רגע לפני החג יצא "את", אלבום האולפן החדש של הזמר ישי לוי, שאת רוב לחניו ומילותיו יצר עמיר בניון, עם עיבודים והפקה מוזיקלית של יעקב למאי. זהו מפגש ענקים. ישי לוי מוגדר כבר שנים כאחד הזמרים האיכותיים במוזיקה המזרחית-ים תיכונית בפרט ובמוזיקה הישראלית בכלל. הקול שלו אדיר, הסלסול שלו חד פעמי וההטעמות שלו דליקטס. עמיר בניון הוא מיוצרי השירים הגדולים בארץ בעשור האחרון. נקודה. כתבו עליו שהוא נחלש, ביקרו אותו שהוא כבר לא יוצר קלאסיקות. מה הם מבינים. באלבום הזה בניון שוב בכושר גבוה, יוצר שירים שעוד ידובר בהם שנים. יעקב למאי הוא האבא של ההפקה המוזיקלית במוזיקה המזרחית המודרנית ואין מי שיערער על הקביעה הזו.
וכך, באלבום הזה נפגשים לוי הזמר הגדול, בניון היוצר המרגש ולמאי המעבד שיודע להפיק את המיטב משניהם. התוצאה מרתקת. יאמר מיד, זה לא אלבום מושלם, יש בו רגעים פחות טובים, אבל הסך הכל טוב מאוד. קחו למשל את השירה של לוי. בגלל שמדובר בווקאליסט יוצא דופן, היה אולי מקום מעט למתן את הווליום של השירה, לפחות בבלדות. השירים של עמיר בניון, ווקאליסט גדול גם הוא, כאילו נתנו אישור ללוי לפתוח באש של צעקות, ולמאי לא דאג להנמיך את גובה הלהבות. מי שאוהב את הקול של לוי בפול טורים בכל מצב - יתמוגג. מי שמחפש מעט יותר רגש בשירי האהבה - עלול להתאכזב. כי לוי, לפחות באלבום הזה, הוא לא בלדיסט רומנטי, הוא בלדיסט שגם כשהוא שר "יונה שלי" ו"את" הוא קודם כל יגרום לך להצטמרר מהביצוע הקולי שלו, ורק אחר כך יחשוב להיות סנטימנטלי.
פסגת האלבום: "הדואט "די לך"
לכן הריגוש בבלדות של לוי את בניון את למאי לא מגיע מרגשנות נוסח הפופ הים תיכוני אלא מהפאתוס, מהעוצמה שלא ניתן לעמוד בפניה, מהקול של לוי שחודר לך לעצמות כשהוא שר "את" ואתה משותק ממנו. רק כשבניון מצטרף לדואט של "די לך", פתאום לוי מוריד את הרג'יסטר ושר יותר בשקט, מאפשר לבניון להרים את זה למעלה ונכנס רק אחריו עם הלכות ושריפות והלחזק עובדות. השיר הזה אמור להיות פסגת האלבום והוא מקיים את ההבטחה. עם מילים שיכולות להתאים לסיפור חייו של לוי, בהשראתו כתב בניון, וגם למשמעות הפוליטית בפניה לארץ הזו - "די לך, נמאס מנחמות תכופות, מהבטחות חוזרות, די נמאס מלכבות שרפות, מלחפש עובדות שיחזקו אותי" וכו'.
רצה הגורל או רצה האל ושני הגדולים האלה, לוי ובניון, נפגשו והרגישו בשלים לפרויקט המיוחד הזה. לוי ידע בשנים האחרונות קאמבק מכריע שהפך את הקריירה שלו מאבודה לעובדה. הוא הוציא בזה אחר זה שני אלבומים ששיקמו את מעמדו והאלבום הזה, הרביעי, הוא גולת הכותרת, הוא היהלום שבכתר החדש שלו, היציאה שלו סופית מעבדות לסם לחירות היצירה, מהמנהל לשעבר והחיים הקודמים, לאישה החובקת איריס שלמשה הצילה אותו ומנהלת אותו כעת. בניון יוצר כל הזמן ואלבומו האחרון "עץ על מים" יפה ומיוחד לכשעצמו, אבל בשנים האחרונות בניון השכיל גם לפזר את הכישרון שלו בין זמרים אחרים כמו גלי עטרי ויהורם גאון.
חיבור שנשמע הכי טבעי
נדמה שהחיבור של בניון ללוי הוא הטבעי ומופלא מכולם. הזמיר המלך התימני מראש העין והעילוי הפייטן המרוקאי מבאר שבע, חוו בחייהם אירועים דומים, חוויות קרובות, והשכילו לספר יחד את מה שמוגדר רשמית כסיפור של לוי (שהאלבום הזה הוא שלו וסיפורו היה דרמטי יותר), אבל למעשה האלבום הזה מספר גם על עמיר בניון דברים שלא ידענו קודם - דרך השירים אנו למדים על הקשיים שלו והתמודדויותיו. התוצאה היא שורה של וידויים אישיים של הזמר והדובר בשיר על חייו ומה שעבר עליו. לוי שר את סיפורו שלו שכתב עבורו בניון, ובניון שר את הסיפור שלו מהגרון של לוי. מדהים.
שניהם, בניון ולוי, יחד עם יעקב למאי, הגיעו יחד לכאן, עכשיו, כעת, כדי לחשוף בפנינו את חייהם וקרביהם (והרי זה חלק ממהותה של יצירה אמנותית) והשכילו להפוך את האלבום הזה מועמד בקלות לתואר "אלבום השנה". ובעוד חצי שנה כשיגיע שלב הסיכומים, הוא יהיה ראוי לתואר לא פחות מאלבומים נהדרים אחרים שיצאו כאן לאחרונה דוגמת "זוהר" של קרולינה. כי אין כאן חיפוש אחרי להיטים, אין כאן רדיפה אחרי רינגטון, אלא יצירת אמנות לשם הביטוי האישי ואיכות היצירה. בדי.אן.איי האמנותי שלו האלבום הזה רוק, האמא של הרוק. מעניין יהיה לראות איזה יחס יקבל האלבום הזה מקומיסרי הרוק. הרי אם היה יוצא בארץ אלבום בהשראת סיפור חייו של פרושיאנטה או אלפנט אנשים היו חותכים כאן ורידים מרוב שהיה עומד להם עליו. נראה איזה צ'אנס יקבלו לוי ובניון.
ישי לוי באלבום "את"
1. "אבא"
שירי תפילה אישי ומרגש, שכמו "עלה קטן" הקלאסי מכוון לבורא עולם וגם לאב בשר ודם, לפי ראות עיניו של המאזין.
2. "נשמה"
שיר קצבי עם שימוש בליווי אלקטרוני לצד רוק. לוי פונה כאן לנשמה שלו ומבקש ממנה להישאר נקיה, ובניון שותל כאן ביקורת על המוזיקה העכשווית כש"כל השירים אותו דבר". אבל השורה המעניינת היא "אין פסגות, תמו הניסים מהעולם", ואולי קצב ועיבוד אחר היה עוזר למילים לבלוט יותר החוצה.
3. "תשירי ילדה"
זה אחד השירים הכי יפים באלבום הזה ובקריירות של לוי ובניון בכלל. המילים שכתב משה קלוגהופט מהדהדות את השירים העירוניים הגדולים של משוררים דוגמת אלתרמן ושירי גאולה ותקווה הנובעים ממעיין הנעורים, שחיים חפר נגע בהם. השיר מדבר על מנגינה גדולה אצל ילדה שצריכה לשיר כשהגבר שלצדה יכול רק לדבר, היא צריכה לבחור כוכב בשמיים ולשיר. השירה שלה תגאל אותו, את הגבר המיוסר שיכולתו לשיר ניטלה ממנו. מזכיר אולי את תקופות המאסר של לוי בכלא כשלא יכול היה לשיר.
4. "אלף פעם"
המקצב בשיר הזה משתנה, אבל הוא שומר על הגאלופ הבסיסי כמו בלהיטים הגדולים של אתניקס מלפני 15 שנה. הליווי עוטף כאן ביצוע קולי מצויין של לוי, ששר בוידוי אישי על היציאה שלו מהחושך לאור בעזרת האישה שכנגדו.
5. "לבד"
השיר הזה הוא שיר הכלא הכי יפה ומכובד שמישהו הקליט בארץ. נשבר כמו ענן, הישר אל הכאב והבדידות. העיבוד כאן מעצים אותו ומגדיל, ההפקה עושה ממנו בלדת רוק, אבל בבסיסו זה שיר כלא שגם זוהר ארגוב, הקולגה של לוי מהעבר, היה "שמח" לשיר ברגעיו הקשים.
6. "כמו להבה"
ואחרי הכלא מגיע השחרור, ולוי, בניון ולמאי מתפרצים כאן עם הנגנים כמו להבה, כמו אהבה, הישר מהקור אל החום, הקצב המהיר, הלהקה מכה שוב ושוב ובניון רק ברקע קול שני, זו חגיגה של מדוכאים שזוכים מחדש באור השמש, והנשמה שלך יוצאת אליהם, על שדות ונחלים, כששבילים לא ידועים נפתחים ומדברים בשירים. אחד משיאי האלבום, למרות שהעיבוד של קטע המעבר ממש מיושן ולא מתאים..
7. "אלא בשביל שירה"
אל תתנו לטנגו המהיר הזה לבלבל אתכם. זהו שיר המכוון לבורא עולם, אותו כתבה מרים בניון, אשתו של עמיר. היא כתבה בו (אולי כהתרסה) על המהלך היצירתי של בעלה ואל התגובה שלה אליו: "אלא בשביל שירה, נברא ונקרע בעלי, לילות וימים צרובים, כבהונות בכפור, זהו יד חול, ושרה בשביל, לא לשמוע, לדבוק בשיגעון". יש בשיר הזה פליאה עם דוק של אירוניה, כאשר מרים בניון מחברת בפזמון: "אתה רואה מה זה מה רבו מעשיך, ניסים ממש, אתה רואה מה זה מה רבו מעשיך, ניסים ממש, מה רבו מעשיך ה". לא ברור האם היא מתפעלת מהיצירה של בעלה, או מהיכולת שלה לא לשמוע ולדבוק ב"שיגעון" היצירה, ובכך לשמור על האיזון העדין ביניהם, או שהיא אירונית לגבי כל אלה.
8. "אין עוד מלבדו"
גם זה שיר הודיה לבורא עולם, והמילים הכי פשוטות והכי נכונות: "אחרי הרבה שנים, סיבובי חיים, אני עוד כאן". ובהמשך הודיה: "אין עוד מלבדו, הוא היה שם איתך אתה תמיד היית איתו". יאללה בית"ר.
9. "די לך"
בשיאו של האלבום מגיע הדואט הזה, שמנסה לפייס, בין איש לאישה, בין אדם למולדתו, בין אזרח למדינתו, בין מאמין לדתו. הדואט היה הזה היה אמור למקסם את היכולות של בניון ולוי יחד ולגרום לפיצוץ. יש כאן סוג של פיצוץ, אבל מוקדם עדיין לקבוע את עוצמת ההדף שלו.
10. "לאן"
שיר על חיפוש דרך, חיזוק עצמי, ניסוי ותהיה. לוי שואל לאן הוא הולך מכאן ובניון עונה לו (בטקסט) חכה רגע, תעצור לחשוב, לאן אתה רץ.
11. "יונה שלי"
שיר שמתחיל בתקווה לשלום בבית ובמדינה, בין בני זוג ובין ישראל לשכנותיה. אבל ההמשך מעיד על המצב המבולבל שבו כולם נמצאים, כשבניון ולוי מוותרים על העלה של הזית ורוצים רק פינה שקטה לאהבה.
12. "צעד אחד"
שיר שמדבר על לחיות בתוך או מחוץ למסגרת ועל היסוס לעשות צעד קדימה. לא שיר מבריק, אבל הוא מתאים לאופי של לוי והן לאופי של בניון, שלא תמיד מרגישים נוח במסגרת הקיימת.
13. "לא יכול"
שיר רוק קצבי עם אלמנטים מזרחיים ,פזמון שחוזר אחורה אפילו לימי משינה ("לא יכול להיות שזה בסך הכל חלום"). זה שיר מעט פילוסופי על היחס מנקודת המבט הנוכחית למה שעבר על לוי ובניון בעבר. עיבוד אחר היה עושה אותו לטוב ונוגע יותר.
14. "את"
השיר הזה כבר הפך למעין המנון וכבר נכנס לקלאסיקה הפרטית של לוי. שיר שמדבר כמובן על אשתו איריס שהצילה את חייו ואת הקריירה שלו, אבל מתאים לשיר אותו גם לאמא, לבת, לאחות, לכל מישהי שיקרה ללב, ואפילו לשמיים אל השכינה.