את הסיפור הזה עוד ילמדו בפקולטות למשפטים. תביעתם של הזמר הים תיכוני לירן טל ואמרגנו אדיר שלום על סך מאה אלף שקלים כנגד רשות השידור בגין הפלייה על רקע עדתי, נדחתה על ידי השופטת שושנה אלמגור, סגנית-נשיא בית משפט השלום בתל אביב. לירן טל טען כי שיר ששלח לרשות השידור לא הושמע ברדיו בשל מוצאו העדתי, נדחה, ונדרש לשלם לרשות השידור סך 5000 ש"ח בגין הוצאות עורך-דין.
אבל אין זו תביעה רגילה מן המניין, אלא מקרה-מבחן שעשוי להשליך על כלל המוזיקה בארץ, שראשיתו במקרה מפורסם. ראשית הסיפור בתחילת שנת 2007, אז שלח לירן טל לרשות השידור את הסינגל "אין סוף לאהבה", שכתב יוסי גיספן והלחין שמעון בוסקילה. השיר לא עבר את ישיבת הפלייליסט של רשת ג' והוחלט שלא לשדרו. לאחר הדחייה שלחו טל ושלום את השיר פעם נוספת, אבל הפעם עם שם של זמר אחר - "שרון קינן", עטיפה אחרת לסינגל וציינו כי יוצר השיר הוא אריק ברמן, שבאותו זמן כיכב ברדיו עם להיטים שונים. השיר של "שרון קינן" התקבל לרשת ג' וטל רץ עם הסיפור לתקשורת. משהתבררה התרמית שלו הוצא השיר מרשימות השידור.
השופטת קבעה כי אין קיפוח עדתי בפלייליסט של רשות השידור
על הרקע הזה הוחלט להגיש את התביעה, בה נטען להפרה של חוק איסור הפליה משנת 2000 וחוק רשות השידור. טל ואמרגנו טענו להפליה על רקע עדתי או "קיפוח עדתי" בלשון העם והתקשורת.
אלא שבהחלטתה פוסקת השופטת אלמגור כי לירן טל ואמרגנו לא הצליחו להוכיח בבית המשפט כי אכן נעשתה הפליה על רקע עדתי, זאת כיוון שהמלצות ועדת הפלייליסט של רשות השידור כוללות המלצות על שירים שיוצריהם בעלי שמות מזרחים ואשכנזים כאחד, וכי גם רשימת הנדחים מהפלייליסט כוללת שמות מגוונים מרקעים עדתיים שונים.
בנוסף, הצליחו עורכי הדין של רשות השידור להוכיח, כך כותבת השופטת בפסק הדין, כי לירן טל עצמו הושמע בשנים 2004-2006 מעל ל-400 פעמים ברשת ג', וכי מסמכים של אקו"ם - איגוד היוצרים הישראלי - מעידים על כך.
עו"ד אסף שרעף, בא כוחם של אדיר שלום לירן טל, מסר בתגובה: "נלמד את פסק הדין ונגיב בהתאם".