רגע לפני שההופעה של טראוויס סקוט התחילה אמש (שלישי) בפארק הירקון, אחד מאנשי ההפקה כרז: "אנחנו מבקשים, לפי דרישת המשטרה - כל מי שעושה ריקודים במעגלים באמצע הרחבה, לעצור את זה, כי אם לא, יעצרו לנו את המופע". ריקודים. במעגלים. הכוונה כמובן לפוגו, שמעריצי ההיפ הופ גנבו מהרוק והמטאל, כשטראוויס, האיש שקעקע את המילה rager על גב כף היד שלו, הוא מהמובילים של אותה תנועת זעם.
בדרך כלל בהופעות כאלה גדולות בפארק רואים את הנערות מתנפלות על הגדרות כבר ב-16:00, אבל הפעם היה מרענן לראות לראות את הבנים שמקדימים וממהרים להגיע ראשונים לחנויות שמוכרות מרצ'נדייז. על מופעי החימום היו אחראים עדן דרסו, עטר מיינר ונורוז. קשה להסביר את ההתרגשות מלשמוע היפ הופ בעברית במשך כל החימום (כולל בסטים של אורי שוחט ודיג׳יי מושיק) מול אלפי ישראלים. וזה לא רגע מרגש רק לקהל, אלא גם לאמנים שרגילים להופיע ביום-יום במקומות קצת יותר קטנים כמו הבארבי ורידינג3.
טראוויס סקוט הגיע לישראל בתקופה די קריטית בקריירה שלו. כשהוציא את האלבום הקודם שלו Astroworld, הוא הפך את סצנת ההיפ הופ והטראפ מקצה לקצה עם פרויקט שעדיין נחשב לאחד הטובים שיצאו בעשור האחרון. האלבום החדש שלו, Utopia, היה אמור לצאת כבר אבל נדחה אחרי האסון באסטרו-פסט. בגדול, מדובר באמן שנמצא בשיא הקריירה שלו, ולא מהסוג שבדרך כלל מופיע בארץ.
הסט שהוא בחר היה די חלומי עבור המעריצים, שהתרגשו ממנו במיקסטייפים ששחרר בסאונדקלאוד וזעמו כשאסטרוולד הפסיד את הגראמי לקארדי בי. הוא חזר אחורה ל-2014 עם Mamacita, הפתיע עם pick up the phone (שלפי האתר setlist לא מבוצע הרבה בהופעות), שלף את Gatti מהאלבום שהוציא עם אמני הלייבל שלו וכלל את פופ סמוק המנוח, ביצע את הלהיטים מאסטרוורלד וסגר את ההופעה עם שלישיית שירים די מופרעת: Antidote, Sicko Mode ו-goosebumps, שגרמו לאדמה בפארק פיזית לרעוד.
עכשיו, ניגע בסלע המחלוקת: אורך ההופעה. סט של שעה זה די קצר, בטח ביחס למחיר שאנשים שילמו בשביל כרטיס (855 שקל לגולדן רינג ביום ההופעה ו-385 לדשא), אבל זה לא שטראוויס חיפף: זו ההופעה שהוא עושה כרגע, כי הוא לא נמצא בטור לקידום אלבום. חלק מהשירים קוצרו לבית ופזמון, כך שבסוף הוא הצליח לגעת ב-20 שירים שלו. לפי התחושות באזור הגולדן רינג זה עבד. האנרגיות היו בשמיים, ולפי כל הסימנים ניכר שטראוויס הרגיש אותן בעצמו. כשזיהה שהקהל (כ-26 אלף איש לפי גורמי אבטחה ולמרות טענת ההפקה על 35 אלף) מכיר את המילים לשיר שלא נחשב לאחד מהלהיטים הגדולים, הוא ביקש מהדיג'יי שלו, צ'ייס בי, להתחיל מחדש בשביל לתת להם הזדמנות לשיר אותו. כשהיה בחלק התחתון של הבמה הוא לא נח לרגע.
הוא רץ, הזיע, הוריד את החולצה (בלי לזרוק אותה לשורות הראשונות, כנראה מחשש לכאוס) והשתולל. לסוף הערב הוא שמר את הטריק שהוא עושה בחלק מההופעות שלו, והעלה מעריץ ישראלי לבצע איתו את Goosbumps. זו כנראה העדות הכי טובה לכך שהרגיש את הקהל ונהנה בעצמו מהאנרגיה: זה רגע שהוא שומר להופעות מיוחדות כמו לולהפלוזה בפריז 2018 או ACL 2018 באוסטין - קטעים שהמעריצים של טראוויס בכל העולם מכירים בעל פה מיוטיוב.
כשטראוויס סקוט מוריד חולצה זה לא כמו שאדם לוין מוריד חולצה. על הבמה אין להקה גדולה (מן הסתם, מדובר בראפר) אלא רק הדיג'יי שלו, וערימות ערימות ערימות של אוטוטיון, שעובדו בפארק על ידי מיקסרים שנרכשו במיוחד לדרישתו. אפשר לא לקנות את זה, אבל זה האמן - ומי שהגיע לפארק וציפה לקבל מופע עם רקדנים לא מחובר למציאות או לא עשה את שיעורי הבית. זה לא מפתיע שטראוויס דואג להסתתר גם במהלך המופע - חצי מההופעה הוא מבלה על מעין מרפסת גבוהה, מלאת עשן וחשוכה, וגם המסכים שמשדרים אותו מפולטרים. אגב, לגבי אותם ריקודים במעגלים - ברור שהיו. בשביל זה חלק גדול מהמעריצים שלו הגיע להופעה. זה הסנטימנט שהוא משחק עליו. הקהל שלו נקרא "רייג'רז", מלשון רייג', זעם.
זו הייתה ההופעה השלישית של טראוויס סקוט מאז שיצא לפגרה קצרה, בעקבות האסון באסטרו-פסט. לפני כן הופיע בפסטיבל רולינג לאוד בלוס אנג'לס עם 14 שירים. שם, ההופעה נחתכה לפני הזמן בגלל "חוק הרעש" (הופיע כ-40-35 דקות). לעומת זאת, הקהל בישראל קיבל 20 שירים. אולי מרוב שאנחנו אובססיביים לא לצאת פראיירים, לפעמים אנחנו מפספסים את החוויה עצמה. קיבלנו בישראל את אחד מהאמנים הכי מבוקשים ואהובים בעולם כרגע, כשהוא בשיאו. לא כשהוא בן 60 והלהיט האחרון שלו יצא לפני עשרים שנה.