נרקיסיזם

ליאור נרקיס נתן אמש בהיכל נוקיה את המופע שכנראה הכי קרוב ללאס וגאס שנראה בישראל. במה מרחפת, אופנוע כבד, להקת רקדנים מצוינת בשלל תל בושות, במת ענק, עבודת מסכים מרהיבה, שואו גדול ונוצץ, ועוד גימיקים, כמו להזכיר חמש פעמים את המשפחה שלו ולהעלות את בנו הבכור דוד לבמה ולנשק אותו בשיא הקיטשיות, או להעלות את המתופף על הבמה המרחפת, ואחריו את הרקדניות שיפזרו קונפטי על הקהל מגובה חמישה מטר. או לחתוך את המופע באמצע עם מחווה ל"Thriller" של מייקל ג'קסון, ששילבה אלמנטים של סרט אימה על המסכים עם ריקוד אימה של להקת הרקדנים.

ולי אין עם זה שום בעיה, להפך, אני מפרגן. כי מדובר בשואו ביזנס, בעסקי השעשועים, ונרקיס, כמו חבריו לצמרת הז'אנר הים תיכוני, הפנים שזה שם המשחק, ובא לנוקיה כדי להיות לא רק זמר מצוין שנותן בראש להיט אחרי להיט, אלא גם אנטרטיינר, בדרן, שנותן לקהל שואו ומבדר אותו בכל מחיר. אייל גולן התחזק ביצפאן, דודו אהרון רכב על ליידי גאגא - נרקיס ניסה לעשות הכל יותר גדול, יותר נוצץ, יותר WOW, וברוב הזמן זה הצליח לו. כי ליאור נרקיס הוא קודם כל "קראוד פליזר", יעשה הכל כדי שהקהל יהיה מרוצה. זה גם האופי שלו, מיסטר נייס גיא, תמיד מחייך, תמיד מתוק, תמיד רוצה לצאת בסדר עם כולם, העודד מנשה של הכוכבים הים תיכוניים, ומדובר במחמאה.

ליאור נרקיס הופיע בנוקיה שעה וארבעים דקות ללא הפוגה, בלי להוריד את הרגל מהגז, עוד להיט ועוד להיט ועוד אחד, ועוד גימיק ועוד מחווה, בום בום בום, מנסה להפיל את הקהל בנוק אאוט בכל סיבוב מחדש. הזמן טס בהופעה שלו, רק התחילה וכבר היא נגמרה, כמו לצפות בסרט מבדר במיוחד, שכאשר מגיעות כתוביות הסיום אתה שואל את עצמך "מה, כבר נגמר?!". והוא כמובן מודה לבורא עולם, ומברך "פעמיים כי טוב" על יום שלישי, וכמובן דורש את החזרתו של גלעד שליט, וכמובן ערב טוב למשה פרץ, עומר אדם וחיים רביבו בקהל (מסכן נאור אורמיה שלא הזכיר אותו) - כל אותן קלישאות שהקולגות שלו כבר שכללו עד לזרא.

נרקיס ביסס את רוב המופע על להיטים מהשנים האחרונות

מוזיקלית היה זה עוד מפגן עוצמה של יעקב למאי כמעבד, מפיק ומנהל אמנותי, שידע להחליט מתי נוקיה הופכת לחפלה עם סולו דרבוקה, מתי היא נראית כמו מסיבת מתגייסים עם קצב דאנס מטורף, מתי התזמורת הגדולה (20 נגנים) שותקת ורד הפסנתר ותוף בודד מלווים את הקהל ששר עם נרקיס במקהלה ("לכל אחד יש"). הגדולה של למאי היא לדעת מה מתאים לכל שיר. ב"ערב טוב", למשל, אין הרבה מה להמציא – הלהיט עובד. אבל למאי ידע, למשל, לקחת להיט פחות גדול כמו "קפה או סרט" ולעשות ממנו נאמבר חזק, כמעט מפואר.

ליאור נרקיס נכנס לבמה יושב על אופנוע כבד, על הבמה המרחפת שירדה מהתקרה למטה ומשני צדדיו רקדניות יפהפיות. כמה שניות אחר כך הוא כבר טרף את ההיכל עם "זה מתחיל". מכאן והלאה התחיל הטירוף, הבלגן, השואו. בברנז'ה הים תיכונית הכינוי של נרקיס הוא "המתלהב". לדעתי זו מחמאה. כמו מדריכת אירובי בקלאב-מד הוא מעודד את הקהל להניף ידיים ולקפוץ באוויר, זורק לחלל סיסמאות כמו "אש בנוקיה! אש!" ובאמת מתלהב כאילו הוא בעצם מעריץ של עצמו, ושל הקהל שלו.

מבחינת הרפרטואר נרקיס ביסס את רוב המופע על להיטים מהשנים האחרונות, מהאלבומים "סהרורי", "ערב טוב" וזה שבדרך. היתה גם מחרוזת שכללה את "כמו פרפר", "אמן אמן" ו"העולם כמו גלגל", לקראת הסוף הגיע גם "לכל אחד יש" הקלאסי ובהדרן הוא נתן את "ילדונת", השיר איתו פרץ לתודעה, במחרוזת עם "מאמינים בני מאמינים", אבל חוץ מאלה - כמעט הכל חדש, משלוש השנים האחרונות. כאילו נמחקו מהרפרטואר שלו אלבומים שלמים ולהיטים גדולים ("דוקטור", למשל).

הגיע לשיא אחרי נפילה ובנייה שנמשכה כמה שנים

זה, ועצם ההופעה בנוקיה, מעיד יותר מהכל על כך שליאור נרקיס הגיע כעת לשיאו, כשהוא משלים תהליך אותו החל לפני כמה שנים. אחרי תקופת שפל גדולה, אליה נפל אחרי האירוויזיון ב-2003 וצמד אלבומים כושלים (אז היו שמועות שהוא בכלל פורש מהמקצוע), ליאור נרקיס המציא את עצמו מחדש באלבומים "סהרורי", "ערב טוב" והאלבום החדש, שמכילים ביחד 17 להיטים. מספר עצום. עכשיו, מכאן, הוא רק צריך לדעת איך שומרים על השיא הזה.

רשימת השירים במופע
זה מתחיל. אתן לך שנים. נשמה. עיניים שלי. מתוקה. אוהב אותך. תגידי. המלכה שלי. מחרוזת: כמו פרפר, אמן אמן, העולם כמו גלגל. מה תעשי. בשבילך (דואט עם מאיה סימן טוב). קפה או סרט. "ת'רילר" (נאמבר ריקוד). ערב טוב. אני מבטיח. נהפוך את המדינה. לכל אחד יש. התהיי לי. חיבור מיוחד. שפוי בשבילך. ילדונת. מאמינים בני מאמינים.

>> החדשים של פיני חדד, מאור גניש, אושרי אברג'ל

• היכל נוקיה
• יעקב למאי
• ליאור נרקיס