כבר כמה שנים שקינו טודו (יאיר רביב) נחשב לאחד הדיג'ייז הבולטים בסצנה הישראלית. מלבד היותו שם מבוקש בקלאבים המובילים בארץ, ובפסטיבל ענק כמו DGTL, הספיק רביב לנגן גם בלוס אנג'לס, אמסטרדם ואיביזה, וכן לזכות לתמיכה מדיג'ייז מובילים רבים, ביניהם טייסטו, סולומון ופולו אנד פאן.

כעת חוקר קינו טודו כיוונים חדשים בקריירה עם אלבום חדש שבדרך. הסינגל ראשון מתוכו, Translator, יצא אתמול (חמישי) ומארח את סימה נון (ראפרית וסולנית להקת Not on Tour). "זה היה בין השירים הראשונים שעשיתי לאלבום", הוא מספר בשיחה עם mako. "התחלנו לעבוד עליו לפני שנתיים. לי ולסימה היה חיבור מיידי עם וייב ממש טוב, מאוד נהנינו באולפן".

איך הגעת דווקא לסימה?
"גי, המנהל שלי, חיבר בינינו, כי חיפשתי קול נשי שיודע אנגלית טוב. כבר בסשן הראשון יצאה לנו סקיצה מהממת והרגשתי שזה שיר הדגל של הפרויקט, אחד הסינגלים המרכזיים".

הקליפ לסינגל החדש בוים על ידי אינדי חאיט במאי קליפים מבוקש מאוד בשנים האחרונות בישראל, במיוחד אחרי שביים את "יוניקורן" השיר ישראלי של נועה קירל באירוויזיון 2023. הוא חושף שמדובר בראשון מתוך סדרה: "אני מאוד אוהב את מה שאינדי עושה כבר הרבה שנים, הוא אחד הבמאים המוכשרים שיש. חשוב לי באופן אישי ליצור מוצר שלם, עם המוזיקה, הקליפ, הוויזו'אלס, אלו דברים שאני מאוד אוהב. אני ואינדי התחברנו, הוא ממש אהב את השירים, והחלטנו להשקיע בזה כי מבחינתי זה משהו שלגמרי נלווה לאמנות, השיר והקליפ באים ביחד. זו רק ההתחלה, יהיו לנו בסך הכל שלושה קליפים של אינדי".

 

עד היום קינו טודו היה מזוהה עם קו מוזיקלי הרבה יותר מסיבתי, אך הוא לוקח בחשבון שיש מעריצים שפחות יתחברו לקו החדש. "זה אלבום מאוד אקלקטי מבחינת סגנונות. אני מודע לזה שהוא פונה לקהל אחר. יש איזשהו שינוי שמתרחש אצלי. זה לא התחיל עכשיו אלא תהליך של שנתיים, בהן הבנתי שאני רוצה לעשות עוד דברים. האלבום הזה הוא אלקטרוניק-פופ: יש שם האוס, ברייק ביט, היפ הופ ואפילו אר אנד בי – אבל הכל אלקטרוני".

איך אתה חושב שהקהל שרץ איתך שנים במסיבות יגיב לאלבום?
"יש קהל שיאהב אולי גם וגם, יש כאלה שלא יאהבו ויהיה גם קהל חדש שייחשף. ראיתי הרבה אמנים עושים את מה שאני רוצה לעשות - עושים הופעות לייב, מוציאים קטעי פופ וגם מנגנים בפסטיבלים במסיבות. בא לי להיות שם, כי זה אני. אני שומע והכל זה באמת משקף אותי. אני לא מסתכל על מוזיקה לפי ז'אנרים, והיה לי חשוב להביא את זה.

"אני מפיק מגיל 13, אני אוהב את מה שאני עושה, אבל אני לא רואה את עצמי רק בתור דיג'יי. יש בי צד מאוד גדול שהוא חלק ענק ממני שזה הצד ההפקתי, ואני לא רוצה להפיק מוזיקה לאחרים אלא להיות בפרונט. זו לא החלטה קלה לצאת עם אלבום כזה, זה נרקם ולקח זמן". 

קינו טודו (צילום: שלו אריאל)
"פונה לקהל אחר" | צילום: שלו אריאל

ליאיר רביב קרה מה שכל דיג'יי ומפיק חולם עליו אבל גם צריך לחשוש ממנו – הטראק הראשון שלו, Gidafi Na, התפוצץ. "זה היה מלחיץ, אבל לאט לאט הבנתי שזה חלק מהדרך שלי", הוא מספר על מערכת היחסים שלו עם הטראק. "לקח לי זמן להבין שזה דבר חיובי ושהכול טוב. יש מישהו במסלול אחר ויש מישהו שמתחיל כמו שאני התחלתי. זה גרם לי לפעמים לרצות ולנסות לשחזר, לפעמים זה הולך ולפעמים לא, אבל עשיתי מאז דברים לא פחות משמעותיים".

יש משהו שגורם לך לא לרצות להיות מזוהה עם הטראק הזה?
"לא. זה קטע שלי שאעמוד מאחוריו לנצח. לפעמים נמאס לנגן את אותם קטעים ולכן עושים גרסאות, עושים רמיקס או שולחים לחבר להכין רמיקס או עריכה. יש לי גרסה שאני מנגן שלא יצאה ובאמת, וכמה גרסאות נוספות, כי לנגן את אותו הקטע המון פעמים יכול להיות מתסכל".

האלבום החדש יצא ב-16 ביוני, וב-30 ביוני יגיע קינו טודו להופעת השקה במועדון הבארבי. "זה מאוד מרגש, כי לא עשיתי אף פעם לייב או הופעה. תהיה הופעת חימום ודיג'יי סט אחר כך, אז כן יהיה גם וייב של מסיבה, אבל זה בכל זאת משהו אחר. זה מרגש ומעניין ומוציא אותי מאזור הנוחות".

בתור אחד הדיג'ייז המבוקשים בסצנה האלקטרונית בישראל, גם הוא ער למצב המורכב בה כרגע. "אני חושב שתמיד יש תקופות יותר טובות ופחות טובות", מסביר קינו טודו. "היה הייפ מאוד רציני על הסצנה והמוזיקה האלקטרונית, וזה טבעי שתהיה גם איזושהי צניחה. זה קורה בז'אנרים".

אנחנו רואים הרבה דיג'ייז מצליחים כמוך שמנגנים פחות ופחות במועדונים. למה בעצם?
"יש המון שיקולים כמו מיתוג ומינון, אבל הסיבה העיקרית זה כי אין מועדונים. מקומות כמו הבלוק והברקפסט, שעזרו לעצב את הסצנה, נסגרו והם נורא חסרים. מה שהלך קדימה זה אירועים גדולים ופסטיבלים, שיש יותר ויותר מהם. המצב של המועדונים בעיר לא טוב, אין כמעט אופציות לבליינים ולנו הדיג'ייז".

ובכל זאת, איפה אתה הכי אוהב לנגן?
"אני מאוד אוהב את הפאי ואת ההייב. אלה מקומות אינטימיים וקטנים ושלא יוצא לי לנגן הרבה בהם, אבל כשכן זה תמיד כיף. היה גם את האיסטנבול, שהיה מקום קטנטן בכרמל, אבל גם הוא נסגר לצערי". 

קינו טודו
"לא חיים נורמטיביים"

אנחנו נמצאים בימים מורכבים בישראל. כמה קשה להמשיך ולנסות לשמח בתקופה כזו?
"לאחרונה היה פיגוע בתל אביב והיה לי גיג בצפון, אמרתי לעצמי שהדבר האחרון שבא לי זה לנגן. אי אפשר להתרגל לזה שאנשים נהרגים, אבל למדנו להמשיך לרוץ בכל מצב. יש גם את העניין הפוליטי - אני יוצא להפגין ולשמור על הזכויות שלנו כאן במדינה, כי בעיניי זה לא הגיוני, מה שקורה. המוזיקה היא מקום לברוח אליו, אבל היו מצבים שאמרתי לעצמי שזה טו מאץ'. אני לא מבטל דברים באופן חד וברור, אבל היו פעמים שהרגשתי שהדבר האחרון שבא לי זה לעלות על במה או על מועדון כי זה מנותק".

אין הרבה דיג'ייז או אנשי לילה בכלל שמביעים דעה פוליטית כמו שאתה הבעת כאן.
"אני חושב שכל אחד צריך לעשות מה שהוא מרגיש. אני אישית לא מביע ברשתות דעות בצורה נחרצת. כשכתבתי שאני מפגין, היו תגובות קשות וגם תגובות מפרגנות. אני עושה מוזיקה לכל מי ששומע אותה, אני לא מחליט למי היא תלך. הרבה אומנים שמביעים דעה זה נכון, אבל שכל אחד יעשה מה שנוח לו, אין בזה משהו פסול".

איך בין כל העשייה הזו מוצאים זמן לחיים פרטיים, זוגיות?
"זה מקצוע טוטאלי ושואב מאוד. אני רואה את זה על קולגות, על המנהל שלי וגם עליי, אנשים חיים את זה וישנים את זה גם. זה לא רק להופיע, זה להפיק, לשווק, לחשוב איך לקדם דברים - עבודה שלא נגמרת. אני בזוגיות 3 שנים ומצאתי את האיזון, אבל זה עניין של תקופות. אלה לא חיים נורמטיביים".