הדיג'יי הישראלי מישל (תומר הראל) קיבל תמיכה שלא ציפה לה, ושיתף פעולה עם אחד השמות הגדולים בעולם הדיג'ייז: סולומון. בסוף חודש אפריל, הוציא הדיג'יי את Lightweight , ה-EP החדש שלו, שיצא בדינאמיק רקורדס, לייבל העל של סולומון – אחד הדיג'ייז הגדולים בעולם. המגה דיג'יי אף פרגן לישראלי בן ה-29, כשהעלה באינסטגרם שלו פוסט בו הכריז על שחרור ה-EP.
בראיון ל-mako, מישל מספר על החיבור עם אחד השמות הגדולים בעולם כרגע: "ראיתי שסולומון מנגן באיזה פסטיבל ושלחתי לו מוזיקה כי חשבתי שזה יכול להתאים", הוא משחזר. "אחרי כמה ימים בודדים חבר שולח לי סטורי ואומר 'היי, זה נשמע כמוך', ואז באמת ראיתי שזה טראק שלי. אחרי איזה שבועיים פנו אלי האנשים שלו ואמרו לי 'אנחנו אוהבים את זה, זה צבע חדש ומרענן ואנחנו רוצים לעבוד איתך'. משם זה התגלגל לעבודה על ה-EP שעכשיו הוא בחוץ".
פרגון משמות גדולים בעולם המוזיקה האלקטרונית הוא תמיד עניין מרגש עבור דיג'ייז ישראלים – אבל בתקופה כזאת, זה מרגש במיוחד. "זה עשה אימפקט גדול מאוד", מעיד מישל. "זה גרם לי ולאנשים סביבי להבין שהמוזיקה היא משהו ניטרלי שמנסה להתנתק מדברים כמו מדינות ופוליטיקה, ומגיע ממקום של אהבה. סולומון קיבל לאורך שנים תמיכה מישראל ועדיין, זה לא דבר פשוט", הוא מודה.
"האמת שבכלל לא תכננתי להיות דיג'יי. אני גיטריסט ובסיסט רוב החיים", הדיג'יי מספר על תחילת דרכו. "התאהבתי במוזיקה אלקטרונית בצבא. נסעתי ברכבת הביתה מהבסיס, שמעתי איזה טראק של סטפן בודזין ואמרתי לעצמי 'בואנה, יש כאן סיפור מגניב'. משם התחלתי לשמוע עוד מוזיקה, קניתי לעצמי פלטה והתחלתי ללמוד לבד".
"חודשיים אחרי אמרתי לעצמי 'אני צריך כבר להכין טראקים'. לא היה לי שום רצון להופיע אז בבמות או משהו. חבר שעובד בחיי הלילה בעיר שמע אותי קצת מנגן בבית ואת הטראקים שעבדתי עליהם. מהר מאוד מצאתי את עצמי מנגן במקומות כתחביב", הוא מספר, ואז הגיעה מגפת הקורונה, והסגרים הובילו את מישל להתמקד ביצירה. "בקורונה לקחתי את הדברים שלב קדימה. הייתי יושב על זה כל יום 8-10 שעות נטו מתוך מקום אישי שלי כי זה עניין אותי, בלי איזושהי מחשבה לנגן לאנשים".
הרקע המוזיקלי שלו על גיטרות השפיע על הסאונד הייחודי של מישל. "זה משהו שנע בין האוס לאינדי-דאנס, יש לי כבר את הסאונד שלי", הוא מסביר. "מההתחלה רציתי להיות שונה, לעשות משהו שקצת לא דומה לאנשים אחרים. אני מגיע משורשים של רוק כבד והבי מטאל כי אני בסוף גיטריסט. אני מאוד מחובר לוייבים של פעם. אומנים כמו טיגה, סולווקס מאוד השפיעו עליי".
עם ה-EP, יוצא מישל ביולי הקרוב למקסיקו: "אני ממשיך לעבוד על מוזיקה אבל יש הרבה דברים על הפרק: שחרורים, שיתופי פעולה עם דיג'ייז וגם עם אומנים בלייב". לו"ז עמוס, אבל לא היה קל לבנות אותו בימים אלה כאמן ישראלי. "היו קשיים וגם היו הרבה ביטולים במקומות מסוימים", הוא מספר. "מצד שני יש גם המון תמיכה. יש המון אנשים ניטרליים שמעניינת אותם רק המוזיקה".
עוד מאפיין ייחודי למישל הוא ההתעקשות לנגן בעיקר קטעים מקוריים שלו (ולא מוזיקה של אחרים). "אני מאמין שבסוף הייחודיות של דיג'יי היא להביא את הצבע האישי שלו", הוא מסביר את הבחירה. "אני מאוד אוהב את המוזיקה שלי ואחרי כל תקלוט אני יוצא עם תובנה ומתחיל לעבוד על מוזיקה שתתאים לסט שלי. זה מגיע גם מהאג'נדה של לשלב מוזיקה בלייב, כשבימים אלה אני עובד על סט לייב, שבתקווה אנגן כבר בשנה הבאה".
ואילו דיג'ייז ישראלים הוא מעריך? "מיטה גאמי ואדם טן. הם לקחו את הויז'ן שלהם, רצו איתו קדימה ונשארו אותנטיים למוזיקה והדרך שלהם ואני מאוד מעריך אותם על זה. המטרה היא ללכת עם המוזיקה שלך בצורה הכי אותנטית שיש ולא לפחד, לעשות את השיט שלך ולרוץ איתו".
לשיר הנושא של ה-EP, Lightweight, צולם גם קליפ. "היה לנו ויז'ן שנבע מהמשמעות של השיר. החלטנו להפיק קליפ שמביא את הרעיון של מועדון ריקודים ומועדון אגרוף. זה צולם בשאלטר בתל אביב. זה קליפ שמבחינתו סוגר פינה ומספר את הסיפור של השיר. המטרה היא לא להגיע למיליוני צפיות אלא לעטוף את המשמעות של הטראק".