10 דקות רצופות עמדו אלפי האנשים שמילאו את אמפי קיסריה ביום שני האחרון. עם צעקות "פורטיס משוגע", מחיאות כפיים סוערות ועיניים נוצצות, וגם כשהשניים הפסיקו לשיר והתאורה כבתה - אי אפשר היה להתעלם מהאדרנלין שזרם בכל שורת מושבים. השעה הייתה כמעט חצות, אחרי למעלה משעתיים של מופע מלהיב, משחרר וחסר גבולות - והאנרגיות היו כאילו השמש עומדת במרכז השמיים.
"השיגעון הפך למיינסטרים, אני השפיות בהתגלמותה ואתם הייתם מתים להיות שפויים כמוני", צעק פורטיס על הקהל באחד מרגעי השיא של המופע, ובדקות שלפני כן הרוקיסט בן ה-66 קיפץ בהתלהבות מצד לצד על הבמה כאילו שמדובר באחת מההופעות הראשונות שלו. סחרוף, שעמד מעט מאחוריו ואחז בגיטרה ובמיקרופון הרגיש כמו "המבוגר האחראי" בסיטואציה. לרגעים, ולאורך המופע כולו, צמד המילים "מבוגר אחראי" קפצו לראשי שוב ושוב כי על סחרוף הייתה מוטלת האחריות הווקאלית של המופע וגם עצם היותו הקונטרה השפויה לשיגעון של הפרטנר שלו.
שלא תבינו לא נכון, השיגעון של פורטיס ממכר - ואני כותבת את זה מהמקום הכי חיובי שיש. התנועות המוגזמות שלעיתים נראות כמו התקף אפילפטי והמימיקות המעט מטרידות שלו, בשילוב עם הריכוז והכריזמה של סחרוף הפכו את המופע בקיסריה לאירוע בלתי נשכח. השניים משלימים אחד את השני באופן שקשה להסביר; הם נוכחים על הבמה, נהנים מהבמה ובעיקר נשארים אותנטיים לכל אורך המופע. מכאן מגיע הקסם הטהור של פורטיסחרוף - קסם שאף אמן אחר לא יצליח לחקות לעולם.
פחות משבע דקות מרגע תחילת המופע הקהל כבר נעמד על הרגליים. עמידה שנמשכה לאורך שעתיים שלמות. באותו רגע השיר "לייפציג" התחיל להתנגן ותוך שניות זוגות בני שישים, ילדים וחבורות של בני נוער כאחד, כולם קמו מהכיסאות ודקלמו בשלמות את מילות השיר הפופולרי כאילו הם לא שותים וודקה, לא נוגעים ברד בול, ורק באו להתפרק במועבט הרוק הכי גדול שיש לישראל להציע.
למעלה מ-30 שנה עברו מאז צאת האלבום הראשון והמשותף שלהם "1900?", וכזכור עשור לאחר מכן הם התאחדו לראשונה, ולפני 15 שנה התאחדו שוב. בין לבין הם מילאו הופעות בכל הארץ, מהצפון הרחוק ועד המועדונים הגדולים של הדרום. האיחוד של הסבב האחרון, שהגיע לשיאו בהופעה הנוכחית בקיסריה, קיבל נימה אחרת לגמרי ממה שראינו עד עכשיו. אחרי שנת הקורונה והמבצע הצבאי, נראה שכל מה שהם ואנחנו היינו צריכים כדי להשתחרר מהשנה האיומה הזו זה שעתיים של רוק ישראלי במיטבו. 30 שנה אחרי האלבום ההוא השניים הצליחו למלא את קיסריה לראשונה בקריירה.
כן, זו הייתה ההופעה הראשונה של הצמד באמפי הענק, מקום שתמיד היווה עבורם סוג של חלום רחוק. את המופע פתחו השניים רק עם המילה "תודה", והודו להקהל שהגיע לשמוע אותם המילה הזו אגב חזרה בצניעות מפי פורטיס כמעט בין כל שיר ושיר, והזכירה לנו שוב ושוב למה אנחנו כל כך אוהבים את הצמד הכל כך אמיתי והאותנטי הזה.
לקראת אמצע המופע ביצעו כל אחד מהם שיר בנפרד; פורטיס עלה לבדו אל הבמה ובחר לבצע את "את לא", (שידוע גם בתור "רק בת שש עשרה"). שיר קצבי שעד היום שכשהאזנתי לו ברדיו נהגתי לזמזם עם חברים ופתאום הרגיע לי צורם ובעיקר מיותר. בן ה-60+ רקד בלהט ותשוקה על הבמה לצלילי המילים "ילדה אישה טורפת וגדולה מהחיים, היא כבר בגן התחילה לפתות מבוגרים" או "ילדה קצת מפותחת עם הראש בעננים, בת שש עשרה וגוף של בת שלושים".
למעלה מ-20 שנה עברו מאז יציאת השיר הזה, והיום, בישראל 2021, הוא נראה לי כבר לחלוטין לא רלוונטי. בשנה בה אמנים נעצרים על הטרדות ועידן ה-ME TOO דופק בכל בית בישראל, נראה לי תמוה לשמוע זמר בעשור השביעי לחייו מתמוגג מגופה של ילדה בת שש עשרה. תקנו אותי אם אני טועה - אבל אני מניחה שאם השיר היה יוצא השנה מפיו של זמר צעיר ופופולרי כנראה שאף תחנת רדיו לא הייתה מקבלת אותו, וזו אולי הפריבילגיה שמקבלים השניים, או סוג של חסד נעורים לשירי הרוק הישנים - אבל אם תשאלו אותי כאמור, השיר הזה כבר מזמן היה צריך לרדת מהפלייליסט הישראלי - ולא משנה מי מבצע אותו.
אבל בואו ונשים לרגע את השיר המיותר בצד: לקראת סוף המופע התנגנו בזה אחד זה שלוש הקלאסיקות העל זמניות של הצמד. "אין קץ לילדות"; "חלליות"; ו"אמריקה". צמד הזמרים, הנגנים על הבמה והאלפים בקהל השתוללו כאילו שמדובר במסיבת ניינטיז משובחת - כזו שכולנו התגעגענו אליה קצת יותר מדי. בואו נודה שבאופן כללי מילים כמו מסיבה, הופעה ומוזיקה אלו מילים שבשנת 2020 נשמעו כמו כאלה שאנחנו רק יכולנו לחלום עליהם - אבל הנה, עוד לפני שנגמרה שנת 2021, פורטיס וסחרוף הוכיחו שחלומות מתגשמים והציפייה בהחלט משתלמת.
פורטיס וסחרוף לא עוצרים כמובן ובחודשים הקרובים יופיעו גם באמפי פארק רעננה (12.6); אמפי מוצקין (17.6); מתחם צנובר ברמת הגולן (24.6); מגידו (21.8) ומצפה גבולות (29.9)