_i.jpg "ישי לוי, שיר לוי, הופעה (צילום: שרון רביבו)")
ישי לוי רעד קלות. הפנים שלו חשפו עד כמה הוא מתרגש. רגע לפני שהחל לשיר את "אבא" - המבט בעיניים שראו הכל היה מצמית, מטלטל. זה רגע האמת שלו והוא חש אותו בשיא העוצמה. הפה, עצמות הלחיים, הסנטר - הם הביעו יותר מאלף מילים. עוד רגע הוא יתחיל את "אבא" ואחרי הבית הראשון יצטרף אליו בנו שיר. זה הבן שנעלב ממנו ועלב בו, הבן שיצא נגדו בראש חוצות ולא סלח על ילדותו החסרה. הבן שגר עשר דקות ממנו ולא בא אפילו בראש השנה. הנה הוא כאן, עוד רגע עולה לבמה, לשיר איתו דואט. ישי לקח נשימה עמוקה ובפנים הלב שלו הלם. הנה הם, עוד רגע סוגרים את המעגל, מול הקהל. לוי עצם עיניים ופקח אותן. הוא מוכן לרגע החגיגי הזה, עוד רגע בלתי נשכח, כמעט בלתי יאמן, בקריירה המפותלת ורבת התהפוכות שלו. עוד רגע מופלא בחיים המטורפים האלה שלו, ששווים סרט. האיש שהיה בתהומות הכי עמוקים וחזר להיכלות הכי גדולים, ברגע נדיר, בו הוא מצליח לרפא את אחד הפצעים החדים והשורפים ביותר של חייו כאמן וכאדם.
ישי לוי ושיר לוי בראיון משותף לפני ההופעה
אנשים ציניים לגמרי יגידו שהכל משחק תקשורתי. כבר שמענו כאלה שאומרים ששיר לוי רב עם אבא שלו כדי לקדם את האלבום הקודם, והשלים איתו כדי לקדם את זה הנוכחי. אבל אלה כנראה הזיות של מי שראו יותר מדי סרטים. לוי הבן, כמו לוי האב, אמיתי מדי מכדי לשחק את המשחק הזה של ספינים. אלה באמת החיים שלו, מהעבר הרחוק והכואב, דרך העבר הקרוב והמתסגכל, ועד ההווה הנרגש ושופע האופטימיות. אין מראה נוגע ללב יותר מבן שמבקש ומקבל את אהבתו של ההורה שלו. שמחפש חום, הבנה, קבלה, אישור לכך שהוא בסדר. והערב, מאחורי הקלעים ועל הבמה, הלבבות של שניהם נפתחו והתחברו. ישי לוי שם בצד את הנוקשות והאסליות שגרמו לו להגיד כל מה שהוא חושב מבלי לשים לב שהוא פוגע. שיר לוי שם בצד את המטענים הקשים שצבר. הם היו, הערב, אולי בפעם הראשונה, אבא ובן שמקבלים אחד את השני על הטוב והרע, היפ והפחות יפה, שני אנשים, שתי נשמות, שהחליטו שהגיע הזמן לפרגן אחד לשני, להיות שלם שהוא יותר מסכום חלקיו.
_g.jpg "ישי לוי, שיר לוי, הופעה (צילום: שרון רביבו)")
האירוח של שיר לוי בהופעה של ישי לוי אמש ברידינג 3 בנמל תל אביב, שהיה מלא לגמרי במאות מעריצים נלהבים, החל ב"אבא" הסמלי והסתיים ב"שבועת אוהבים" המרגש, בו הם נשבעו לאהוב אחד את השני לנצח. אלא שאין אידיליה ללא אירוניה. בקטע שבו ישי ירד מהבמה והשאיר אותה לשיר, ביצע הבן את הלהיט העכשווי שלו "בורח מהכל, שכולל את שורת המפתח שפותחת את הפזמון: "וכשאבא לא היה יכול, לדבר איתי, הייתי אז שומר הכל, בתוך חדר שגם ככה לא היה גדול, איך הייתי מסתגר בורח מהכל". וכיוון שמדובר בלהיט אהוב מצאו את עצמם מעריצים של ישי לוי מצטרפים בשירה לבנו, ששר עליו שלא היה יכול. אלה בדיוק הרגעים בהם האמנות קורצת לאמן ומראה לו שהיא חזקה ממנו, לעיתים מתעתעת.
צרידות סקסית
זו גם היתה ההופעה המתוקשרת הראשונה של ישי לוי מאז שחזר לבמה אחרי השבתה של חודשיים בשל דלקת הריאות שבה לקה לפני מספר חודשים. לוי, בבסיסו, כזמר נטו, הוא בשפיץ של הזמרים שצמחו בישראל, הטופ שבטופ, עם קול מהליגה של זוהר ארגוב ואייל גולן. זה המילייה שלו, לא פחות. אמש הוא שוב ידע לסלסל, לרגש, להביא עומק, להיות הזמר הכי אמיתי בארץ, שאתה מאמין לכל הברה שיוצאת לו מהפה. אבל לקול שלו נוסף דוק של צרידות. יהיו כאלה שיאמרו שהצרידות הזו מעניקה לו כיוון של סקס-אפיל. אני מאמין שהיא תיעלם ככל שיעבור הזמן והגרון ימשיך להירפא אחרי המחלה. וגם אם היא תישאר - היא רק מוסיפה לגוון הרוקיסטי שלו.
_g.jpg "ישי לוי, שיר לוי, הופעה (צילום: שרון רביבו)")
כי ישי לוי גדל במועדונים של שנות השמונים, וכמו שהוא זמר מזרחי-תימני עם יכולות-על, בנשמה שלו ובעוצמות שלו הוא רוקר. רוקר במובן האסלי של המילה, זמר שהוא בנפשו חתול רחוב, מבצע שהסם השביח את היכולות שלו והפך אותו לצלול מתמיד (כמו שקרה לזוהר, כמו שקרה לקורט קוביין). רוקר שמביע בקול שלו את הכאב והסבל שעברו עליו בחיים, ושצריך לראות מולו אנשים קופצים, שרים, מעשנים, ואז הוא פורח.
הרוקר יצא החוצה
במובן הזה, האריזה המוזיקלית שתופר מעבד נדב ביטון לישי לוי היא לא מושלמת. ביטון אוהב מאוד כיוונים ספרדיים, אלג'יראים, מרוקאיים. יוונית, תימנית וטורקית פחות מדברות אליו. הוא לא חסיד של חפלות ולא של הגיטרה החשמלית המסתלסלת שכה אפיינה את השירים של ישי לוי בשנות ה-80'. היו במופע הזה עיבודים ספרדיים מקסימים, למשל "ריקוד רומנטי" ו"תלתלים שחורים", אלא שבאותה נשימה "תלתלים שחורים" הוא שיר שדורש גיטרה חשמלית, ואפילו עם דיסטורשן, לא בוזוקי או בגלמה. בהפוך-על-הפוך "ברצלונה" שהוא שיר ספרדי-אנדלוסי כן זכה לליווי גיטרה חשמלית.
ב"עננים", שהוא בולוז קורע, צצץ לפתע סקסופון שעשה ממנו קיטש והוציא ממנו את העוקץ. מזל שללוי יש את הבלוז הטבעי להחזיק חזק את הכאב ולא להרפות. איריס, האישה שאיתו, נעדרה מהערב הזה, אבל דווקא בשירים שהקדיש לה הגיע לוי לשיאו כמבצע. "את" היה אדיר וב"אישה נאמנה" סוף סוף יצא ממנו הרוקר האמיתי שהוא.
על רקע הספניוליות והרוקריות של האב, היה זה שיר לוי שהביא את החפלה עם הגוון המזרחי ב"חוף זהב" ו"אמרי לי כן". לוי הבן מופיע קרוב לקהל, לוחץ ידיים, נוג, מחבק, יורד מבמה לשיר לאמא שלו, הרבה יותר מזכיר בסגנון ההופעה שלו צעירים אחרים כמו עומר אדם ומאור אדרי, לעומת האב ששומר על פאסון מעט מרוחק כמו בני דורו. וזה בסדר גמור. בגזרת הבלדות לוי הבן הוא גרסה עוד יותר משוכללת - "יום אחד תבקשי" הוא לא שיר מזרחי, אלא בלדת פופ מושלמת שיצרו שחף וולמן ושי רביזדה. את "בורח מהכל" כתב והלחין אורן אורבך. השירים הלה הם ים תיכוניים בגלל גוון הקול של לוי הבן והביצוע שלו, שלוקח אותם מזרחה, וכשהוא מרים איתם את הרידינג אפשר לומר בביטחון מלא שהתפוח ממשיך יפה את דרכו של העץ, או כמו שאמר לו האב מאחורי הקלעים: "כשאני לא אהיה כאן - שיר ימשיך את דרכי".
ישי לוי יודע שהוא זכה בגדול ולכן מקפיד להודות לבורא עולם. בגיל 50, אחרי כל מה שעבר בחיים המסובכים שלו, הוא שומע קהל אוהב שר איתו בקול גדול את שיריו, לצידו בנו שפותח איתו דף חדש. הם ירוצו עם המופע הזה בכל הארץ ושוב ושוב ירגשו איתו קהל. אחרי כל מה שעברו, ביחד ולחוד, מגיע לשניהם להצליח איתו בגדול.
רשימת השירים במופע: עלם חמודות, צליל ענבלים, נשים חופשיות, שני שושנים, רק תנגני, י׳אוורדי, מלנכולי,
מחרוזת פעם פעם: גם בלילה גם ביום+סמדר+סוד המזלות, את, אבא (עם שיר לוי), יום אחד תבקשי (עם שיר לוי), חוף זהב+ אמרי לי כן (שיר לוי), בורח מהכל (שיר לוי), שבועת אוהבים (עם שיר לוי), תלתלים שחורים, ריקוד רומנטי, רקדי, מרלן, מחרוזת אחת ויחידה: ברכאת+ קול קורא+ כמו שיכור + זה לא חלום, עננים, ברצלונה, אישה נאמנה, האחת שלי.
צפו בקטעים מתוך המופע
ישי לוי - רק תנגני
ישי לוי ושיר לוי - אבא
שיר לוי וישי לוי - יום אחד תבקשי
שיר לוי - חוף זהב , אמרי לי כן
שיר לוי - בורח מהכל
ישי לוי ושיר לוי - שבועת אוהבים