אם היה לכם נדמה שאיה כורם עזבה את המוזיקה אחרי אלבומה השני, שהצליח פחות מהראשון, ומתרכזת אך ורק בעבודתה כברמנית, אתם טועים. אחת היוצרות היותר מוכשרות שקמו כאן בשנים האחרונות, שעומדת מאחורי כמה וכמה להיטים אהובים ("שיר אהבה פשוט", "קיץ", ,יונתן שפירא", "אל תאמיני"), ממשיכה להופיע ואוספת קהל בהופעות קטנות ברחבי הארץ.
מתוך אותן ההופעות צמח שיר חדש, "האישה עם השקית", שיר מחאה פוליטי מתריס בעל קצב מהיר בגוון רוקיסטי מובהק, שהפיק לני בן בשט, עם הגיטרות של גיא שמי, גיל לואיס ונועם עקרבי. השירה של כורם נשמעת כאן אחרת מבעבר, הרבה פחות רכה ומפויסת, הרבה יותר החלטית ותובענית.
בשיר מתייחסת כורם למשברים העכשוויים של ישראל: הכלכלה, העוני, המצב הבטחוני, שדרות, ההתחממות הגלובאלית, מצב התרבות ועוד. הפזמון החוזר מכיל את המשפט המפורסם של המלכה הצרפתית מארי אנטואנט: "אם אין לחם, שיאכלו עוגות", התייחסות שמביעה את הניתוק של המנהיגים והממשלה מהעם. אחריו יוצרת כורם תקבולות: ,אם אין צדק - שיאכלו אותה", "אם אין מים - בואו נשתכר".
אלא שאת המילים המתריסות שמה כורם לכל אורך השיר בפיה של דמות עלומה בשם "רונה", בעוד היא עצמה נשארת מרוחקת ומנותקת מהאקטואליה הקשה, תרתי משמע. כך נוצר בלבול מכוון בין הצדק של "רונה" לעייפות של כורם, כשהסיום אומר: "ובחורה אחת קטנה לא יכולה לסחוב עליה את הצרות של העולם על הכתף".