ביום ראשון האחרון שחרר המוזיקאי פיטר רוט את "הצליל המציל" – שיר חדש שמדבר ומספר על המוזיקה שהצילה את סבו, לסלו רוט, מידיהם של הנאצים אחרי ששרד בדרך נס את מחנה אושוויץ. את השיר המרגש כתב אהוד מנור ז"ל לפני יותר מ-15 שנה כמחווה לפיטר וסבו.

"הכל התחיל מזה שאהוד התקשר להודיע לי שהוא משמיע את 'היא אוהבת', סינגל מאלבום הבכורה שלי ברדיו", מספר פיטר רוט בשיחה עם mako על ההיכרות עם מנור. "מתברר שאני לא הייתי היחיד – אהוד היה יוצא דופן, והוא היה מתקשר לאמנים בתחילת דרכם ומודיע להם חגיגית שהוא הולך להשמיע שירים שלהם ברדיו כדי שיהיו מבסוטים. זה היה דבר יוצא דופן, אני לא מכיר עוד שדרן שעושה את זה. מאוד שמחתי והתרגשתי, השיחה התגלגלה והגענו לדבר על סבא שלי, שעשה את העיבוד של כלי המיתר בשיר".

סבו של רוט, שבשנות השישים והשבעים היה פעיל כמנצח ומעבד של תזמורת רשות השידור, פסטיבלי זמר ומקהלת צדיקוב, הכיר את אהוד ועבד בעבר עם אלמנתו, עפרה פוקס. "התחלנו לדבר על סבא שלי, על זה שהוא שרד את השואה ועל מה שהוא עבר כשהוא הגיע לארץ. זמן קצר לאחר מכן חיכה לי בפקס שיר בו היה כתוב למעלה 'לפיטר בהערצה, ד"ש לסבא' יחד עם מילות השיר שהוא כתב".

למה לא הוצאת את השיר כבר ב-2005?
"בזמנו הוצאתי אלבום בכורה, הייתי בחור צעיר ועסוק בעניינים שלי. היו רגעים בדרך שהוצאתי את הטקסט הזה וניסיתי להלחין אותו אבל לא קרה שום דבר. בסגר האחרון שלפתי את זה שוב והפעם זה פשוט עף".

ומה גרם לך לשלוף את הטקסט דווקא עכשיו?
"הייתה לי שיחה עם עפרה ואז נזכרנו פתאום בשיר והיא אמרה לי: 'יש את הטקסט ההוא שאהוד כתב'. עשיתי סדר בבית, שלפתי את הטקסט והלחנתי אותו. כמובן שאמרתי שאם אני מקליט את זה כדאי שסבא שלי ייקח חלק אז הוא עיבד את כלי המיתר. הוא בן מאה היום וזה די מדהים שהוא עשה את זה".

השיר כאמור מספר על המוזיקה שהצילה את סבו של רוט מהנורא מכל, ופיטר מספר כי לא נשאר אדיש למחווה של מנור: "זה ריגש אותי מאו שהוא מצא זמן לכתוב שיר שלא הוזמן, אלא ממקום שזה נגע בו במקום רגיש כי גם חלקים מהמשפחה שלו נספו בשואה".

אגב, סבו של פיטר, לסלו, נחשף לשיר רק היום, כאמור יותר מ-15 אחרי שנכתב : "הוא שמע את זה רק בשנה האחרונה. בהתחלה הוא חשב שזה עוד שיר שאני מקליט ולא ממש שם לב למילים, עד שהסברתי לו והראיתי לו את המכתב בכתב ידו של אהוד שכתב שהוא מקדיש לו את השיר. הוא התרגש מאוד".

הערב בשעה 22:00 בקשת 12, במסגרת המשדר "בכל זאת אינני נפרד", יבצע רוט את השיר לראשונה במופע ההוקרה לניצולי השואה והמתנדבים למענם, בו ייקחו חלק הראל סקעת, אברהם טל, אליאנה תדהר ועוד אמנים. "אני מאוד מתרגש, זה מעמד מאוד מכובד. השיר הזה מסמל את הניצחון. בחרתי במוזיקה אחרי שאבא שלי עסק בזה ואחרי שסבא שלי עסק בזה – זה מה שמחזיק את הנפש שלנו בריאה".

"המוזיקה היא זו שמחזיקה אותי כל השנים, ראיתי את זה גם על סבא שלי כמה זה נתן לו את הכוח להמשיך הלאה. גם בשואה עצמה המוזיקה הצילה אותו", מסביר רוט. "בלילות היו לוקחים אותו לנגן לכל מיני קצינים נאצים במסיבות פרטיות. הוא היה מנגן כמה שצריך והיו מחזירים אותו למחנה. בזכות הנגינה הוא היה מקבל עוד פרוסת לחם, ואני יכול להגיד בצורה חד משמעית שזה שהוא ניגן עזר לו להינצל ושלרוד".

פיטר ולסלו רוט (צילום: קשת 12)
צילום: קשת 12

מעבר לכשרונו האדיר, לסלו קיבל לאחרונה גם את תואר יקיר העיר בת ים וגם בעיר מולדתו, טימישווארה שברומניה. "הוא קיבל את התואר ברומניה עוד לפני הקורונה", מספר פיטר. "הוא ניצח שם על הפילהרמונית והוא קיבל מראש העיר את התואר. הוא מאוד מתפקד ופעיל וזה באמת מעורר השראה – בטח אחרי כל הדברים הנוראים שהוא עבר. אבל זה הוא - אני חייב להודות שהמשפט 'והדרת פני זקן' לא ממש מתקיים כאן ואפשר לעשות הרבה הרבה יותר בשביל הדור שייסד את המדינה ושבזכותם אנחנו פה. מגיע להם הרבה יותר קרדיט ממה שהם מקבלים – הם צריכים לקבל קצבה גדולה יותר וזה מאוד מעליב לראות אנשים מבוגרים מחטטים בפחים".

"הציבור הישראלי מדהים ולעם שלנו יש לב רחב והוא יודע לתרום וחבל שזה לא בא מלמעלה קודם כל", מוסיף רוט בכאב. "האנשים ששרדו את השואה - חלקם מקבלים שילומים מגרמניה שמחזיקים אותם בזקנה, אבל יש עוד דברים כמו אלמנט הבדידות שצריך לטפל בו. בנוסף, הניצולים הולכים ומתמעטים וחשוב לתעד אותם כי עוד שנייה לא נוכל לשמוע את הסיפורים האלה ממקור ראשון".

רוט, שכמו כל אמני ישראל מצא את עצמו עם מעט מאוד עבודה בשנה החולפת בשל התפרצות נגיף הקורונה, סיפר כי השתדל לראות את הצדדים החיוביים גם בשנה הקשה שעבר. "ראיתי בזה רק את הטוב. ביליתי הרבה עם המשפחה ולמדתי לבשל. גם מבחינה יצירתית הוצאתי סינגל בשם "דום שתיקה" באוגוסט האחרון ואני תמיד חושב קדימה ומה מעניין אותי לעשות מבחינה אומנותית".

הופעת בשנה הזו?
"בעיקר הופעות בחצר. היה מרגש לראות כמה ישראלים כן רצו לצרוך תרבות. גם מבחינה מוזיקלית אני יכול להגיד שהיה פרץ יצירתיות –  הפקתי שני שירים לאבנר גדסי, אחד מהם לפרויקט "צו השעה" בו לקחתי חלק עם מוניקה סקס וריקי גל, ולאט לאט היומן מתמלא בהופעות וזה נורא נחמד – מבחינתי ללכת בבוקר לאולפן ההקלטות ובערב להופיע זה תענוג, אני לא צריך יותר מזה".