לאחד מלהיטיו הראשונים של רובי וויליאמס, שגם בוצע אתמול (חמישי) בפארק הירקון, קוראים Let Me Entertain You - הניחו לי לבדר אתכם. יש נטייה לחלק את עולם המוזיקה ל"אמנים" ו"בדרנים": מוזיקאים רציניים, כותבי שירים ששופכים את קרביהם על גבי מוזיקה מיוסרת שנובעת ממעמקי נפשם, ואנשים שבאים לעשות שמח ולרגש את הקהל. רובי וויליאמס מתגאה בהיותו בדרן ומודע למעמדו כבדרן מזדקן שנתפס היום בעיקר כנוסטלגיית-סוף-ניינטיז חביבה. הוא לוקח את דמות הבדרן המזדקן ומשכלל אותה לכדי אמנות, וזה החוזק שלו, שהורגש היטב גם אמש בגני יהושע.
הערב התחיל במופע חימום של קאלום סקוט, מופע בן שעה של סטטיק שעבר ללא הפתעות מיוחדות, ודיג'יי סט של מרטין גאריקס שהתעכב למורת רוחם של הבליינים שרצו להרים אבל היה מרשים גם הוא. ואז, אחרי הפוגה קצרה, וויליאמס עלה על הבמה. לבוש במכנסי וגופיית זהב מנצנצים שנראים כמו הכתר שהונח לאחרונה על ראשו של המלך צ'ארלס, וויליאמס לא בזבז זמן והתחיל ברצף מיידי של שירים מלאי אנרגיה.
אחרי Hey Yeah Wow Wow ו"הניחו לי לבדר אתכם", וויליאמס עבר לקאבר לקלאסיקת סול: Land of a 1,000 Dances הנהדר של ווילסון פיקט. בשלב זה הכריז בשמחה לקהל: "קוראים לי רובי פאקינג וויליאמס, זו הלהקה שלי, זה התחת שלי (אמירה שלוותה בהתכופפות מרשימה), יאללה בלאגן!". רובי וויליאמס קרא בעברית "יאללה בלאגן" גם בהמשך, וניכר שהוא נהנה מהעובדה שהוא יודע משהו מגניב להגיד בעברית. התחת של וויליאמס חזר גם בהמשך ההופעה, גדול ובולט יותר. עוד נגיע לשם.
גם אחרי 3 שעות של הופעות חימום ותקלוטים קשה שלא היה להידבק באנרגיה של וויליאמס, שכאמור, מודע לחלוטין לנוסטלגיית הניינטיז בה שבוי רוב הקהל שבא לראות אותו: סיבוב ההופעות של וויליאמס כולו בא לקדם אלבום של גרסאות מוקלטות מחדש ללהיטי העבר שלו. וויליאמס וכמעט כל הלהקה שלו עוטים על ראשיהם בלורית בקהאם כאילו שנות התשעים לא עזבו מעולם.
למעשה, היה מדובר באירוע כה ניינטיזי שהרגיש כאילו עוד רגע יעלו לבמה יעל בר זוהר וליאור מילר ונגלה שאנחנו בכלל בפרק מיוחד של "רמת אביב גימל". גם קאבר לאואזיס, עוד אייקון ניינטיז בריטי, לא נחסך מאיתנו, והקאבר של וויליאמס ל-Don't Look Back in Anger ההמנוני סחף את הקהל. בשלב מסוים פנה וויליאמס לקהל שישב מימין לבמה ואמר להם "וואו, יש לכם ממש חרא כרטיסים. אולי אמרתם לעצמכם, אני לא רוצה לראות את רובי וויליאמס של 2023. ב-2003 הוא עדיין נראה טוב, היום פחות". אאוץ'.
הזמר היטיב לסכם את העניין כפי שהוא, וגם אנחנו, מבינים אותו: "הערב הזה יהיה טיפול בשבילי, אבל בידור בשבילכם", אמר לקול תשואות הקהל, "ואני צריך לדעת שאנחנו החברים הכי טובים". הוא בהחלט ניסה לכבוש את לב הקהל, עם סיפורים מהניינטיז על הריב עם חברי להקת "טייק דאט", הקוקאין, הסקס ("אני אוהב את הקהל שלי. בשנות התשעים ניסיתי לאהוב את כולכן אחת-אחת וגם כמעט הצלחתי") והמעבר מחיים כמגה-כוכב שהולך לאיבוד בהתמכרות ובדיכאון לאיש משפחה ("פעם לא רציתי משפחה ואישה, היום אני נשוי 17 שנה ויש לי 4 ילדים").
וויליאמס חזר גם לשירי להקת הבנים שגידלה אותו, טייק דאט, וצפה יחד עם הקהל על מסך ענק בקליפ הראשון של הלהקה, שכולל, בין היתר, לא ממציאים, את הישבן החשוף של כל חברי טייק דאט כאשר דוגמניות מורחות עליו ג'לי. את הוידיאו הוא עצר, איך לא, בקלוזאפ על הישבן של עצמו, והוסיף: "הוא כבר לא נראה ככה היום".
רובי וויליאמס הרים מופע שהיה שילוב של אוסף "גרייטסט היטס" ושל הופעת סטנדאפ, כולל שירי אהבה שהוקדשו לקהל, אירוח של נגה ארז ("החברה החדשה שלי") שביצעה איתו את Kids, במקור עם דואט עם קיילי מינו, וכמובן הלהיטים הגדולים באמת: Feel, She's the One, והיהלום שבכתר: Angels.
אחרי הצחוקים והלהיטים פנה וויליאמס בנימה רצינית מעט יותר לקהל הישראלי וניכר שהוא מדבר מליבו על האהבה שחש אליהם: "כל הפרצופים המחייכים פה מראים לי את הנשמה של המדינה הזאת, והנשמה שלכם האנשים. בתור אאוטסיידר, יש לכם משהו ממש פאקינג מדהים פה", אמר. "הלכתי כאן לטיול בלילה, יש פה שלווה שאני לא מרגיש בלונדון או בלוס אנג'לס. אשתי יהודייה וגם הילדים שלי, ואני אוהב לשמור על מסורות מתוך כבוד אליכם ואל ההיסטוריה, ולכן יש לי קעקוע שמחה על פרק כף היד", אמר והראה את המילה "שמחה" מקועקעת בעברית על ידו.
בתום השירים כולם ואחרי הדרן מפואר עם הלהיטים הגדולים ביותר, לוויליאמס כל זה לא הספיק. לבד, על הבמה, עמד ושר אקפלה מספר שניות מכל להיט גדול בערב: Strong, Come Undone, Feel, ושוב Angels. באותו רגע עברה בראש המחשבה שאולי התרגום הנכון הוא לא "הניחו לי לבדר אתכם", אלא, תנו לי לבדר אתכם, בבקשה, בבקשה. אני כל כך צריך שיאהבו אותי. הנה עוד שיר, הנה עוד מחיאות כפיים מכם, אני יודע שכבר מאוחר, אבל אני עדיין לא רוצה ללכת לישון.