אבל בעולם התרבות הישראלי: הזמר, היוצר והמלחין צביקה פיק הלך היום לעולמו בגיל 72. האומן, שנודע בכינויו "המאסטרו", היה מאבני היסוד של מוזיקת הפופ בישראל משנות ה-70 ועד היום. הוא נמצא ללא רוח חיים בביתו, לאחר שלא יצר קשר עם קרוביו בשעות האחרונות. בחודשים האחרונים עבד מלך הפופ הישראלי על קאמבק בכל הכוח ואפילו הכריז על סדרת מופעים חדשה, אך לבסוף מצבו הכריע אותו והאירועים בוטלו.
הקאמבק של המאסטרו החל אחרי שעבר אירוע מוחי ואיבד את יכולות הדיבור והתנועה. במשך חודשים הוא תקשר עם בני משפחתו רק באמצעות דפים, ובמסגרת תהליך שיקום מפרך למד לדבר מחדש. בריאיון ראשון מאז האירוע הקשה שיתף פיק בקושי בעקבות בגידת הגוף, בהתמודדות עם החיים שהשתנו וברגעי חוסר האונים: "חיכיתי הרבה זמן במסדרון שומם. רציתי לשירותים ולא היה לי קול לקרוא למישהו. זה היה נורא".
בחודש מאי קיים פיק את הריאיון האחרון שלו למגזין סוף השבוע של mako: "אני יודע את כל המילים, רק לפעמים אני צריך להיזכר איך להגיד את המילה. אבל אני לא מתבייש, להפך. ההבדל בין חוסר דיבור לדיבור הוא גדול מאוד, וזה כבוד גדול. כשאני מדבר עם אנשים בטלפון הם כמעט לא מרגישים שיש לי בעיה, בגלל זה גם נורא חשוב לי לדבר הרבה. אני מתקדם כל יום, מדבר עם מי שאני יכול".
פיק היה אב לחמישה ילדים וסב לשמונה. הפזמונאית מירית שם אור היא אם שלושה מילדיו: בנלי, דניאלה ושרונה. במשך 14 שנים היה בן זוגה של מעצבת האופנה שירה מנור והשניים הורים לשני בנים צעירים, טים, בן ה-5, וניל, בן ה-3. בני הזוג נפרדו בחודש מאי, אחרי 17 שנה ביחד. "אני חצי שנה לבד. אני מכיר הרבה נשים, הרבה מאוד", שיתף פיק בריאיון האחרון, "אני לא יודע אם זה הזמן. אני סנטימנטלי, לוקח לי זמן אחרי שירה. לא בא לי. יש אנשים שלמחרת מוצאים מישהו ויוצאים איתו, וזה גועל נפש".
בנותיו של פיק, דניאל ושרונה, ניסו במשך השנים להצליח כמוזיקאיות גם הן. השתיים הוציאו את "השיר הזה" ואת "שוב הגשם" תחת השם "האחיות פיק" ופעלו בין השנים 2003–2005. דניאלה נשואה לקוונטין טרנטינו ולאחרונה נולד בנם השני.
שנות ה-70
פיק נולד בפולין ועלה ארצה בשנת 1957. בתחילת שנות ה-70, כשהוא בן 21, יצא התקליט הראשון שלו עם לחנים לשיר הילדים "שני תפוחים" שכתב אהוד מנור, ו"אני הולך לאן שאן". הוא השלים את אלבום הבכורה שלו "זוהי הדרך שלי", שיצא ב-1972, ובו הלהיטים "אנה אפנה", ו"יש לי חיים" מתוך המחזמר "שיער".
בהמשך הוציא המאסטרו גם את אלבומו השלישי "מה עכשיו?", שכלל את הלהיטים שכל כך מזוהים עימו "אני אוהב אותך, לאה". ב-1973 יצא "הרקדן האוטומטי" מאלבומו "פיק", וכן "בין האצבעות", שהלחין למילותיה של לרותי נבון. ב-1977 זכה בתואר זמר השנה של רשת ג' והוציא לאור את אלבומו "קליידוסקופ", שכלל את הלהיטים "ערב סתיו יפה" שביצע עם יפה ירקוני, ו"אהבה בסוף הקיץ", שמוכר כל כך עד היום.
אלבומו של פיק "מוסיקה" יצא ב-1978, ובו הלהיטים הזכורים "מוסיקה" ("מעלה מעלה"), "מרי לו" ו"נאסף תשרי". עוד נקודה לציון היא פסטיבל הזמר והפזמון, שבו השתתף פיק עם השיר "אין לי איש מלבדי". השיר הפסיד ללהיט "הללויה" אבל נהיה מוכר מאוד מחוץ לפסטיבל והפך לאחד הלהיטים המזוהים עם הזמר הגדול עד מותו. האומן הלחין חלק מהפסקול של הסרט המצליח "דיזנגוף 99", שממנו יצאו הלהיטים "לגור איתו" בביצועה של ריקי גל ו"מסיבת יום שישי".
שנות ה-80
בתחילת שנות ה-80 יצא אלבומו השלישי של פיק "מראה", ולא הרבה אחריו בקיץ יצא האוסף "הלהיטים הגדולים". שני להיטים חדשים נוספו: "אלה סינדרלה" ו"השתקפות". שנות ה-80 היו תקופה פחות טובה של הזמר. אומנם כמלחין הקריירה שלו עדיין נסקה, עם להיטים מלחניו ובהם "יד ביד", "גבריאל" ו"אלף נשיקות", אבל המכירות של האלבומים שלו לא צלחו. עם זאת, בשנים האלו עדיין יצר להיטים בולטים בחברה הישראלית עד היום, כמו "הסבון בכה מאוד" – שיר לילדים שהלחין למילותיה של מרים ילן-שטקליס; "נתק אהבה"; וכמובן "רומנטיקה". השניים האחרונים מאלבומו "עכשיו".
באותו עשור הלחין המאסטרו לשרי את "דם חם", שנהיה להיט גדול. ב-1983 הוציא שני שירים אהובים, "אשליה" ו"בגללך". באותן שנים הוא גם החל לככב על הבמות בפסטיגלים השונים, ובאמצע אותו עשור השתתף האומן בתחרות הקדם-אירוויזיון עם השיר המצליח "לילה לילה", שאומנם הגיע למקום השביעי, אבל מחוץ לתחרות הוא זכה להכרה רבה.
שנה לאחר מכן הוציא את האלבום "15 שנה", שקיבל את שמו בעקבות מספר השנים מאז צאת אלבומו הראשון ובו נכללו הלהיטים "אני יכול לרקוד", ביצוע של פיק ל"אלף נשיקות" שהלחין במקור ליהורם גאון, "אהבה יפנית", "אין לי מה לתת לך" ו"הישארי איתי הלילה".
שנות ה-90
אחת מפסגות הקריירה של פיק הייתה בשנת 1998, אז הוביל יחד עם דנה אינטרנשיונל ויואב גינאי את ישראל לזכייה באירוויזיון עם השיר "דיווה", בלחנו. שיתוף הפעולה שלו עם הזמרת החל בשיר "אני לא יכולה בלעדיך". עוד לפני כן הוציא את "עודנו נערים ללכת" ו"זה הרגע שלנו", ו"קצת ילדה קצת אישה", הופיע עם להקת "נושאי המגבעת" וסדרת ההופעות הצליחה מאוד, בעיקר בקרב הקהל הצעיר בארץ באותה תקופה.
עקב ההצלחה של סדרת ההופעות הקליט המאסטרו עם הלהקה שלושה שירים ובהם גרסאות ל"שיר הפרחה" האהוב של עופרה חזה מהפסקול של הסרט "שלאגר", שלו היו אחראים פיק ואסי דיין. נוסף על השיר הזה היו גם "לגור איתו" וכן שיר מקורי – "קחי אותי אל תוך החלומות". "שיר הפרחה" עורר מחלוקות וביקורות רבות באותה תקופה בגלל השימוש בסלנג ובגלל הייצוג של בני עדות המזרח, שרבים מהם חשו שמילות השיר מבטאות גזענות כלפיהם.
שנות האלפיים
במאי 2002 ראה אור אלבומו "הלילה הוא הלילה". הלהיטים המוכרים ממנו הם "בלב גבר אוהב", שאותו הלחין פיק והוא גם בוצע לטלנובלה "סיטי טאוור", ו"דרמה". באותה שנה הלחין גם שישה שירים לאלבומה של שרית חדד "ילדה של אהבה". בין השירים שהלחין כאמור יצאו הלהיטים האהובים "מיסטר די-ג'יי" ו"נדליק ביחד נר", שנבחר לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון באותה שנה.
ב-2003 הלחין פיק את שירו של המתמודד האוקראיני אלכסנדר פונומריוב באירוויזיון 2003. השיר, Hasta La Vista, הגיע למקום ה-14. עוד הוא הלחין את שיר הנושא של הטלנובלה "משחק החיים", שביצעה ריקי גל, ו"הלב" (2004), הלהיט של מאיה בוסקילה.
אלו היו שלוש שנים די טובות מבחינת פיק, וב-2005 השתתף בפעם השישית בקדם-אירוויזיון עם "אור ירח", שאיתו הגיע למקום הגבוה ביותר שלו מאז התמודדותו בסוף שנות ה-70. השיר הגיע למקום השלישי. באותה שנה הלחין את שיר האודישנים הזכור מ"כוכב נולד" – "לפעמים חלומות מתגשמים", וגם את "נשמתי", שביצעה מאיה בוסקילה, שיר שכתב כחלק מפרויקט "עשרה לעשר". בפרויקט זה כתב עשרה שירים לעשר אומניות ישראליות מוכרות, בשיתוף עם סלקום.
ב-2010 הוציא המאסטרו את "רוקדים הלילה" הזכור, וכחלק מהמאבק להחזיר את גלעד שליט הביתה באותה שנה, הלחין את השיר "בוא הביתה, בוא גלעד" עם שלומי שבת. לאחר כמה שירים בודדים שהוציא בשנים לאחר מכן, כמו "עיניים כחולות" ו"רוני שלי", שב לבמות הפסטיגל ב-2019, וזה היה הפסטיגל האחרון שבו כיכב.
השנים האחרונות
העשור הקודם נחשב לעשור הפחות מוצלח של פיק, לאחר סיים את הפרק הטלוויזיוני בחייו וללא להיט משמעותי שיצא מתחת ידיו. עם זאת, פיק לא הפסיק לרגע ליצור, למלא אולמות עם להיטיו הגדולים ולכתוב לאומנים אחרים.
ב-17 באפריל 2018 עשה פיק את דרכו מלונדון לתל אביב. הטייסים שינו את מסלול הטיסה וביצעו נחיתת חירום בווינה מכיוון שפיק חש ברע. "הלכתי לישון, קצת עייף", שחזר לימים פיק, "פתאום הדיילת העירה אותי. היא אמרה, 'אתה בסדר?'. אמרתי לה, 'כן'. חשבתי שאני עייף מאוד. אמרתי לה, 'מה, מה מטריד אותך?' והיא אמרה: 'לא יודעת, משהו לא בסדר'".
באותם רגעים דרמטיים פיק למעשה היה בעיצומו של אירוע מוחי. קברניט הטיסה, הרופא וצוות הדיילים התלבטו איך לנהוג בסיטואציה הרגישה והמורכבת הזו. אמבולנס שהמתין לפיק בנמל התעופה פינה אותו מיד אל בית החולים הקרוב. בשלב הזה התחיל פיק להבין שהאירוע המוחי פגע ביכולות הדיבור והתנועה שלו. "פתאום לא יכולתי ללכת ולא להגיד שום דבר. הביאו אותי לחדר הבדיקות. חיכיתי הרבה זמן ולא היה אף אחד. מסדרון שומם. רציתי לשירותים ואף אחד לא היה, אין לי קול לקרוא למישהו והזמן עובר. זה היה פשוט נורא, זה השפיע עליי מאוד".
אחרי שבוע בבית החולים בווינה חזר פיק לישראל בטיסה רפואית ובמעטה סודיות כבד. הוא הועבר לבית החולים איכילוב ובתום ארבעה ימי אשפוז הועבר למוסד השיקומי "רעות" בתל אביב. פיק היה מוגבל בתנועה וכמעט לא היה יכול לדבר, אך הוא היה צלול בדעתו והבין היטב את המצב. "זה שאתה רוצה לדבר, זה קבוע. הפה לא מפיק את המילים. הפה לא הפיק את כל מה שהוא היה אמור להגיד. פתאום זה נעלם, וזהו".