גולן סולטן הסולטן

"התרגשתי הערב בעליה לירושלים, כמו תמיד כשאני בא לכאן הלב שלי דפק, והערב גם שמעתי על הכבאים שנלחמו באומץ בשריפה וכיבו אותה וכל הכבוד להם. הופעתי הרבה פעמים בירושלים, אני אוהד של בית"ר, אבל אף פעם לא הופעתי בבריכת הסולטן". 6500 מעריצים הריעו לאייל גולן על הדברים האלה, אמש בהופעתו בבירה. גולן, כיאה למעמדו ככוכב הכי גדול בארץ, היה ממלכתי, אבל ממלכתי אחר, הרבה פחות קיטשי מבעבר. דווקא הוא, שלימד את כל אלה שבאו אחריו בז'אנר שלו איך מודים לבורא עולם ואיך מתפללים לשובו של גלעד שליט, התרכז הפעם בדברים אחרים, משאיר את הגימיקים שהוא עצמו יצר לאחרים, ומוותר, למשל, על השיר "מזמור לגלעד".

אייל גולן אחר, בוגר יותר

כי אייל גולן של המופע החדש הוא עדיין זמר מעולה עם הרכב עשיר בן 16 נגנים ושתי מלוות שעושה שמח ויודע לרגש, ומרים את האלפים על הרגליים למשך שעתיים, ומעלה לבמה רקדניות ורקדנים ושלל גימיקים על רקע תפאורת חצאי כדורי ענק וינטג'ית, אבל זה אייל גולן אחר, בוגר יותר, וזה לא רק גיל 40. אולי זו תוכנית הטלוויזיה, אולי חיי הרווקות, אולי ההכרה שכדי לשמור על מעמדו בטופ הוא חייב להתקדם האלה, להמציא את עצמו מחדש.

וגולן המציא. מתוך 19 נאמברים (שירים ומחרוזות) שביצע במשך שעתיים 10 היו שירים חדשים, 9 מהאלבום האחרון "חלק מחיי", 4 מתוכם פתחו את המופע ("חלק מחיי", "מלאך שומר", "רציתי להגיד לך", "הלילה שלך"). אין זמר בארץ, גם לא שלמה ארצי, שיכול להרשות לעצמו לבסס חצי מהמופע שלו על שירים חדשים מהשנה האחרונה. אבל גולן, כמו גולן, לא סתם לוקח סיכונים. תסמכו עליו שהוא בדק את כל עשרת השירים החדשים על קהל של חתונות וועדי עובדים וראה שכולם מכירים אותם, ומכאן אין בעיה לבסס עליהם את המופע החדש.

הצמיד שירים במשמעויות דומות

מבחינת בניית סדר המופע הצמיד גולן בחלק האחרון שלו שירים בעלי משמעויות דומות. כך, למשל, "זה אני" על הפרידה המפורסמת ומיד אחריו "תמונה שבורה", ואחר כך "כשאחר" על הקנאה בלראות אותה בזרועות אחר ומיד אחריו "למות מקנאה". "כשאחר", שהגיע רגע לפני הסוף, היה אחד משיאי הערב. גולן סיפר איך נקרע לו הלב לראות את הלשעברית שלו עם מישהו אחר וכשהוא יושב על כיסא רקדה לפניו רקדנית אליה הצטרף רקדן והוא שר וצופה בהם מהצד בסצנה כמו מתוך מחזמר. הבמאי משה קפטן הרוויח כאן את שכרו ביושר.

נקודה חשובה נוספת במופע החדש של אייל גולן היא ההומור. כדי להגיע להיכל נוקיה הבין בזמנו גולן שצריך להוסיף למופע הקודם שלו (זה שהתבסס על האלבום "דרך לחיים") אלמנט בידורי. הפעם, גולן עצמו לקח על עצמו את הקטע הבידורי, ובין השירים נתן מונולגים קצרים ומשעשעים על חייו, עם פאנצ'ים קלילים בסופם. על כדורגל עם הבן שלו, על ערב קריוקי אצלו בבית עם ברק יצחקי, על משבר גיל 40, על התוכנית "אייל גולן קורא לך". הוא אפילו פתח את המופע בבדיחה: "ביקשתי שיבנו מסך ענקי ושאשיר מאחוריו ורק אם הקהל יאהב ירימו אותו. אם לא - שלא יפיקו לי אלבום". אומנם הורגש שהוא מקדלם את הטקסטים וקורא אותם מתוך טלפרומפטר, אבל זה רק עניין של זמן ותרגול עד שהם יזרמו ממנו יותר בחופשיות.

מפנק את המעריצים

בין השירים החדשים, שרובם עבדו היטב, שיבץ גולן להיטים גדולים מהעבר ("שמועות", "זה אני", "למות מקנאה"), וגם שירים שהקהל שלו מטורף עליהם, אבל הם לא להיטי-על, כמו "ים של טעויות" ו"בין הטוב ובין הרע". זה מראה שלגולן, עדיין, יש קהל "שלו" ושלמרות שהוא שייך, כביכול, לכל העם, עדיין הוא יכול לפנק את המעריצים בשירים שהם לא בהכרח הטופ מבחינת רמת הלהיטות שלהם.

וכדי לפנק את הקהל בעוד להיטים גם גולן עובד עם מחרוזות. הראשונה כללה בין היתר את "בלעדייך", "חייל של אהבה", "נערה" ו"יפה שלי". השנייה, מחרוזת בלדות, נפתחה עם "בעירי" הנדיר בהופעותיו, והמשיכה בין היתר עם "דברי איתי" ו"דרך לחיים". המחרוזת השלישית כללה להיטים שזמרים אחרים היו עושים מהם נאמברים נפרדים כמו "את שלי אני שלך", "יפיופה" ו"נשיקה אחת ממך", אחד השירים הכי יפים שלו בקריירה.

מורן מזור זמרת של פעם בעשור

דרך נוספת לגרום לקהל להרגיש שהוא לא מפספס להיטים חשובים, היא לשיר איתו שורה או שתיים מכל שיר באמצעות "שירה בציבור". בסיפור שלו על ערב הקריוקי גולן פונה לקהל ומתחיל את "אלוהיי", והקהל עונה לו בשתי שורות. השני הוא "ואני קורא לך" וכל הבריכה שרה יחד,. עם אותו הקטע, והתרגיל חוזר על עצמו גם ב"מפה לשם".

בין שני חלקי המופע עלו לבמה עדן אמזלג ומורן מזור, כל אחת לצמד שירים. אמזלג עם "השגחה עליונה" וסינגל הבכורה הקצבי שלה "כל כך שונה" שרה נחמד אבל לא הותירה על הקהל רושם גדול. מורן מזור, ששרה את "מתגעגעת אליך" ו"אני כאן" היא כבר סיפור שונה. זמרת עם קול גדול מאסכולת שרית חדד, כריזמתית, שיודעת למגנט אליה עיניים ואוזניים, מבצעת עם יכולות גבוהות שבוקעת פה אחת לעשור בערך.

באופן הפוך לתחושה החגיגית שריחפה מעל ההופעה הזו, שבה אייל גולן עשה דברים שלא עשה לפני כן, היא הסתיימה בהדרן, בנאמבר גדול של הלהיט "מי שמאמין"ף באקט של זריקת עשרות כריות דקות מכיוון הקהל אל הבמה. כריות שפגעו, פיזית, ברקדנים ובנגנים, בעוד אייל גולן עצמו מצליח להתחמק מהכריות המתעופפות ונמלט מהבמה מוקדם מהרגיל. הערב ומחר בקיסריה זה בטח לא יקרה לו.

>> איתי הררי בשיר "ילדה בובה"

• אייל גולן