגה וכל יום שעבר גילינו עוד ועוד עד כמה האיטלקים לא יודעים להרים אירוע כמו שצריך. שמועות התחילו להגיע על תקלת השמש הקינטית, כשסוף סוף קיבלנו את הקרדיטציות גילינו שהעיר לא באמת משווקת את עצמה כאתר תיירותי. לראשונה נמנעה מאיתנו תחבורה ציבורית חופשית, הנחות על המוזיאונים השונים לא היו ובכללי העיר עצמה הייתה חסרת אווירת אירוויזיון.
מרכז העיתונאים לא היה נוח לעבודה ובמסכי הטלוויזיה לא היה סינכרון בין הקול לתמונה דבר שהקשה מאוד על הבנה וסיקור הוגן של התחרות. בסבב החזרות השני התברר שוב כי אין לעיתונאים גישה לאולם ובעצם הפעם הראשונה בה יכולנו לסקר מתוך האולם היה רק בחזרות הגנרליות.
לוחות הזמנים הינם בגדר המלצה. הכל התחיל באיחור וגם החזרות הגנרליות הופסקו פעם אחר פעם בגלל תקלות סאונד, צילום, אי הצלחה בהכנת הבמה בין השירים ומה לא. הרוח במרכז העיתונאים הייתה מאוד טעונה על ההפקה האיטלקית והמון דיברו על הגעגועים לתל אביב 2019 - כשישראל הרימה הפקה למופת. אירוע השטיח הכחול שהיה מרוחק מאוד מהעיר לא תוכנן ליום גשום וכך מצאנו את עצמנו, זמרים ועיתונאים, נרטבים.
בוא נדבר על המשלחת הישראלית. מיכאל בן דוד התגלה כקסם של בחור, עשה עבודה עיתונאית מצוינת, דיבר והתראיין עם כולם בסבלנות ואהבה, לא הטיל וטו על שאלות - והמשלחת הישראלית קיבלה רק מחמאות על הזמינות והנגישות לכולם, בניגוד לשנים של התנהלות קשה מול התקשורת של רשות השידור. מיכאל היה הנציג הישראלי הטוב ביותר בשנים האחרונות ועשה עבודה מדהימה. התקרית בה נדחף למנחים בחצי הגמר קצת קלקלה את הרושם הטוב, ובגלל טעות של עבדכם הנאמן בניסוח שאלה במסיבת העיתונאים של המנחים למחרת חצי הגמר, התקשורת האיטלקית דיווחה שישראל נפסלה מהתחרות מבלי לברר לעומק את העניין.
התוצאות לא היו הפתעה לאף אחד, עוד לפני שהתחילה הלחימה באוקראינה הם היו במקום החמישי בבורסת ההימורים. עם תחילת הלחימה הם שעטו למקום הראשון בפער עצום אבל לא להתבלבל, ההצבעה ההמונית לאוקראינה שקיבלה מהקהל 439 נקודות מתוך 468 אפשריות הייתה יותר אנטי רוסית מאשר פרו אוקראינית. באירוויזיון כבר שנים אוהבים לשנוא את רוסיה אם זה קריאות בוז מהקהל בזמן שהשיר הרוסי על הבמה, הניצחון של קונצ'יטה וורסט, האישה המזוקנת מאוסטריה כנגד חוקים אנטי להט"בים שחוקקו ברוסיה באותה תקופה גם כן ושאגות השמחה במהלך ההצבעה ב-2015 כשרוסיה איבדה את ההובלה. אוקראינה פשוט הייתה התירוץ התורן.
בשורה תחתונה היה לנו אירוויזיון לא קל וגם נזכרנו איך זה לא להעפיל לגמר, דבר שלא קרה 8 שנים. כנראה שתופעת הדיכאון פוסט אירוויזיון (PED) תהיה קלה מאוד השנה. מה שכן, האירוויזיון השנה היה טעים במיוחד. מולדת הפסטה והפיצה בהחלט מראה את אותותיה בחגורת המכנסיים אבל לא נורא, שנה הבאה ניסע למולדת הבורשט או שאולי בגלל המלחמה, האירוויזיון יגיע למי שזכה במקום השני ואז פשוט נהיה שיכורים. מה שבטוח משעמם זה לא יהיה.