אז מתברר שהשוגייז חזר, והוא כאן כדי להישאר. רק מה זה לעזאזל? למה לבהות בנעליים? ואיך זה קשור לרוקנרול? אז זו ההזדמנות שלי להתנשא עליכם, ושלכם להבין סוף סוף במה מדובר: השוגייז הוא תת-זרם ברוק האלטרנטיבי של סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. מדובר בלהקות שבבסיסן נגינת גיטרות דומיננטית, תוך שימוש באפקטים שונים, בכדי ליצור את האידיאל השוגייזי, יצירת של "מפלי רעש"/"קירות של סאונד".

ומאיפה הבהייה בנעליים? אז במקור מדובר בכינוי שנועד להגחיך את הז'אנר, שכן בהופעות החיות נהגו מרבית הלהקות לעמוד בצורה סטטית על הבמה, להתכנס פנימה, ולנגן כשמבטם מושפל כלפי הרצפה. התירוץ הרשמי בנוגע לבהייה ברצפה היה קשור לשימוש הרב של ההרכבים האלה בפדלים של האפקטים של הגיטרות (כנראה שאז היו כאלה שחשבו שזה נראה קול). אבל זה לא באמת משנה, כי הלהקות אימצו את הכינוי הזה ומכינוי גנאי הוא הפך לשם הרשמי של הז'אנר.

אז עכשיו כשאתם מתמצאים במושגי השוגייז הבסיסים, נשאר רק להכיר כמה שמות של להקות עבר בולטות כדי שתוכלו לשזור אותם בדיון המוזיקלי הבא שלכם: Ride, My Bloody Valentine, Slowdive. זהו, אתם מסודרים. אין צורך בקרדיט. בשבועות הקרובים יש סיכוי גבוה שתקלעו לשיחת "שוגייז" ותוכלו להפגין את הידע שרכשתם כי באפריל הרכב שוגייז אמריקאי מוביל מגיעים להופעה בתל אביב - "A Place To Bury Strangers" (או בקיצור APTBS).

APTBS הם שלישייה מברוקלין/ניו יורק, שהתחילו לנגן יחד עוד בתחילת שנות ה-2000, ומאז שנת 2007 הוציאו כבר 4 אלבומי אולפן, הופיעו בכל רחבי ארצות הברית ואירופה, ועשו לעצמם שם של הרכב הופעות יוצא דופן.

אז מה מיוחד ב APTBS? כמו לא מעט הרכבים אחרים, גם הם שלישית תופים-באס-גיטרה, שעושה רוק אמריקאי בועט. אבל הם הרבה יותר מזה. APTBS הם להקה אינטנסיבית, אולי הכי אינטנסיבית שפועלת היום ברוק האמריקאי. קצב תופים מהיר ומדוייק, באס עמוק וקטלני, ומעל כל זה הגיטרה המנסרת של אוליבר אקרמן, הגיטריסט והזמר של הלהקה. אקרמן מצליח לייצר מהגיטרה שלו צלילים מיוחדים, מעוותים לפעמים, חותכים בפעמים אחרות, צלילים שמצליחים להתרומם מעל רעשי הדיסטורשן המוכרים, ולעשות מהשירים של APTBS יצירות רעש קסומות.  

אקרמן לוקח ברצינות את הגיטרות שלו, והוא לא מסתפק רק בלנגן עליהן: הוא הבעלים של חברת Death By Audio, שמייצרת פדלים ואפקטים לגיטרות חשמליות. החברה הזו פעלה עד 2014 מתוך בנין תעשייתי בוויליאמסבורג בברוקלין, ששימש גם כחלל לחזרות והופעות של APTBS ולהקות אינדי מקומיות. כשנאלץ לסגור את החלל בעקבות מכירת הבנין בו פעל, אקרמן ארגן מופע פרידה חגיגי, שבו הופיעו כמובן גם APTBS. ככה זה נראה ונשמע:

אקרמן תיאר באחד הראיונות שערך את המוטיביציה שלו ליצור מוזיקה כ"תקווה למשהו טוב יותר, ליצור משהו שיהיה כוח שיכול לחולל שינוי בחיים של האנשים", ואפשר להרגיש את זה במוזיקה ובהופעות של ההרכב שלו. המוזיקה שלהם טהורה במובן זה שהיא התרגום הכי ישיר שיכול להיות, בלי הנחות ובלי ויתורים, לקשת של רגשות, מכעס ותסכול ועד אהבה.

ב-18 לאפריל APTBS מופיעים בבארבי. אז למה אפשר לצפות? אם לשפוט על פי סרטוני ההופעות שלהם ביוטיוב, ויש לי כמה ספוילרים: יהיה אפל עם אורות מרצדים, יהיה רועש, אפילו רועש מאוד (נוהגים לחלק אטמי אזניים בכניסה להופעות), יהיו הרבה ניסורי גיטרות, יהיה אינטנסיבי ויצרי, חלק יהיה מתוכנן אבל יהיו גם הרבה אלתורים, ההופעה תהיה על הבמה אבל גם בתוך הקהל, והרמז הכי עבה – כלי נגינה הולכים להישבר בהופעה הזאת!