קיץ 1992 היה לוהט רק מעט פחות מזה של 91' שקדם לו. שש להקות רוק, גראנג' ומטאל התחרו על השליטה בעולם. זה היה הקיץ שבו נירוונה, מטאליקה, גאנז נ' רוזס, פרל ג'אם, רד הוט צ'ילי פפרז ו-U2 היו בשיאן, הכי גדולות עד לאותו רגע בקריירה של כל אחת מהן. האימפקט על עולם המוזיקה היה עצום. הרוק היה בשיא פריחתו, טרנד ענק, שהפך לאופנה שלטת. ולפתע כל ארבע חבר'ה שידעו לחבר שלושה אקורדים בגיטרה הוחתמו על חוזה הקלטות.
שני חברים מפאלו אלטו שבקליפורניה, הזמר וויטפילד קריין והגיטריסט קלאוס אייצ'שטאדט, הקימו ב-89' את "Ugly Kid Joe" עם מארק דיוויס, רוג'ר לאר וקורדל קרוקט. הם בחרו שם ללהקה כפרודיה על להקת הגלאם-רוק "Pretty Boy Floyd" איתה היו אמורים להופיע בסנטה ברברה.
באוקטובר 1991 שחררה החבורה את EP הבכורה שלהם "As Ugly As They Wanna Be", שחיבר רוק כבד והאבי מטאל בהשפע. "בלאק סאבאת'" ואוזי אוסבורן (אותו זכו לחמם) עם fאנק מטאל הומוריסטי נוסח הצ'ילי פפרז והחוף המערבי. הלהיט של ה-EP היה "(I Hate) Everything About You " שנכתב על תיעוב לבחורה נוטשת. הוא תפס באמ.טי.וי בטירוף, הגיע לעשירייה המובילה בבילבורד האמריקני ולמקום ה-3 במצד הסינגלים הבריטי. בהמשך צורף השיר לסרט הקאלט "עולמו של וויין", ה-אי.פי נמכר בארה"ב בלבד במיליון עותקים ("פלטינה" באמריקה) והיה לאלבום הבכורה הקצר הנמכר ביותר בכל הזמנים.
"אגלי קיד ג'ו" הפכו לכוכבים. הם הביאו את הצליל הנכון והלהיט הנכון בטיימינג המושלם, וגם נראו לא רע בכלל יחסית למפלצות רוק כבד אחרות שהסתובבו אז ברחבי הגלובוס.
ההצלחה של החבורה מקליפורניה המשיכה באלבום "America's Least Wanted", כשהלוגו המצויר שעוצב ללהקה, של ילד מכוער ושמו ג'ו, נושא על ראשו כתר שדומה לכתר של הגברת מפסל החירות, ביד אחת שולח קדימה אצבע משולשת ובידו השניה אוחז במגזין פורנו, במקום הצהרת העצמרות המפורסמת. הלהיט "Cats In The Cradle", קאבר שלהם להארי צ'אפין, נמכר בארצות הברית בלבד בחצי מיליון עותקים, הגיע למקום ה-7 בבריטניה והוביל את האלבום כולו ל"פלטינה" נוספת באמריקה.
"אגלי קיד ג'ו" זכו לשורת הישגים נוספים - הופעות בטקסים, מועמדויות לפרסים, כיבודים והופעות מפוצצות ברחבי העולם, כולל יפן ואוסטרליה. הם נחשבו לאחת מלהקות הרוק כבד הצעירות החמות בעולם, והוציאו שני אלבומים נוספים - "Menace to Sobriety" ב-95' ו"Motel California" שנה אחר כך, אבל לא הצליחו לשחזר את ההברקות מהאלבומים הרטשונים והחבילה החלה להתפרק, חברים מההרכב ביקשו לעזוב כי התקשו להתמודד עם ההצלחה וב-97' הלהקה התפזרה
13 שנה אחר כך, ב-2010, החליטו וויטפילד קריין וקלאוס אייצ'שטאדט לאחד את "Ugly Kid Joe". אחרי חודשים באולפן הם יצאו עם האלבום החדש "Stairway To Hell", ששמו שם ללעג את אחד מקודשי הרוק הכבד - ההמנון "Stairway To Heaven" של לד זפלין, כשהפעם מוביל אותו הסינגל והקליפ "Devil's Paradise" ואיתו חמישה שירים חדשים נוספים.
ב-3 ביולי הם כאן בפארק הירקון, עם המתופפת הישראלית יעל בן-זקן, כמופע פותח יחד עם "היהודים" לגאנז נ' רוזס האגדית של אקסל רוז, עליו אומר וויטפילד קריין בשיחה מחדר החזרות שבאגם טהו בקליפורניה, ארה"ב: "אקסל היה ונשאר אחד מזמרי הרוק הגדולים בעולם. לא נראה לי שהגיל משפיע עליו כפי שהוא לא משפיע אלי. נכון, שהוא לא במקור מקליפורניה, אבל, היי, אקסל רוקס!".
-יצא לכם בזמנו להגיש פרס למטאליקה ולהתחרות בפרל ג'אם, ומה עם גאנז?
"האלבום שלהם 'Appetite For Destruction' היה אחד הזרזים לחבר'ה כמונו שחיו בקליפורניה לראות שזה אפשרי לצאת מהשבלונה ולהביא קטע אחר, להפיל את להקות ששלטו לפנינו. אקסל והחברים שלו באמת הביאו קטע מגניב חדש, ואני לא אשכח לו את זה אף פעם".
-מה הציפיות שלכם מההופעה בישראל?
"לא הייתי אצלכם מעולם. אחותי היתה לפני שנה עם משפחתה והיה לה טוב. ננגן עם 'גאנז' וזה יהיה קול. אני לא יודע למה לצפות. רק עכשיו פתחנו טור בינלאומי, אתם ההופעה שמינית או התשיעית שלנו בסך הכל אחרי שנים שלא ניגנו מול קהלים גדולים. אנחנו כמובן נרגשים ומצפים להגיע לגמה שיותר מקומות בעולם. האמת שלא חשבתי שנגיע אליכם, אבל לגורל היה רצון משלו. המוזיקה תיקח אותנו לאן שצריך. היינו צריכים לבוא אליכם לפני עשר שנים או יותר, אבל הכי טוב מאוחר מלעולם לא".
"נהיה בתל אביב שלושה לילות ונלך לאן שיגידו לנו"
-מה המתופפת הישראלית שלכם יעל בן-זקן סיפרה לכם?
"היא הייתה קטנה כשעזבה אבל יש לה דרכון ישראלי והרבה משפחה אצלכם. היא מתופפת מצויינת. היא לא סיפרה לי הרבה על ישראל, בעיקר שהיא נולדה בתל אביב ושזו עיר מגניבה. אנחנו נהיה בה שלושה לילות ואני מקווה לראות דברים קוליים, ונעשה מה שיהיה לנו זמן לעשות. מה שיגידו לנו לעשות, מה שיראו לנו".
-מה תנגנו?
"שירים מכל האלבומים וכמה חדשים מהאי.פי החדש. לגבי "Everything About You" אולי לא ננגן אותו, לא יודע. שמע, לא ניגנו יחד 15 שנה ואנחנו עולים על מטוס בלוס אנג'לס ונוחתים ישר להופעה בלונדון, אחרי זה שוודיה, פסטיבל 'Download', כמה מועדונים ואז אתם. אנחנו מתוחים ונרגשים. אני עם הלהקה עכשיו, אנחנו בחזרות כבר שבוע ואז מתחיל השיגעון. אני אוהב את התחושה הזאת, שאני תמיד בתנועה, עם או בלי להקה. אני תמיד אוהב להגיע למקומות חדשים ולחוות חוויות חדשות. הכי כיף זה להביא את המוזיקה שאנחנו עושים לקהל חדש שלא מכיר אותנו".
-איך אתה רואה את "Ugly Kid Joe" היום מול הלהקה בעבר?
"בפעם האחרונה ניגנו ב-96' באוסטריה ואז זה נגמר. עכשיו יש חבר'ה חדשים מעולים ונראה איך יהיה. ישראל זה בסוף הטור, הופעה אחרונה, ואז כבר נהיה ממש טובים וחזקים".
-למה נעלמתם ל 15 שנה?
"הייתי בלהקות אחרות כמו Life of Agony, Medication ו-Another Animal. תמיד הייתי במוזיקה. אנחנו חוזרים כי דייב פורטמן הגיטריסט והמתופף שאנון לארקין חזרו לעשות מוזיקה וביקשנו שנחזור".
"הופענו עם בון ג'ובי וואן היילן מול 70 אלף איש"
-יש לך זכרונות נוסלטגים
"כן, אני ממש רוצה להיזכר שוב במה שהיה אז, כשנסענו ב 95' לטורים עם ואן היילן ובון ג'ובי מול 50 עד 70 אלף איש באצטדיוני כדורגל. אני נזכר ומחייך ונזכר איך אוזי אוסבורן לקח אותנו לסיור באמריקה כשהיינו ילדים. הוצאנו אלבומים, היה כיף אז, היה מדהים אז, היינו בכל העולם, עשינו דברים מטורפים. זה היה כיף אדיר והלוואי שהיה אפשר לשחזר אותם".
-עכשיו זה לא יהיה אותו דבר.
"לא, אני לא מפחד. עשינו אי. פי. חדש, עשינו הופעה במועדון והיה סולד אאוט .אני לא חושש אלא נרגש, רק שמח לחזור, לשיר ולנגן. זה לחזור הביתה בעצם. אני נכנס לכושר, אוכל נכון, ואני מתכונן להפסיק לעשן ופחות לשתות".
-אתה מחכה למשהו בישראל?
"כל מה ששמעתי זה שיש הרבה דברים לראות ושיש מופע רוק בפארק גדול. ושמעתי שיש קיבוצים אצלכם שהייתי רוצה לבקר בהם. אני אוהב את הרעיון של הקומונה והייתי רוצה לראות איך אנשים חיים שם. אני אוהב לראות איך אנשים חיים בכל מקום. כשהייתי בסנטה תרזה בקוסטה ריקה פגשתי ישראלים שאמרו לי לבוא לישראל. שמעתי שהולכים אליכם לצבא שלוש שנים, גם שמעתי הרבה על פוליטיקה אבל אני לא בקטע של פוליטיקה, אני מקליפורניה".