ליאור נרקיס (צילום: רון קדמי)
מאוד רצה להיות בטלוויזיה. ליאור נרקיס | צילום: רון קדמי

אני ממוצא מזרחי וגאה בכך מאוד, ואוהב, גם ויותר מהכל, מוזיקה מזרחית. אלא שכמה מחבריי הטובים הם "אשכנזים", או "משתכנזים", שהמוזיקה המזרחית רחוקה מהם. מה הם יודעים עליה? מה שמספרים להם בתקשורת. הדימוי שיש להם בראש על הזמר המזרחי הוא דימוי נחות, של אדם עילג, שכל מה שמעניין אותו זה שירים בשקל והצלחה מהירה, בחורות זולות, לבוש צעקני, גורמטים, ורכב יוקרתי. בעיניהם זמר מזרחי פירושו "ערס". אחד לאחד.

עוד ב-mako מוזיקה:

והנה הגיעה הסדרה "זגורי אימפריה" שכולם מריעים לה. המזרחים אוהבים אותה כי היא כביכול אותנטית (ובכלל לא מוגזמת, ממש לא, אפילו לא לרגע). האשכנזים חולים עליה כי היא מחזקת אצלם את הדימוי של המזרחיים, ה"ערסים" וה"פרחות". הנה, בעיתון "הארץ", מעוז האשכנזים, ובמקומות אחרים, הביקורת על "זגורי אימפריה" הפליגה בכמות המחמאות. שאלתי את עצמי איך ומדוע. נכון הקאסט מעולה, התסריט עממי, והזוהר משפריץ לכל עבר, אך מה עוד גרם לביקורת להיות כל כך טובה. ובכן, מדובר בפרודיה עצמית שמועילה לכולם. אין דבר מהנה יותר מאשר לתת לבן-אדם לצחוק על עצמו בבדיחה הכי פוגענית עליו, ובכך לתת הכשר לסטריאוטיפים שכבר יש לנו עליו. ב"זגורי" המרוקאים צוחקים על עצמם, ונותנים לאשכנזים שיושבים מהצד ונהנים מהחיים, אישור כמעט רשמי לכך שכל מה שהם חשבו על ה"מזרחים" הוא באמת נכון. המזרחים הם פרימיטיביים, וולגריים, פאתטיים. אל תגידו שלא ידעתם.

ומה בנוגע לדימוי של הזמר המזרחי? של המוזיקה המזרחית? הסצנה שבה שוגי כותבת את השיר "אני עף אלייך" לא יוצאת לי מהראש, ולא כי היא הצחיקה אותי. היא ועיניה הטרוטות במיטה, לאחר שקמה משינה, יחד עם אחיה, זורקים שני חרוזים וחצי ויוצא שיר, ולא סתם שיר - הלהיט החדש של ליאור נרקיס. וואלה יופי. או הסצנה שבה אבי ואביר מנסים לכתוב שיר ולא מוצאים חרוז ל"מנגינה". השמות "זהר ארגוב", "יוסי גיספן" ו"ליאור נרקיס" נזרקים לאוויר כדוגמאות למי שכן מצאו את נוסחת ההצלחה. רק הזמר העילג ואחיו מתקשים. טמבלים, נכון?

ליאור נרקיס, מר "שגעת-טרפת", הוא כוכב מוזיקה מזרחית וים-תיכונית אמיתי, שראה את כל המתחרים הגדולים שלו - אייל גולן, משה פרץ, דודו אהרון, שרית חדד, שלומי שבת - מככבים בפריים-טיים ומאוד מאוד רצה להיות בטלוויזיה. הוא משחק ב"זגורי" בתפקיד עצמו, אבל התסריט ששם לו בפה מאור זגורי היקר, מוציא אותו גימיק. נרקיס מצא אולי מבחינתו את הנוסחה להיות בטלוויזיה, אבל התוצאה מזכירה את מה שאבי ביטר כבר עשה ב"אבי ביטר חי בסרט" - בוא ותצחק עלי וגם אני אצחק עלי, יחד איתך. איזה דוגמה נותן כאן נרקיס לז'אנר שבו הוא כרגע אחד הזמרים המובילים? בכלל לא משהו. מה יחשבו זמרים צעירים? שהם יכולים להיות גימיק בטלוויזיה וזה יספיק להם.

איך אפשר להתעלם מסצנת ההופעה שמתפוצצת ובה נרקיס בורח מהשיכור שרוצה להרביץ לו מכות בגלל הקנאה הרומנטית? כל ההופעות במוזיקה המזרחית מתחילות ב"יאללה כפיים" ונגמרות ב"יאללה מכות"? אצל כולם יש איומי עבריינים, וחשדות לבגידה. בסצנה אחרת, נרקיס מרביץ באביתר, שהוא זמר מזרחי בעוונטה, פסיכולוגיה ומוטיבציה בגרוש ("אתה יודע באיזה עבודות אני עבדתי עד הפריצה?"), שגורמות לו לחוש גבר גבר. מרשים. בעוד סצנה הוא מעניק ברכה להחלמתו של בבר זגורי. ממש המקובל הצדיק ליאור נרקיס.

אז נכון שזו רק תכנית טלוויזיה, אבל למה הבדיחה היא עליך, ליאור נרקיס, בתמורה לפרסום וכסף? בעיני, לדעתי, זה משפיל, אותך ואת הקולגות שלך. אם שכחת לרגע, אתה נמנה על קבוצה של כוכבים שמהווים כיום את חלון הראווה של התרבות המזרחית הפופולרית. אז זכית לקבל שיר חדש ומקושקש, אבל נתת, בעצם השתתפותך חותמת לסיבה למה לא להגיע להופעות מזרחיות, למה להמשיך ולזלזל בז'אנר מוזיקלי שלם, רחב ומגוון.

אהבתי מאוד לצפות ב"זגורי אימפריה". אבל שנאתי אותה באותה מידה. ליאור נרקיס והקשקוש התורן שירש את "עספור" הציבו מראה חדשה ולא מפתיעה - מזרחיים נהנים לצחוק על עצמם ולהנציח את הסטריאוטיפים שיש עליהם לאשכנזים. אבל אם כבר מזרחי שמשפיל את עצמו, אני מעדיף על פני נרקיס את המקור, אבי ביטר.

*נתי לוי הוא עורך התוכן של אתר המוזיקה המזרחית "בטריבונה".