הקלישאה של "הסוס השחור" נולדה במרוצי סוסים. זה שבתחילת המרוץ נראה חסר סיכויים, צעיר וללא ניסיון יחסית לאחרים, זה שאף אחד לא מהמר עליו, שבא משום מקום ובסוף בסוף מגיע ראשון לקו הגמר. במרוץ הסוסים העכשווי שמתנהל במוזיקה הים תיכונית דודו אהרון הוא "הסוס השחור". עד לפני שנה וחצי לא רבים הכירו את השם שלו. אבל שורת להיטים מנצחים, נוסחתיים, המנוניים, פתחה לו את הדרך אל לב הקהל. בדרך הוא עקף ותיקים ממנו, זמרים טובים ממנו, לא פחות מוכשרים ממנו. והיום, כשאומרים בנשימה אחת אייל גולן-קובי פרץ-משה פרץ-שלומי שבת-ליאור נרקיס חייבים להוסיף לחמשת הגדולים האלה גם את דודו אהרון.
כולם רוצים שירים פשוטים
איך הוא עשה את זה, ועוד כל כך מהר? הנוסחה של אהרון פשוטה ולכן גם גאונית - תן לקהל את מה שהוא הכי אוהב - שירים פשוטים ("מילים פשוטות" קוראים לאלבום החדש שלו, השלישי, שיצא השבוע), שייכנסו להם ישר ללב. ובזה הוא אלוף. דודו אהרון מילא אמש את קיסריה ולפני כן את היכל התרבות לא משום שהוא זמר גדול יותר ממושיק עפיה או רון שובל (לצורך העניין), אלא משום שהוא יודע איך לגרום לקהל להתאהב בו. הוא אמן בלרגש אותם. בלפרוט להם על נימי הנשמה.
c.jpg "דודו אהרון קיסריה 3 (צילום: עדי כהן צדק)")
כשדודו אהרון עולה לבמה בקיסריה, עם חליפה ועניבה, אתה יכול לחשוב בטעות שאחד המאבטחים התבלבל ומצא עצמו לפתע מוקף ב-19 נגנים ו-8 רקדניות נוצצות לבושות כמו רקדניות בטן. אבל ה"מאבטח" הזה מתגלה מהר מאוד כבעל השמחה, כחתן בר-המצווה, שבא לתת את הדרשה שתפיל את כולם. שעתיים זה נמשך, בלדות קיטש, להיטי כפיים, קטעי ריקוד שמטריפים את הקהל, תאורה מהבהבת, מסכים צבעוניים, הרכב נגנים ענק, מרהיב לכאורה, עם אותו מנהל מוזיקלי (עמית הראל) של משה פרץ, וגם חלק מאותם נגנים.
הכל תקתק נהדר, חוץ מהסאונד של מיקרופון השירה
אצל דודו אהרון הרקדניות נותנות נאמבר שלם של ליידי גאגא, כולל אחת מחופשת לאייקון הפופ והשאר לבושות כמוה. דודו אהרון לא מתקשר לאמא שלו בטבריה או מקדיש לה שיר - הוא אשכרה מעלה אותה לבמה. אם שלמה ארצי או אייל גולן מקריאים הצעות נישואין - אצל דודו אהרון הן יקרו על הבמה "בשידור חי". אצל אהרון כל בלדה נשמעת יותר מלוקקת מקודמתה וכל Upper יותר מקפיץ ממשנהו. הבחור הצעיר והמוכשר הזה לקח את נוסחאות השואו הקיטשיות שפיתחו בעמל רב אייל גולן, קובי ומשה פרץ - ושכלל אותן, הביא אותן למקום עוד יותר גבוה (או נמוך, תלוי מה אתם אוהבים), עוד יותר מנקר עיניים.
c.jpg "דודו אהרון קיסריה אמא (צילום: עדי כהן צדק)")
אהרון עצמו הוא לא זמר ענק, שר קצת מהאף, והסאונד של מיקרופון השירה שלו היה מזעזע. כשהוא שר בשקט זה נשמע טוב, אבל כל פעם שפתח את הקול חזק וגבוה היתה בסאונד צרימה. גם כשזהבה בן עלתה לשני דואטים ופתחה את הפה, הקול הגבוה שלה נשמע צורם. מה הטעם להטריח 3700 איש לקיסריה (סולד אאוט, איך לא) ולהביא 19 נגנים אם בסופו של דבר המיקרופון-שירה שלך נשמע כל כך גרוע. מצד שני, דודו אהרון הוא זמר מקצוען, עם גרון חזק, ששר כמו מכונה, כמו שרית חדד שאף פעם לא מתעייפת. ההגייה שלו חדה, חותכת, כמעט נקייה לחלוטין, מזכירה את זו של אייל גולן. הקול שלו לא אדיר, אבל המילים יוצאות לו מהפה כמו פגז שעף מלוע של תותח.
הקהל בטירוף, המאבטחים נאבקים
וזה עובד. הו, כמה שזה עובד. מסכנים המאבטחים שהיו אמש בקיסריה. משך השעה וחצי הראשונות של ההופעה הם נאלצו שוב ושוב להדוף את עשרות המעריצים שביקשו להגיע קרוב לאהרון, לגעת, לחבק, לנשק, לברך את הנער לרגל הגעתו למצוות. במקום זה הם נעמדו על הכיסאות (משום מה בקיסריה לא מרשים לעמוד על הכיסאות. וואלה יופי, ספרו את זה לשלמה ארצי) ושרו כל מילה. אהרון זורק להם התחלה של משפט - הם עונים במקהלה. הוא מרים - והם מנחיתים. פינג פונג שכולו חפלה. מדהים כמה מהר הצליח אהרון ליצור כזו כמות של שירים כל כך קליטים. "בואו נעשה כאן שמח ונהפוך את המקום", הוא צועק, בזמן שהמאבטחים כמעט מתמוטטים מהלחץ של הקהל.
c.jpg "דודו אהרון קיסריה 2 (צילום: עדי כהן צדק)")
הוא פתח עם רצף של שלוש בלדות: "מילים פשוטות", "קרוב ללב" ו"כמו ילד". אחריהן הוא דפק את ה"ערב טוב, קיסריה!" המסורתי (בהמשך אמר ש"יש דודו אהרון לפני קיסריה, ודודו אהרון אחרי קיסריה". משורר) והעלה קצב עם "כל העולם", "ילדה מבית טוב" ובמחרוזת חתך ל"יש לי רק אותך".
החלק הטוב ביותר: חזרה למזרחית של פעם
אמא אהרון עלתה לבמה כדי לספר לכולם שהשיר שהיא הכי אוהבת הוא "נוצה ברוח" שהתחבר בטבעיות ל"כמו מלאך". זה היה החלק במופע שבו נהניתי הכי הרבה. משום שכאן נטש לרגע אהרון את הפופ הים תיכוני הסטנדרטי, וחזר מעט אחורה לקצב תיפוף הפח של התימנים, למזרחית של פעם, עם הגיטרה החשמלית א-לה יהודה קיסר מהאייטיז ועם עיבוד ושירה שנשמעו קרובים יותר לישי ונתי לוי וזוהר ארגוב, מאשר למשה פרץ (למשל).
c.jpg "דודו אהרון קיסריה 1 (צילום: עדי כהן צדק)")
אהרון עושה המון כבוד לאייל גולן שיושב בשורה הראשונה וחוזר לפופ עם הבלדה "היחידה שלי", השיר הראשון שפרסם אותו, ומיד אחריו קופץ קדימה ללהיט הגדול "לא מוותר" ולמקפיץ נוסף בדמות "אהבה ראשונה". בסיומו הוא מעלה לבמה את זהבה בן לבלדה "פעם בחיים" ול-"הלב יודע". בן, עוד אחת שהגיע לה להופיע בקיסריה הרבה לפניו, שרה יפה כמו שרק היא יודעת ובהחלט נהנית מגודל המעמד. בסיום השיר שניהם יורדים ומשאירים את הבמה לנאמבר הליידי גאגא של הרקדנים, שהוא חלק מהשואו, אבל בעיני מיותר.
הצעת נישואין על הבמה ושיר לגלעד שליט
אהרון חוזר לבמה אם להיט עוד יותר גדול - "תגידו לה". בכל מופע מגיע הרגע הזה, שבו אתה חושש לרגע שהאבנים העתיקות של קיסריה לא יעמדו בעומס, כי החשמל באוויר ועוד רגע הכל מתפוצץ כאן. ואז מגיעים "אהבה ללא גבולות" והצעת נישואין "בשידור חי", כשהכלה המיועדת קרובה לעילפון. הכל מתוזמן היטב ולזוג המאושר מקדיש אהרון את "אהובה שלי".
אוהבים קיטש? כנראה שכן. את "עלה קטן" אהרון מקדיש למי אם לא - גלעד שליט! איזו מקוריות. מיד אחרי השיר המרגש (שבאותה שעה ממש זכה לביצוע מקביל של אור גלעדי באולפן "כוכב נולד") הגיעה תרועה גדולה מצד התזמורת, והמופע כאילו התחיל מחדש. המאבטחים שחררו רסן והקהל הציף את מרגלות הבמה כדי לרקוד את "הכל זה מלמעלה", "את עושה לי", "כסף ואלכוהול", ובהדרן את "לא דומה" השיר של ליטל מעתוק, שלו היתה מגיעה להופעה הזו היתה מרגישה כמו בבית.
c.jpg "דודו אהרון קיסריה, אייל גולן (צילום: עדי כהן צדק)")
>> שלומי שבת בירושלים; עומר אדם - "הופה"; רז חדד - "את"; עמי אור - "בובה על חוט"