בוב דילן, מגדולי האמנים בהיסטוריה של המוזיקה, שחגג לאחרונה את יום הולדתו ה-70, הופיע הערב באיצטדיון רמת גן. כ-25 אלף מעריצים חיכו לו, רוצים לראות בעיניים את האיש והאגדה, אולי בפעם האחרונה, צ'אנס אחרון לתפוס אותו מופיע בארץ. עבור רבים מהם, הצעירים יותר, היה זה גם הצ'אנס הראשון.

בקהל נצפו כמה ממיטב האמנים בישראל, ש"גדלו" על דילן ובאו לעשות לו כבוד: שלמה ארצי, אהוד בנאי, יובל בנאי, אלישע בנאי, חמי רודנר, ירמי קפלן, דן תורן, דנה ברגר, נינט טייב, עמיר "ג'נגו" רוסיאנו ועוד רבים.

אחרי מופע חימום קצר מדי של אסף אבידן וסיון קליינמן, ומופע חימום ארוך מדי ומשעמם מאוד של ריקי לי ג'ונס, עלה לבמה המנטור. דילן לא אמר לקהל ולו מילה אחת משך כל המופע. לא "שלום" לא "תל אביב" ולא "ערב טוב". ככה זה אצלו.

הוא פתח את המופע כצפוי בשיר "Gonna Change My Way Of Thinking", נתן מופע דומה מאוד לזה שהיה לו בלונדון רק לפני יומיים. הוא נתן על הבמה 15 שירים (רשימת השירים המלאה למטה), אבל לרובם היו עיבודים ארוכים כך שהמופע התארך לכשעה וחצי.

הרס חלק מהשירים, אבל זה יצא הורס

כפי שהוא נוהג לעשות הרבה מאוד בשנים האחרונות - לחלק מהשירים שינה דילן את העיבודים, המלודיות וההרמוניות. לחלק מהקהל זה הפריע, חלק זרמו איתו. הוא הרס חלק מהשירים, אבל זה יצא לו הורס. דילן שר בקול קרוע מעומס השנים, ונשמע לעיתים כמו עורב שבלע מסור, אבל נתן רוקנ'רול מצוין, שעשה חשק לרקוד, רוק מרגש, בלוז עמוק ופולק שיצר תחושה של הזדהות.

היה כיף להאזין לו, לנסות לעקוב אחריו, לשיר איתו. זו לא היתה הופעה של שירה בציבור כמו אצל אלטון ג'ון או לאונרד כהן, אלא מופע למיטבי לכת, שניסו להבין איפה מתחבא שיר כמו " Like A Rolling Stone" בתוך מה שמשורר הרוק, שהמציא כל כך הרבה ממה שאנחנו אוהבים,

במהלך המופע דילן ניגן הרבה מאוד באורגן המונד ונתן סולואים שלא היו מביישים כמה קלידנים ופסנתרנים מדופלמים. גם בגיל 70 מוכיח הרוקר הותיק שהוא יודע לאלתר ולהפציע. הוא גם הוכיח את יכולותיו בנגינת גיטרה, והראה לכל המפקפקים איזה גיטריסט דגול הוא. מלווה בחמישה נגנים מצוינים, הוא עשה בגילו רוק שצעירים יכולים רק ללמוד ממנו. ככה זה אמור להישמע באמת.

מופע טוב, הפקה לא

הרבה מאוד קרדיט מגיע למפיקים מרסל אברם וגדי אורון על שלל ההופעות שהם מביאים ארצה, אבל גם הפעם לא היה המופע חף מתקלות. המסכים שמשני צידי הבמה היו קטנים מאוד והראו תמונה סטאטית של הבמה, ללא תמונות תקריב. מי שלא ישב במרחק של עד 30 מ' מהבמה (הרוב המוחלט של הקהל) לא היה לו סיכוי לראות את פניו של דילן. בחלק מהזמן המסכים ריצדו, ובהדרנים הם לא עבדו בכלל.

איצטדיון רמת גן, כנראה אתר ההופעות הגרוע בעולם, שוב הוכיח עד כמה הוא לא מתאים לארח קונצרט רוק, כי רק מי שקנה כרטיס באלף שקלים יכול באמת לראות מה קורה על הבמה ולהינות. כל השאר זקוקים למשקפות. גם מחירי הכרטיסים, בדומה למופע של מטאליקה, היו יקרים מדי, ולראייה האיצטדיון לא היה מלא, רחוק מזה. דווקא היציעים שכרטיס אליהם עלה 250 עד 450 שקלים היו מפוצצים. היציע הגבוה, שכרטיס בו עלה 550 ש"ח, היה כמעט ריק.

יש עוד כמה דברים קטנים, כמו מחירים מופקעים במזנון (25 ש"ח לכוס בירה, 20 ש"ח לנקניקיה בלי קטשופ וחרדל - כי נגמר), אבל הביזיון הגדול של המופע הזה הוא תאי השירותים. כ-25 אלף איש הגיעו לאיצטדיון רמת גן, ונאלצו להתפנות בשירותים עם רצפה רטובה שמחליקים עליה, ללא אור, ללא נייר (ואני כבר לא מדבר על סבון - דרישה מוגזמת). ההפקה שכרה איצטדיון בחצי מיליון שקל, אבל לא השקיעה 5000 שקל בחברת ניקיון שתדאג למינימום. מילא אני - שלולא חבלן של המשטרה שעשה טובה והלך במיוחד לאחורי הקלעים של דילן כדי להביא לי נייר טואלט כנראה שהייתי עושה את צרכיי על הדשא - אבל מה עם אנשים מבוגרים, בני 50, 60 ויותר, ששילמו במיטב כספם - אלף שקל לכרטיס - וצריכים ללכת לשירותים כל כך מגעילים. תשובתו של מפיק המופע גדי אורון היתה: "אלה השירותים באיצטדיון הלאומי של מדינת ישראל, צר לי".

רשימת השירים במופע

Gonna Change My Way Of Thinking

Baby Blue

Things Have Changed

Tangled Up In Blue

Summer Days

Simple Twist Of Faith

Cold Iron Bound

Hard Rain Gonna Fall

Highway 61 Revisited

Forgetfull Heart

Thunder Of The Mountain

Ballad Of a Thin Man

הדרנים

Like A Rolling Stone

All Along The Watchtower

Blowin' In The Wind

צילומי וידיאו: אילנה ברוד

>> נינט טייב ממליצה על אלבומים שהיא אוהבת