אין תמונה
לא רק שאין להם פרות קדושות - אין להם פרות בכלל. נפאלם דת'

ממש לפני בואם של נפלם דת' לארץ תפסתי שעה עם גיטריסט הלהקה מיטש האריס וסולן ההרכב בארני גרינוואי לשיחה צפופה, בה הם מדברים על הכל, וכדרכם לא משאירים שום דבר מתחת לשולחן, אצל נפאלם אין פרות קדושות, אצל חלק מהם אין פרות בכלל.

-נפלם דת` הולכת בדרכה ונאבקת בתעשייה מאמצע שנות השמונים, כמעט 30 שנה שאתם הולכים נגד הזרם, עם המסר החברתי הכבד, עם הנון קונפורמיזם והמוזיקה הקשה, עברתם עליות ומורדות אבל אתם תמיד כאן, תמיד מוציאים אלבומים וממשיכים להופיע ומהווים אלטרנטיבה לכל דבר שמייצג המיינסטרים.
מיטש:
"זה מגיע מצורך, סוג של רצון להוציא מהבטן ומהלב רגשות וזה מה שמנקז החוצה את המוסיקה שתשמע ככה, אני לא יושב וכותב חומר כי מתחשק לי לנגן ריפים בסגנון להקה א או ב, אני יושב לפרוק רגשות, להקיא החוצה את מה שבוער לי להביע, אני רואה אותנו כלהקה מאד ספונטנית בתהליך הכתיבה, לכן השירים נשמעים ממוקדים, ישירים, זה מחדד את המסר, אנחנו להקה עם מניפסט חברתי ואישי חזק והמסר מאד חשוב, לא פחות מהמוזיקה, קשה להעביר כזה מסר כשאתה מנגן מלודי וטכני, אני רוצה לחדד את המשמעות על ידי ישירות מוסיקלית וטקסטואלית יחד".

"אנחנו בני 40 ועדיין נותנים בראש"

"אני מרגיש את המאבק הזה בתעשייה ואת ההליכה נגד הזרם, אנחנו כבר בני 40 וחלקינו עברנו את גיל הארבעים ועדיין אנחנו נותנים בראש ואני מאמין שזה משהו שאנשים רואים ומעריכים, בסוף היום כמו שאמרתי: זה מגיע מצורך לפרוק רגשות על הדף ועל הגיטרה ובעיני זו צורת האומנות הגולמית והטהורה ביותר שאני מכיר".

בארני: "נפלם דת` היא לא להקה שעובדת כמו תעשייה, אנחנו מתעבים את זה, אנחנו כותבים ויוצרים כל הזמן ובעיני זו המשכיות בלתי פוסקת שמתבטאת באלבומים, זה מסע ארוך ולא מצב בו כל אלבום הוא פרוייקט בפני עצמו, להכל יש המשכיות וקשר ביצירה שלנו, הכל מאד ספונטני, גם במילים וגם בלחנים, הכל מתפתח באופן טבעי בלהקה, אל תשכח שלמרות שאנחנו להקת מטאל אנחנו מאד מושפעים ומאד מזוהים עם פאנק והארדקור, למעשה מנטלית אנחנו מגיעים ממקום שונה מהרוב המכריע של להקות המטאל כך שהגישה שלנו לכל התהליך הזה של יצירה כתיבה ומסר היא יותר פתוחה ויותר ישירה".



-בימים אלו סיימתם להקליט אלבום חדש, יש עדיין התרגשות לפני אלבום חדש אחרי כמעט 15 אלבומים? מה אתם יכולים לומר על האלבום שעומד לצאת?
מיטש: "בשבילי האלבום הזה הוא אחד הדברים החשובים ביותר שקרו לי בשנים האחרונות, מבחינה אישית, אני לא אקשקש ואומר ש"זה האלבום הכי טוב והכי כבד" וכל החרא הזה שלהקות תמיד אומרות כשיש להן אלבום חדש, אני מדבר עלי בפן האישי, אני עובר תהליכים בחיים, מלחמות פנימיות, בעיות אישיות והמון לבטים, אני אבא, יש לי 3 ילדים, בתי הבכורה כבר בת 16, אני רואה את העולם בצורה לא קלה ומצד שני אני מפתח תובנות של להשלים עם המקום שבו אני חי ולשנות את המעגל הקרוב שלי ואת מה שביכולתי".

"את האלבום החדש כתבתי מתוך הרגשות האלו, מתוך הלילות הארוכים האלו שאני חושב במעגלים על הכל והכל מתערבב, זה אלבום שבעיני לוקח קדימה את האלמנטים שלנו ונותן את הדגש במקומות הכי נכונים לי כיום, זה אלבום כואב, אישי מאד, כתבתי חלק גדול מהמילים בו ואת רוב המוסיקה, עבורי הוא מסמל המון, מכאן והלאה כל אדם ומאזין ייקח את זה למקום האישי שלו".

בארני: "בעיני זה המשך וצעד מהאלבום הקודם Time Waits For No Slave שהיה אחד החזקים שלנו, התפתחות טבעית ממנו, יש נגיעות אקספרימנטליות אבל תמיד היו לנו כאלו, האלבום בהחלט שונה ואישי יותר ברמת המסר. אני מרגיש שמאז Smear Campaign אנחנו נשמעים רעבים ובועטים מאי פעם מוסיקלית, לא פחות טוב מהתקופה ה'קלאסית' שלנו".

אין תמונה
"המוות של ג`סי היה קשה לכולנו אבל קשה יהיה לומר שהכתובת לא היתה על הקיר". נפאלם דת'

-לפני מספר שנים נפטר הגיטריסט הותיק בהרכב ג`סי פינטדו ומאז נשארתם ארבעה אנשים בלהקה, היתה מחשבה להביא גיטריסט אחר במקומו או שמייד החלטתם להשאר להקה של גיטריסט אחד וארבעה אנשים? איך התמודדתם עם המוות הזה?
מיטש: "המוות של ג`סי היה קשה לכולנו אבל קשה יהיה לומר שהכתובת לא היתה על הקיר. שנתיים קודם לכן נאלצנו להפסיק את חברותו בלהקה אחרי מאתיים צ`אנסים ושלוש ארבע שנים של בעיות שנבעו מנושאים אישיים שהיו לו בחייו, זה הגיע לנקודה שלא יכלנו להופיע כמעט, בהקלטות הייתי מנגן את התפקידים שלו כי הוא לא היה מגיע לאולפן, ובהופעות שכן עשינו לא יכלתי לשמוע אותו במוניטור מרוב הנגינה מלאת הטעויות"

"אני מבין שהיו לו בעיות שתייה קשות ובעיות סמים קשות ונתנו לו המון סיכויים שוב ושוב וזה בא על חשבון הלהקה ועל חשבון המעריצים אבל הוא חבר שלנו וניסינו הכל, דיברנו עם המשפחה, חלקנו אותו בית כדי לשמור עליו, זה היה בלתי אפשרי להמשיך בנקודה מסוימת, הרגשנו שאם זה ימשיך בפורמט הזה אז הוא לא יקבל את העזרה הדרושה לו ואנחנו נקרוס כלהקה לחלוטין, הוא היה חייב לשנות אווירה ולהכנס לטיפול".

"היו המון נסיונות שלא צלחו, שנתיים לאחר הפרידה מההרכב הוא נפטר, ג`סי היה כמו אח עבורנו, זה כואב מאד בלי ספק, החלטנו להשאר ארבעה כדי לא להכניס בנאדם חדש ללהקה מאפס ולהתחיל להתרגל אליו וללמד אותו הכל מהתחלה, המנגנון ודרך העבודה שלנו מוכרים כל כך טוב לארבעתנו שזה היה טפשי להכניס עוד בנאדם פתאום, החלטנו להמשיך כלהקה עם גיטריסט אחד ולתת יותר כח לגיטרות עקב כך.

בארני: "ג`סי לא קם ועזב בגלל מריבה מוסיקלית, זה היה מקרה אחר לחלוטין, הוא למעשה היה ולא היה בלהקה במשך ארבע שנים אם אתה מבין את הכוונה, הדברים נפלו לחלוטין על הכתפיים של מטיש באותן שנים, זה היה תהליך ומיטש היה חייב להיות מאד פרגמטי לפי כורח הנסיבות, זה מאד לא טבעי, לגבי אם להביא גיטריסט שני אחר? התרגלנו מאד לצורת העבודה שלנו כלהקה של ארבעה אנשים ולכימיה ולחברות הארוכה בינינו כך שזה היה נראה הכי טבעי להמשיך את המסע כארבעה".

-להקה כמוכם שבילתה את רוב שנות הקריירה בשתי חברות תקליטים מובילות (Century Media ו Earache) מה החשיבות של חברת התקליטים ב 2011 לדעתכם? מה השוני לעומת העשורים הקודמים?
מיטש: "אי אפשר להשוות את שוק המוסיקה של 2011 לשנות השמונים או לשנות התשעים, הכל פועל אחרת, באופן פרדוקסלי למרות שהמוסיקה בעולם השתנתה והתפתחה – היא היתה השינוי הכי מינורי בכל המעגל הזה של "תעשיית המוסיקה" , היום האמן הרבה יותר לעצמו, הרבה יותר עושה לבד וחברת התקליטים למעשה רק מפיצה את הפלסטיק שבהרבה מקרים מוקלט על חשבון האמן, יש דור שלם שרואה הופעות ביו טיוב ולא שומע אלבומים אלא שירים בודדים באי פון, בעיני זה לא מובן לחלוטין אבל אני בא מדור אחר ומתקופה אחרת, אני רואה את זה אצל הילדים שלי, הרבה השתנה, אנחנו לא להקה שעושה את זה בשביל הכסף והתהילה ואנחנו לא דורשים הרבה מחברת התקליטים, אנחנו להקה מאד נוחה במובן הזה, אני רוצה שתהיה תוכנית עבודה, קצת תמיכה במופעים שלנו וזהו, את השאר נעשה בעצמינו כמו שתמיד עשינו, זה מתנהל הרבה יותר טוב כך בעיני.

"הכל הולך היום בשיטה של "עשה זאת בעצמך"

בארני: "הכל הולך היום בשיטה של "עשה זאת בעצמך", ההקלטות, השיווק, ההופעות, החברות תקליטים נמצאות שם כדי להפיץ את הדיסק, זה הכל, כל השאר נופל על הכתפיים של האמן לטוב ולרע, יש בזה צדיים טובים מאד ויש בזה גם הרבה חסרונות, מה שכן, ברור שזה דורש מהאומן הרבה יותר הבנה בצד העסקי והיצירתי של הדברים ולא רק במוסיקה עצמה, לאורך השנים כשהלהקה בדרכים ובתנועה מתמדת למדנו איך לעשות את הדברים בעצמנו, Century Media שזה הלייבל בו אנחנו חתומים כיום מבינים אותנו, הם מבינים מה צריך לעשות כדי לעורר התעניינות באלבום חדש, כדי שיכתבו עליו בעתונות, לנו אין את הזמן לדברים האלו ואנחנו לא מנגנון מקצועי כמוהם, לייבל מעולם לא התערב לנו באף החלטה אומנותית מעולם, זה דבר שמאד חשוב לי להגיד".

אין תמונה
"איפה שהוא ב 1993 כל הלהקות דת` מטאל החלו להשמע אותו דבר". נפאלם דת'

-אמצע שנות התשעים היתה תקופה של משבר ענק למטאל בכל התחומים, אתם שחררתם שני אלבומים יותר מלודיים Diatribes ו Inside The Torn Apart שהראו צד גרובי יותר שלכם ואז חזרתם בסוף הניינטיז לתת בראש עם Enemies Of The Music Business שהיה כבד ומהיר, עדיין כשמדברים עליכם כלהקה, האלבומים שעולים ראשונים תמיד הם הקלאסיים, Scum ו Harmony Corruption.
מיטש: "
הגענו לנקודה הזו באמצע הניינטיז כי איפה שהוא ב 1993 כל הלהקות דת` מטאל החלו להשמע אותו דבר, העתק אחת של השנייה, והכל היה כבר מאוס, היינו חייבים לפתח את מה שהתחלנו לעשות בסוף שנות השמונים, לקחת את זה שלב קדימה, זה היה עדיין כבד אבל אחר, כשיצא השיר Greed Killing ב 1995 הוא פיצל את קהל המעריצים לשניים, חלק אמרו שזה מצויין ולוקח אותנו קדימה וחלק לא אהבו את הכיוון, היו לנו שני אלבומים יותר גרוביים כפי שציינת ו Enemies Of The Music Business שיצא בסוף הניינטיז החזיר אותנו לכיוון הכבד והמהיר אותו אנחנו ממשיכים לנגן עד היום בכל מיני צורות ופיתוחים.

"בעיני שני האלבומים האלו היו שלב בקריירה שהיינו חייבים לעבור כדי לחדש את עצמינו ולחזור לברוטליות ממקום רעש ומרגש כמו שקרה שנתיים לאחר מכן, אין ספק ש Scum ו Harmony Corruption הם האלבומים הכי מצליחים וקלאסיים שלנו אבל ככה זה עם כל הרכב בעולם".

בארני: "היו המון דיונים באמצע הניינטיז על הכיוון המוסיקלי של המוסיקה הזו בכלל ושלנו כלהקה בפרט, הייתי נגד השינויים האלו בהתחלה ואחר כך למדתי להסתכל עליהם ממקום שונה ואובייקטיבי יותר, הבסיסט שלנו שיין אמברי אומר שיש הרבה דברים בשני האלבומים האלו שהיינו יכולים לעשות אחרת אבל כל אלבום שאתה מוציא הוא לבנה בקיר הגדול שהוא היצירה שלך והאלבומים האלו היו שלב שבמבט כללי נתן צבע טיפה שונה, אני אוהב אותם בתור מה שהם מביאים אבל אני מסכים אתך שהקלאסיקות שלנו היו באלבומים כמו Harmony Corruption או Scum".



-אתם ידועים במסר החברתי החשוב ובהליכה נגד הזרם, "Nazi Punks Fuck Off" של "דד קנדיז" בביצוע שלכם הפך להמנון נגד פאשיזם ומוכר הרבה מעבר לקהילת המטאל, ג`לו ביאפרה סולן הדד קנדיז מגיע לנגן כאן בישראל שבועיים אחריכם, זה סימבולי בעיניכם?
מיטש: "ג`לו ביאפרה הוא אמן גדול והפך עם השנים לחבר שלנו, החידוש שלנו ל Nazi Punks Fuck Off הביא אותנו הרבה מחוץ לגבולות המטאל ולמרות שתמיד היינו להקה עם נקודת מבט שמאלנית ונגד פאשיזם, השיר הזה לקח את העניין צעד קדימה, אבל אחרי הכל אנחנו דמוקארטיה, יש בלהקה הזו צמחונים וטבעונים ויש גם אוכלי בשר לא קטנים, יש כאלו שילבשו מעיל עור ויש כאלו שלא, השאלה תמיד היא איפה אתה מעמיד את הגבול, הרי אם היינו צריכים להחרים כל מדינה שעשתה משהו רע או ברוטלי בעברה היינו נשארים בבית, לא היינו מנגנים בגרמניה בגלל השואה, לא היינו מנגנים ברוסיה בגלל הדיקטטורה של סטאלין, לא היינו מנגנים בארה"ב בגלל האינדיאנים, אולי לא הינו עושים מוזיקה בכלל כי אחוז ממי שקונה את האלבומים שלנו עשה מעשה רע או כזה שלא עולה בקנה אחד עם מה שאנחנו מאמינים בו".

"אחמדניג`אד מייצג בדיוק את ההפך מכל מה שאני מאמין בו"

"זה הרי שטויות, אי אפשר לקחת את זה למקומות כאלו, צריך להנות ממה שיש לחיים להציע, ולהעביר את המסר שלך בכל מקום בו רוצים לשמוע אותו, גם פוליטית יש בינינו כאלו שמעורבים יותר ויש כאלו שפחות, אם אני מסכים או לא מסכים עם הממשלה של ישראל או כל מדינה אחרת שאנחנו מנגנים בה זה לא העניין בכלל, אני לא מנגן בבית של ראש הממשלה, אני מנגן מול קהל שיודע למה הוא הגיע ובא לשמוע את מה שיש לנו להגיד, בעיני הדבר הנכון הוא לתת את המסר שלך, לתקשר עם הקהל, להנות מהתקשורת הזו ולקוות שיחגיע קהל מכל הקצוות שמה שמאחד אותם זה המסר והמוסיקה שמאחדת אנשים ולא מפרידה ביניהם.

בארני: "ג`לו ביאפרה אמן גדול, אני אוהב ומתחבר ליכולת שלו לחבר ביקורת חברתית נוקבת ולשלב אותה בהומור ובקריצה אישית כך שזה יעבור בצורה שונה מהרגיל, תמיד היינו להקה פוליטית, לי אישית זה מאד חשוב, אצל ביאפרה יש אלמנט של אנטרטיינמנט בביקורת החברתית, הוא דרך אגב גם שר כאורח באחד האלבומים שלנו, אי אפשר לדכא מגמות חברתיות בעיני, גם הדת לא יכולה לעשות זאת, בסופו של דבר היא תיכנע, אנחנו מקדמים רעיונות של חופש, אחווה ושיווין, אני יכול לומר לך מצד אחד שהייתי שמח לנגן גם בירדן וגם מול פלשתינאים ולהעביר את המסר אבל אין מי שיביא אותנו לנגן שם והבנתי שאי אפשר.

"אני יכול לומר לך במקביל שאנשים כמו הנשיא האיראני אחמדניג`אד מייצג בדיוק את ההפך מכל מה שאני מאמין בו, מה זה צריך להיות לומר שלעם או גזע מסויים אין זכות לחיות? זה מטורף, ברור שיש לכם זכות קיום, אף אחד לא יכול לשים בסימן שאלה את הלגיטימציה שלכם, זה מטורף, לכל עם וגזע יש זכות מלאה לנהל את חייו בשלום ובשקט, חיה ותן לחיות, אני כן חושב שהממשלה שלכם טועה וצריך להביא למצב בו הצד השני לא ירגיש עם הגב לקיר וכתוצאה מזה יעשה מעשים שליליים, במקום שיש רווחה כלכלית ושיתוף אין טרור, הרי הטרור חי על העוני והייאוש של אזרחים, כך זה בכל העולם, תמיד מלחמות פרצו בעולם כתוצאה מדברים כאלו, אבל אנחנו מנגנים בשביל הערכים של שוויון וחופש ונגד אלימות מכל הצדדים ואני רוצה להאמין שמי שבא להופעה שלנו מזדהה ומרגיש את הערכים האלו גם באיזשהוא אופן, הוא לא חייב לחשוב כמוני או כמו מישהו אחר בלהקה, אבל נקודת המבט היא תמיד החיובית, האנטי אלימה, זו שמאחדת בין אנשים ולא מפרידה".



-הופעתם כאן ב 1992 בחיפה ירושלים ותל אביב, ההופעה אפילו שודרה בגלי צה"ל בשידור ישיר, מה הזכרונות שלכם מכאן? ומה צפוי לנו במופע הקרוב ב 17 לחודש?
מיטש
: "הופעות מאד אנרגטיות, במיוחד זו שבירושלים, היא הועברה בשידור ברדיו אחר כך סיפרו לי שהמפיק אז סיפר לאנשי הרדיו שאנחנו להקה בסגנון של לד זפלין והסקורפיונס כדי שיסכימו לשדר אותנו בשידור ישיר..., סיפור מטורף, הביקור בישראל היה כייפי, אחלה מזג אוויר, אחלה חוף יום, אני מחכה לחוף הזה כבר כמה חודשים מאז שהכרזנו על ההופעה בישראל, זכור לי סצינת מטאל והארדקור חזקה, אנרגטית, אני מחכה לראות אם הקהל שלכם היום הוא כמו הקהל של פעם, מה שמצפה לכם בהופעה זה שירים מכל האלבומים שלנו, כמובן כל השירים המוכרים מכל התקופות, חשוב לי לומר שאחרי ההופעה החלטנו להשאר במועדון ולעשות "אפטר פארטי" ביחד עם הקהל, להצטלם, לדבר, לחתום לאנשים, אני נורא מתרגש מהביקור הזה, אנחנו נלך לטייל בירושלים, אולי גם לים המלח, כמובן ליפו, הולך להיות כייף".

בארני: "המגע הזה עם הקהל, הישירות הזו היא בעצם מה שאנחנו, להקה שמביטה לקהל בעיניים, ולכן רצינו לפגוש אצלכם את הקהל מייד לאחר ההופעה, לדבר ישירות, לחלוק דעות, לתת ממי שאנחנו ולגעת באופן הכי ישיר בכל אחד ואחד שרוצה לדבר או לחלוק משהו, זו מעין שליחות שלנו, כנגד כל הדברים שנראים לי רע ומעוות בעולם הזה".

*נפאלם דת' יופיעו ביום שישי ה-17.6 במועדון הסאבליים בתל אביב

>> הצטרפו ל"מיליציית המטאל" בפייסבוק