לעומר אדם מותר לטוס לאן שהוא רוצה, מותר לו לעשות מאה קמפיינים לחברת המשקפיים שלו ומותר לו גם למנף את הזוגיות שלו לטובת הקריירה. אסור לו לעשות דבר אחד: אסור לעומר אדם לזלזל בקהל שלו. ואין דרך אחרת לתאר את ההופעה שלו אתמול בפארק הירקון מאשר במילה זלזול.
כבר כשפורסם כאן לראשונה על המופע עם הכוכב הלטיני בדימוס, ניקי ג'אם, עלו שאלות לגבי החלוקה ביניהם: הם יעשו שיר-שיר? הם יעשו חצי מופע וחצי מופע? בסוף מה שיצא זה שניקי ג'אם חימם את עומר אדם משהו כמו 40 דקות, ואז הוא עלה להופיע במשך 58 דקות. חמישים ושמונה דקות. אולי כ-40 אלף המעריצים שהגיעו לפארק - מספר יפה ביחס לאמנים אחרים בישראל - היו צריכים לדרוש יותר פרטים לפני שמיהרו לרכוש כרטיסים, אבל בכנות, אף אחד לא יכול היה לצפות שהוא ירד כל כך מהר בלי לתת תמורה אמיתית לאנשים שמגיעים מכל הארץ בשביל לשמוע אותו מבצע את הלהיטים שלו.
קשה להחליט את מי אדם לוקח פחות ברצינות - את עצמו או את הקהל שלו, וזה באמת חבל כי להופעה היה פוטנציאל די גדול. אם מתעלמים מהרגעים בהם התעסק עם האוזנייה, עצר את השירים בשביל לנגן מוזיקה אלקטרונית או ירד להחליף את החליפה בטישרט - דווקא היה די כיף. אי אפשר לקחת לו את הקול שבא לידי ביטוי בעיקר בשירים הכבדים כמו "חורף באוטו" או "פסקול חיי". יש מצב ש"חצי דפוק" בוצע גם עם חצי פלייבק, אבל כרגע נשאיר את זה בגדר חשד. היו חסרים הריקודים שהפכו לסימן ההיכר, כנ"ל לגבי "תוציאו טלפונים", והאמת היא שעומר פשוט היה די מנותק מהקהל. בא להופיע כי רצה לסמן וי על פארק הירקון.
כשבוחנים את זה לעומק, אין באמת סיבה להיות מופתעים מהתוצאה המאכזבת. לעומת המופע הקודם של שלו בפארק, הפעם עומר הגיע בסטטוס שונה לגמרי של הקריירה. אז, הוא היה אחרי שורה של הופעות בהיכל מנורה, סמי עופר, טירוף "שני משוגעים" ותקופה שבה זה הרגיש שכל משפט שני שנאמר בישראל איכשהו יכלול בתוכו את השם עומר אדם. הפעם, הוא מגיע אחרי שורה של הסתבכויות תקשורתיות, שהחלו בתקופת הקורונה, המשיכו עם "קאקדילה" ובחירת שירים תמוהה שנחתמה באיפי הנשכח שהוציא עם סטטיק ובן אל.
זה לא שלא היו לו להיטים מאז. "חצי דפוק", "פסקול חיי" וגם "חורף באוטו" שכבר הוזכרו - הם שירים טובים מאוד, אבל לאף אחד מהם לא היה את ההשפעה של "שני משוגעים", בעיקר תרבותית. כבר תקופה שעומר אדם לא מחדש או עושה משהו שגורם לנו לתפוס את הראש. בתחילת הקריירה שלו, הוא נתפס כאחד שצמח מהעם. שירים כמו "הופה" ו"נמס ממך" שיקפו בדיוק את הזהות של "עומר" לקהל הרחב וזה גם מה שהביא לו את ההצלחה (וכמובן, הניהול של אטדגי).
כבר לפני כמעט עשור, אדם הצהיר שהוא לא במוזיקה לכל החיים, שזה לא מקצוע שהוא באמת יכול לחיות איתו, ושמתישהו יגיע הרגע שלו לפרוש לטובת עולם העסקים. אחרי ערב כזה אי אפשר שלא לתהות אם הרגע הזה קרוב מתמיד. ההופעה אתמול היא עדות נוספת לחוסר החשק שלו, וזה מצער שהגענו לרגע הזה, אבל מה עוד אפשר להגיד? לא בכוח.