"בחיים לא חשבתי שהקריירה שלי תתפוס תאוצה בצורה כזאת משוגעת ומהירה", סיפר פעם אוסונה (חואן קרלוס אוסונה רוסאדו, 27) באחד הראיונות שהעניק אחרי ההצלחה המשוגעת של TAKI TAKI. "אני רוצה שכולם יזדהו עם השירים שלי, אני רוצה שכולנו נהפוך לאחד בצורה כזאת או אחרת, ועם המוזיקה שלי עוזרת לזה, זה מבורך ומדהים".
הציטוט הזה, "הקלישאה" הזאת, היא פחות או יותר הסיכום הכי נכון ואמיתי של מה שקרה אתמול בלייב פארק ראשון לציון. יודעים מה, הקריירה של אוסונה היא הפוסטר של המהפכה הלטינית שכבשה את העולם בשלוש השנים האחרונות: הוא פרץ בענק ב-2016, סמוך מאוד להשתלטות הפופ-רגאטון-אורבני-לטיני על המיינסטרים, ומהר מאוד הפך לאחד משלושת האמנים (יחד עם באלווין ומאלומה) הכי מזוהים ומצליחים בז'אנר. אתמול, הוא סוף סוף הגיע לישראל.
אחרי שתוך שנתיים בלבד כמעט כל אמן לטיני שמכבד את עצמו עצר כאן אצלנו כדי לכבד את ההתמכרות הלטינית של ישראל, גם אוסונה הגיע, ומגיעה מילה טובה להפקת המופע, ובמיוחד לאחים איתן ואלון ראובן, שפועלים בשקט מאחורי הקלעים ודואגים להביא לכאן את כל האמנים הלטיניים הכי גדולים היום בעולם. האהבה שלהם לתחום ניכרת, והסולד אאוט במקרה של אוסונה היה ידוע מראש.
בכלל, נראה שהקסם שלו, בהשוואה לאמנים אחרים, זה הסיפור הזה שהוא מצליח למשוך קהל שבדרך כלל לא מזוהה עם הז'אנר הלטיני, ובזכות להיטי ענק כמו טאקי ו-TE BOTE, גם קהל ההיפ הופ וחובבי המוזיקה השחורה התרגשו לקראת הגעתו ומיהרו לקנות כרטיסים.
היה מרגש להיות אתמול בלייב פארק, בטח בתור אחד שמלווה את המהפכה הזאת מיומה הראשון. לראות עשרות אלפי ישראלים שרים בספרדית שוטפת ורוקדים כמו איזה 15 אלף משוגעים, היה מחזה מרגש. ואם אני התרגשתי, אתם יכולים לדמיין את מה שעבר על אוסונה עצמו, שלא דיבר יותר מדי, שלף את המילה "איראל" (ישראל בלי ש') בלי סוף, והתעניין בערך באותה מידה איפה כל הבחורות היפות. מדובר בנוהג קבוע בהופעות מהסוג הזה, אבל אתמול היו שם לא רק בחורות יפות, אלא גם גברים שידעו כל מילה, חרדים עם סיגריות בפה שלא הפסיקו לרקוד, מבוגרים וילדים, אנשי מסיבות וחובבי בלדות. כולם, אבל כולם - באו על סיפוקם.
עם במה די צנועה, קצת וידאו ארט, להקה מצומצמת וכמה רקדניות, הוא פתח את המופע עם UNICA, חצי בלדה חצי "אי אפשר לשבת בשיר הזה", ומאותו רגע, בזמן שהקהל מולו לא מפסיק לצעוק, הוא פשוט פעל כמו מכונת ירייה משומנת ולא עצר לרגע. להיט אחרי להיט, פצצה אחרי פצצה, בשלב מסוים חשבתי שהקהל כבר לא יעמוד בזה, ויחד ועם ענני הקנאביס באוויר והלחות של ראשון לציון - זה הרגיש כמו מועדון ענק שפועם יחד, כמו מסיבה שאתה לא רוצה שתיגמר.
מהר מאוד הוא קפץ ללהיט הכי גדול שלו באמריקה הלטינית, VAINA LOCA, וגם פה נראה היה שהוא המום שהקהל רוקד ושר מולו את כל המילים. החיוך הנוצץ (מדי?) שלו לא ירד לרגע, הוא המשיך מהר מאוד ל-LA MODELO, הדואט שלו עם קארדי בי ויחד איתו לכל שאר הלהיטים שבנו אותו לפני טאקי טאקי. האמת היא שאין באמת צורך למנות את כולם כי הוא פשוט לא פספס אף אחד מהם: LA OCASION, AHORA DICE, ROMPE CORZONES, כולם היו שם. בית ופזמון, פזמון אקוסטי נוסף והלאה ללהיט הבא. אוסונה היה על אוטומט, והוא פגע בכולם.
30 שירים, לא פחות, הוא ריסס אתמול והוכיח כמעט בכל אחד מהם למה הוא הפך לתופעה משוגעת תוך זמן קצר; שילוב מושלם בין קול מלאכי שעבד אתמול נהדר בלי פלייבק (אבל עם חיזוק של זמר ליווי), המון וייב, ובעיקר סוג של "כריזמה צנועה" שנשפכת ממנו. הוא לא החליף בגדים, לא ירד לשתות מים, לא עצר לרגע, הוא לא היה מאלומה או באלווין. אוסונה בא לעבוד, רגע לפני שהוא ממשיך לתחנה האירופאית הבאה שלו. הוא בא לעבוד ונהנה מכל רגע, ראו עליו, והקהל הרגיש את זה ונהנה יחד איתו.
ההופעה המשיכה להתגלגל בדרכה אל רגע השיא שלה, שני השירים שרק בשבילם היה שווה לקנות כרטיס. הוא ריגש עם בלדות (AMOR GENUINO) והוכיח שוב ושוב כמה הקול שלו נקי וצלול, גרם לצמרמורת משוגעת בכל הגוף עם EL FARSANTE המופלא, ועבר מהר ללהיטי ענק (הרמיקס לX-) והראה מדוע הוא אחד האמנים הכי מבוקשים היום לפזמונים ובכלל. כלל ידוע בז'אנר הוא שאם אתה רוצה להיט בטוח – תביא את אוסונה לשיר פזמון. זה בדיוק מה שקרה בשיר שהפך אותו למוכר בכל העולם (LA OCASION), וזה בדיוק מה שמייחד אותו מכל השאר.
ואז הגיע רגע השיא; זה התחיל עם TE BOTE, השיר הכי נצפה ביוטיוב ב-2018 ולהיט משוגע בלטינו אמריקה שנזל מהר מאוד לכל העולם. כאן הקהל איבד את זה, הקונפטי טס לשמיים, והרגליים ביקשו מנוחה. מנוחה? איזה מנוחה. TAKI TAKI הגיע. סוף סוף. זה היה רגע מדהים: אנשים שמיהרו לצאת כדי לא לעמוד בפקקים לא הצליחו לעמוד בזה ורצו חזרה פנימה. הלהיט הזה מדבק בצורה חולה, ומדהים שזכינו לשמוע אותו כאן בישראל על ידי המבצע שהכי מזוהה איתו. זאת הייתה חוויה של ממש.
שעה וחצי נתן אתמול אוסונה. 90 דקות בהן כאמור הוא לא עצר לשנייה. נראה היה שהוא ידע ובא מוכן לקהל הישראלי שחיכה לו כל כך הרבה זמן, והוא עשה הכל כדי למלא את רצונם. זאת הייתה הופעה נהדרת, בטח אחת ההופעות הלטיניות הכי טובות שהגיעו לכאן, ואחרי שכל האמנים הכי בולטים בתחום כבר סימנו עלינו וי – השלב הבא חייב להיות כנראה פסטיבל לטיני ענק. הקהל, אין לי ספק, ובטח אחרי אתמול, יצביע ברגליים שרק מבקשות מנוחה.