בשעות הלילה של ה-6 באוקטובר, השטח הפתוח סמוך לקיבוץ רעים היה מקום אוטופי. צעירים וצעירות, ילדים ומבוגרים, משולהבים לצלילי מוזיקת טראנס, אהבה, אושר ואחווה באוויר. הכל השתנה בבוקר ה-7 באוקטובר, וקצרה היריעה מלספר את הזוועות, שכל ישראלי יכול, לצערנו, לדקלם בעל פה. היום (שלישי), סוף חודש נובמבר, כמעט חודשיים אחרי הטבח שהתרחש ב"נובה", חזרו לשם ארבעה דיג'ייז, חמושים במוזיקה ובתמונות הנרצחים - כדי להראות לעולם בצבעים ברורים את הרוע שהחליף את המוזיקה, את מעשי הרצח והחורבן שעצרו את את השחרור המוחלט של מסיבת הטבע. סקאזי, ריטמו, פטרה ואנימטו, ארבעה שמות מרכזיים בסצנת הטראנס הישראלית, הגיעו לנגן ממש באותו תא שטח בו נרצחו באכזריות בלתי נתפסת כ-350 איש. הם לא ניגנו מול קהל רוקד ומשולהב כמו באותו בוקר שחור, אלא מול תמונותיהם של מאות מהנרצחים.
"הרעיון היה לתרום עוד להסברה של ישראל", מסביר בן זלץ, איש נדל"ן שהיה אחד מהיוזמים של המיצג המצמרר. "עבור קהילת המוזיקה, קהילת הטראנס - להראות לעולם מה קרה שם". אל המקום הגיעו היום במהלך שעות הבוקר והצהריים כתבי התקשורת הזרה, מארה"ב, איטליה ומדינות נוספות. "זו יוזמה של אנשים פרטיים שפשוט רצו לעשות משהו", זלץ אומר בשיחה עם mako. "בשבועות האחרונים התנדבתי בכיתת כוננות ובמקומות נוספים, במקור אני מיחידת 669, וחיפשתי דרך שבה אוכל לעזור עכשיו. אני בקשר עם האנשים של סצנת הטראנס, וזה היה בשבילם - האנשים של ה'נובה'".
הראשון ללחוץ "פליי" ולנגן מול שורות של תמונותיהם של הנרצחים היה סקאזי (אשר סוויסה). הוא תכנן לנגן מוזיקת טראנס, כמו יתר חבריו למיזם, אבל בסוף החליט לשנות כיוון, להנמיך: "העדפתי לנגן טכנו מלודי, כי רציתי לפתוח עם 'אם ננעלו' של נרקיס", הוא מסביר בשיחה עם mako. "לא יכולתי להגיע לביטים החזקים של הטראנס, אני עדיין לא שם. לחיילים בבסיסים אני מתנדב ומרים, אין לי בעיה, אבל באותו מקום, ברעים, זה מקום שמרגיש די... קדוש? שמע, זה היה הטבח הכי גדול בהיסטוריה של איזשהו רייב", הוא אומר. "לא זכור לי שבכל חיי שמעתי על משהו כזה".
כשעמד שם והתחיל לנגן, סקאזי לא הצליח לעצור את הדמעות. "זה יותר חזק ממני, התחלתי לבכות ברגע שלחצתי פליי", הוא מספר. "נלחמתי בזה כל הסט, אבל זה יותר חזק ממני". המקום היה ממש תא השטח בו רקדו אלפי המבלים במסיבה, והגישה אליו נעשה בתיאום ובאישור הגורמים הצבאיים - כך מספר זלץ. "ידעתי שזה לא יהיה קל, אבל לא ידעתי כמה", מודה סקאזי. "נתתי מה שאני יכול. זה הרגיש שלא אני תיקלטתי שם באותו רגע. ההרגשה הייתה, חלק מהזמן, שזה לא מקום ריק. כאילו ברגעים מסוימים הרגיש שהמקום מלא באנשים. אתה מרגיש שיש שם קהל. מאוד מוזר", הוא מספר. הדיג'יי הוותיק מספר שהתראיין גם לכתבים הזרים שהגיעו למקום - לרשתות טלוויזיה מגרמניה, ארה"ב, צרפת ועוד - "בלי פוליטיקלי קורקט, דיברתי איתם תכל'ס", מספר.
במקום אחד, למרות הכאב והעצב, הוא מסוגל "להרים" ולשמח - בבסיסי צה"ל, עם החיילים, כדי לתרום למורל. בסרטון שפרסם בשבוע שעבר נראה סקאזי מול קהל גדול של חיילי צה"ל, מנגן מוזיקת טראנס בועטת מול חיילים משולהבים, יושב על כתפיו של אחד מהם ומניף דגל ישראל. "זה לא לשמוח", הוא מדגיש, "זה מרגיש כאילו זה המקצוע שלי במלחמה. אני כמו בפקודה, בא, מגיע, מנגן ומרים להם את המורל. החיילים שרואים בסרטון, הם סיימו לרקוד, התארגנו ונכנסו לרצועה. פק"ל סקאזי אחי, זה מה שאני עושה כבר 3 שבועות".