בשנים האחרונות תפסה המוזיקה הים תיכונית והמזרחית מקום של כבוד במרכז המפה של המוזיקה הישראלית הכללית. עם זאת, מאירועים לאומיים כמו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל - מקומה נפקד. בדרך כלל משדרים עורכי המוזיקה בתחנות הרדיו את אותם שלושה-ארבעה שירים מזרחיים שמתאימים להיום הזה - "אם יש גן עדן" של אייל גולן, "פרי גנך" של אביה אבידן ואלי לוזון, "כשהלב בוכה (שמע ישראל)" של שרית חדד והאמיצים מוסיפים את "היכן החייל שלי", של אהובה עוזרי, שזוכה היום לחשיפה מיוחדת.
האם זה משום שלמוזיקה הים תיכונית אין מספיק שירים המתאימים ליום הזה, או בגלל שהיא נכנסה ל"אמצע הדרך" אבל עדיין לא ממש בקונצנזוס הלאומי? והנה, דווקא היום ראו אור שני שירים חדשים של זמרים צעירים, המשתייכים לז'אנר, ושניהם יוצאי התוכנית "אייל גולן קורא לך": בר צברי שר את "אחי היקר" לזכרו של סמל עדי כהן, תושב חדרה, אשר נפל במלחמת לבנון השנייה בהיותו בן 19 בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים, ודוד נעים שר את "ילדי", סמל ערן אביטן ז"ל גם הוא מחדרה, גם הוא צנחן, מגדוד 202.
ברדיו תל אביב 102FM החליטו לקיים דיון בשאלת מוזיקה המזרחית וישדרו בנושא תוכנית מיוחדת הערב (ראשון) בשעה 18:00, בהגשת מנכ"ל התחנה, אבי משולם. אביהו מדינה, מהלוחמים הגדולים למען המזרחית, אומר בתוכנית דברים חריפים: "כל כך לא נוח לי לדבר בנושא הזה, לא נוח לי, אבל כמו שאני לא שייך 364 ימים של השנה, אז גם ב 365 ימים בשנה אני לא שייך - זה לא משנה, אז גם ביום-הזיכרון אני לא שייך, או לא מרגיש שייכות. אני לא מרגיש שמישהו מנסה להתייחס אלי בכלל כחלק מהחברה הישראלית, חלק לגיטימי, אני עוד איזה משהו שצריך לחנך אותו, איזה פראי שירד מהעצים ואני לא לגיטימי. אני לגיטימי למשימות, לחובות, אבל אני לא לגיטימי לזכויות".
יוסי גיספן, שכתב את "כשהלב בוכה" של שרית חדד ואת השיר החדש "צל ישראלי" בביצוע טל שגב, המוקדש למדינה בתפר שבין יום הזיכרון ויום העצמאות, הוסיף: "מצד אחד המוזיקה שלנו פופולרית בהרבה מקומות, אבל בתחנות הממלכתיות היא מקבלת משבצת של 'גטו'. אם משבצים אותה שם אז זה במינון מאוד נמוך. יש תחושה שהמדיה הממסדית מתייחסת למוזיקה הזו כמוזיקה פשוטה וקלה, נוהגים לכנות אותה כמוזיקה 'מזרחית' או בשמות אחרים ולא יודעים כיצד לקרוא לה".
"אני לא מזרחי - אני ישראלי נטו", אומר גיספן. "התרומה שלי והחובות שלי זהות לכל אחד אחר בארץ. המדיה הממסדית צריכה להבין ולפתוח את דלתה ואני תמיד בעד סינון של דברים לא איכותיים. כאשר היא תפתח את הדלת כמו שצריך יש לי לא מעט לתת מהדבר הזה. ישנם הרבה אומנים שרוצים לעשות שירי הנצחה, שירי זיכרון והם לא עושים כי הם יודעים שהם לא יקבלו במה לכך. אנשים לא עושים מוזיקה בכדי שיגנזו אותה על איזה מדף.
מהצד ה"אשכנזי" של מפת המוזיקה מצטרף לדיון המשורר והפזמונאי דן אלמגור, שכתב מאות שירים. אלמגור מסכים (במפתיע, או שלא) עם גיספן ומדינה: "העובדה שרוב השירים נכתבים על אשכנזים ועל ידי אשכנזים נכנסה בצורה צורבת".
"היעדר שירים מזרחיים הוא דבר מדהים, מקומם ומרגיז מאוד. אף אחד מאיתנו לא רוצה לעמוד ולספור כמה מבין חללי ישראל לדורותיהם היום מזרחיים או אשכנזים. אנחנו עדיין צריכים לחפש בפינצטה ולמצוא שיר או שניים בתרבות השכול, הקשורים לעדות המזרח. זהו דבר מפליא - הרי שכול זה שכול ולא משנה האם ההורים הם כאלה או כאלה.ודווקא פה אני זורק את הכפפה אל חברי היוצרים מעדות המזרח - למה הם לא כותבים שירים. אני חושב שלא צריך לסגור את הז'אנר הזה בפני עדות המזרח. אין ספק שהיום יוצר מזרחי או אשכנזי צריך ליצור שיר איכותי וטוב ובכך אני לא חושב שיסגרו להם את הדלת".
"אנחנו לא נקבל במה כל כך מהר", עונה לו גיספן. "אני לא רוצה להישמע ביום שכזה קנטרן אבל בכל זאת מהמדיה נורא קל להסתכל על המוזיקה שלנו כמוזיקה פשוטה וקלה, של אנשים לא מספיק אינטליגנטים ולא לראות בזה אהבת ארץ. אנחנו טובים בללכת לצבא לשפוך את הדם שלנו לטובת הארץ, אבל להיות יהודים אנחנו לא! אז מי אני שאכתוב שירי הנצחה. אני לא טיפוס ותרן. אני מנגח חומות וכבר ביום הזיכרון הבא יהיה שיר חדש שאני כתבתי".
הפרופסור וחתן פרס ישראל אסא כשר העניק לדיון פן ממלכתי-משהו, עם דרישה תרבותית: "יום-הזיכרון עוצב והתגבש במשך-השנים בצורה כזאת שלא מאפשרת להוריד את הרמה שלו. אין שום דבר, נגיד, שמפריע לזמר הים-תיכוני להצטרף לתמונה, ולו בלבד שיהיה בסטנדרט הזה. אני לא אומר שהוא סוג ב', אני אומר שהוא באוריינטציה בידורית והוא צריך לעבור מהאוריינטציה הבידורית לאוריינטציה התרבותית. המילים צריכות לעמוד בסטנדרטים של משוררים שמפרסמים ספרי שירה".