1992 הייתה שנה קסומה לרוק הישראלי. משינה הוציאו את מפלצות התהילה (האלבום הכי כבד שלהם), מוניקה סקס הוקמה, להקת בלאגן עם הסולנית הצעירה דנה ברגר שיחררה את אלבומה היחיד, אביב גפן וזקני צפת הוציאו את אלבום הבכורה, איפה הילד הקליטו את "זמן סוכר" ובאופן טבעי – הרוקסן היה בשיאו.
2022 – גם היא שנה קסומה לרוק הישראלי. אמנם קצת אחרת כי בכל זאת עולם התרבות השתנה ללא היכר ב-30 שנה, אבל כמעט כל השמות שהוזכרו, הוציאו לאחרונה אלבומים מעולים שמפריכים את השמועה ומוכיחים – יש רוקנרול בעברית. אחד האלבומים הבולטים במסגרת הזו שייך לטריפולי – הרכב שהקימו ערן צור, שלומי ברכה ודני מקוב כמעט בספונטניות לפני שנתיים. שמחים לפתוח איתם סדרת כתבות רועשת שתוקדש לאנשים המרכזיים שמובילים בשנה האחרונה את הריענון הזה או כפי ששלומי ברכה הגדיר: "ממציאים וריאנט חדש של מוזיקה".
אז מתי בעצם נולד החיבור בין שלושתכם?
שלומי: "המפגש הראשוני היה ב-2000 כשערן הקליט את 'תכלית בתחתית' והזמין אותי ואת דני לנגן באלבום. כשהסתיימו ההקלטות, כל אחד נפרד לדרכו אבל לפני כשנתיים - דני התקשר אלי ואמר: 'בא לי לעשות משהו חדש'. הייתי אז בעניינים, אבל פתאום חשבתי שאולי כדאי להזמין גם את ערן אבל בלי שם המשפחה המוכר, אלא נבוא בתור מוזיקאים שפשוט נפגשים לנגן. ישבנו, פעם ראשונה דיברנו קצת, התחלנו לדבר ובאותו סשן נולד השיר הראשון "רעב".
ערן: "בחזרה השנייה שנפגשנו כבר נולד השיר השני שיצא עכשיו כסינגל 'תרד מהמנוף'"
עברו 4 חודשים מאז שיצא האלבום ואחרי המון האזנות, אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שיצא אלבום כזה זועם עם מלא דיסטורשיינים שלא נדחק לעמקי האינדי. מאיפה בא פתאום כל הכסאח?
ערן: "מסכים שיש כאן זעם. ממרומי גילנו, פיתחנו הרבה פרספקטיבה ביקורתית. אנחנו רוצים לדבר על דברים בלי עכבות וזה הולך טוב עם הרוק והמציאות שחיים בה כיום בישראל. יוצא לנו להסתובב במקומות עם פנים קשוחות בדרום ת"א למשל שבהם נוצרה התחושה שאתה מדבר עליה. שלושתנו גברים בגילאי 50\60 שעוסקים ביחסים בין המינים והפוליטיקה של המילים שהשתנתה ואנחנו משתאים מהאופן שבו הכל השתנה. חוץ מזה, עבדנו על האלבום כשהקיסר שלט ללא עוררין וזה לשמחתנו השתנה בינתיים אבל המציאות בכלל והישראלית בפרט היא חומר טוב לזעם".
קראתם לסגנון "ניו אולד סקול" – למה התכוונתם?
דני: "שלומי טבע את המושג אז רק הוא מבין".
שלומי: "צריך לשלם לנו על ההגדרה הזו. המוזיקה בבסיסה היא רוק, אבל מבחינת סאונד מאוד מתכתבת עם מה שנקרא נאשוויל אלטרנטיב שמובילה להקה בשם The Dead Weather. באמצעות ציוד מיוחד, ניסינו לקחת את החלל הרחב של התופים וההד של הגיטרות שלא יישמע כואב אבל חזק. יחד עם רונן רוט שאיתו עבדנו על הסאונד שנותן בראש אבל במקביל מאוד עדכני לתקופה".
ערן: "שלומי מגיע ממשינה, אני מקריירת סולו אינטנסיבית ודני מהפרויקטים שלו אז כל אחד עם הקהל והמחויבויות הקודמות שלנו. במקרה הזה, מצאנו פרויקט שכולו חופש והתעוררות ולא חשבנו לרגע על כמה זה יצליח ולמי זה יגיע. ממש עשינו מה שמתחשק לנו עם פדלים ודיסטורשיינים בשיא העוצמות".
איך הגיבו לפרויקט הקולגות מסביבכם?
ערן: "הבנאדם הראשון שהקשיב לשירים והעיר זה יובל בנאי שנתן פידבקים. לי הייתה הייתה חרדת קודש מהחברות שלו עם שלומי אז שמחתי לקבל ממנו ברכת דרך יפה. מכל האנשים סביבנו הוא היה הכי חשוב".
שלומי: "החברים מהתעשייה מאוד מפרגנים ומסתכלים על החופש וההתעוררות שייצרנו בהערכה גדולה. לי זה היה ממש כיף כי באמת כל אחד קיבל ביטוי אמנותי - דני רצה לכסח כי לא יצא לו הרבה שנים וגם לי הכל הרגיש חדש. ברגע שיש חיבור מאוד נכון בטריו והדברים קורים בצורה קלה אז היצירה נשמעת מאוד אותנטית ואורגנית – מה שגורם לאנשים להתחבר".
עברו 30 שנה מאז 1992 – תקופה שבה כאלו פרויקטים היו במיינסטרים. כל אחד מכם עשה כברת דרך מאוד מרשימה ובכל זאת – חסרה לכם האווירה שאפיינה אז את תקופת הרוקסן?
ערן: "זה היה כל כך מזמן ועברו המון דברים באקלים הכללי של העולם, אז ממש מוזר לי להתגעגע למשהו שהיה ואיננו. המתח במציאות העכשווית הוא כר נוח ליצירה ומה שמיוחד בטריפולי היא שהכתיבה הייתה משותפת. כשאתה כותב לבד בבית ואז מחפש הפקה זה דבר אחד, אבל זה סיפור אחר לגמרי כשאתה יושב עם החברים על הכורסא ליד התופים, מעלה רעיונות, זורק משפטים, מתחבר ופשוט הולך לנגן אותם. זה הכי טריפולי-אינטואיטיבי. הוציא ממני ומשלומי דברים חדשים ודני כיוון הכל מלמעלה".
דני: "זה הרגיש יותר כמו דף נקי. אחרי השירים הישנים, לא פיתחנו הרבה ציפיות אבל מה שמתגבש בחדר חזרות או על הבמה, הוא מה שקורה באותו רגע ולי זה היה כיף במיוחד. ההקלטות נעשו בלייב ואחרי שהייתי ברבדים אחרים, לא האמנתי שזה יכול לקרות שוב. זה די מדהים כי כבר כמעט אף אחד לא עובד בצורה הזו ותודה לאל שחזרתי לפאן הזה".
מה לגבי הופעות?
שלומי: "אנחנו מאוד רוצים-מופע אנרגטי כיוון שהכל כאמור הוקלט בואן טייק. כך שלמעשה ההופעה כבר מוכנה והיא ממש כיפית".
ערן: "מתחיל בקרוב סיבוב ב-19 לחודש באולם צוקר, משם נמשיך למלון אלמא ב-4 במרץ, גבעת ברנר ב-17 במרץ ופסטיבל הגיטרה באילת ב 25 במרץ אז מרגיש שרק התחלנו".
זה אומר שמדובר בפרויקט מתמשך ולא חד פעמי?
שלומי: "אין תגובה".
ערן: "התחלנו לכתוב שירים חדשים אז מניח שזה יימשך לאיזה כיוון".
דני: "אולי לא טריפולי אלא נקרא לזה על שם עיר אחרת".
שלומי: "אנחנו מפתחים וריאנט חדש למוזיקה".
דני: "שלומי ברכה כותרות בע"מ".