אל הרגאטון, הפופ הים תיכוני של דרום אמריקה, זה שהפך בשנים האחרונות למיינסטרים מוחלט, הגעתי דרך הרגאיי. אהבת המקור המוזיקלית שלי מגיעה משם, דרך צלילי הרוטס של ג'מייקה, והכמיהה לאתיופיה. בין בוב מארלי לבוג'ו בנטון, הצליח הרגאיי לחצות את גבולות ג'מייקה, יצא לעולם, ומאז הכל היסטוריה עם ג'וינט בפה. מה שמסקרן לדעת, הוא שמדינות לטינו אמריקה אימצו את הרגאיי באהבה גדולה, כנראה יותר מכל מקום אחר בעולם - גם בגלל הקרבה הגיאוגרפית, וגם בגלל המסר, האהבה האחת, והגוד וייבס. הרי בלי אנרגיה טובה לא תצליחו לחצות שום נקודת הגירה בדרום אמריקה - זה חשוב, אולי הכי חשוב.
אז מה היה לפני הרגאטון? לא מעט - קומביה וסלסה, צ'ה צ'ה צ'ה ובוסה נובה. אבל היה גם רגאיי, לטיני, אמיתי ושורשי, שהיווה את הלבנים הראשונות של חומת הרגאטון שהולכת וגדלה בכל יום. לכן, הפעם נצא למסע נוסף, אל הצלילים הקאריביים שקיבלו מעטפת לטינית ומומלצים לצריכה עם המון שמש, צל במקומות הנכונים, ותודעה משוחררת. ואמוס.
Cultura Profetica - Zimbabwe
רגאיי? חייבים להתחיל עם בוב מארלי. רגאיי לטיני? חייבים להתחיל מפוארטו ריקו. "קולטורה פרופטיקה" (תרבות נבואית אם תרצו), היא להקת רגאיי ותיקה שפועלת במדינה המרכז אמריקאית וגם הרבה מחוצה לה, מאז 1996. יש לחבר'ה האלה לא מעט חומרים מקוריים ומעולים, וצלילה איתם בכל חופשה בה תשלבו בין ים לארוחות בוקר מאוחרות תשדרג אתכם פלאים. למרות זאת, בחרתי ללכת דווקא על החידוש שלהם לאחד השירים הכי גדולים של מארלי, שיצא במסגרת אלבום המחווה המופלא שהוציאו שלל אמנים לטינים לנביא הגדול מכולם.
Víctor Muñoz y Nacho - Te Quiero Bonito
נאצ'ו הוונצואלני הוא אחד הזמרים הבולטים והאהובים בעולם הרגאטון – חצי הצמד "צ'ינו ונאצ'ו" ידוע בזכות הקול המיוחד שלו, והכישרון שלו ליצור ולזהות להיטים בדוקים. יש לו אינספור שיתופי פעולה מוצלחים בקנה, אבל דווקא בשיר הזה, בו הצטרף לוויקטור מוניוז, הוונצואלני גם הוא, חזרו השניים אחורה, שמרו על מקצב הרגאיי הכי בסיסי שקיים, אבל הכניסו לו נגיעות לטיניות במקומות הנכונים, קצת הרמות, ובסה"כ יצרו כאן שיר שתמיד בא טוב.
Los Cafres – Loco
קשה לבחור שיר אחד מתוך 25 שנות הפעילות של לוס כפרס (דומה ללוס כפרוס, אבל בלי קשר). 25 שנים בהן הם יוצרים רגאיי לטיני איכותי ושמח. למרות זאת, בחרתי דווקא בשיר הזה, לוקו (משוגע כן?), שמביא בצורה נהדרת את רוח הרגאיי הכללית דרך עיניים ארגנטינאיות - בואו נדבר על נושאים לא פשוטים, אבל נעטוף אותם במוזיקה שמחה. זו תכלית הרגאיי, זו תכלית העשייה של לוס כפרס – להקה ארגנטינאית סופר פופולארית, שמובילה את עולם הרגאיי הלטיני כבר שנים ארוכות.
Natiruts - Liberdade Pra Dentro da Cabeça
ברזיל משופעת בסגנונות מוזיקה שייחודיים רק לה, כך שרגאטון הוא לא ממש ענף ייצוא מרכזי בשוק המוזיקה המקומי. רגאיי, לעומת זאת, פורח במדינה השמחה הזאת, בה אחוז העבדים האפריקאים שהובאו אליה הוא כנראה הגדול בדרום אמריקה. בדיוק מהסיבה הזו, הסגנון המוזיקלי הזה, שכל כך מזוהה עם העבדות השחורה בכלל, וההגירה האפריקאית בפרט, תפס חזק מאוד. נאטירוטס הוא דוגמה נהדרת לכך שהסגנון הזה כבר מזמן לא מבדיל בין צבע עור, בטח לא בברזיל, וכבר 20 שנה שהם עושים רגאיי שמח ופוזיטיבי.
Gondwana - Armonia De Amor
האמת היא שגונדוואנה (שמה של היבשת הדרומית בזמן שבעולם היו קיימות רק שתי יבשות) הייתה צריכה לפתוח את הרשימה הזאת. הלהקה הצ'ילאנית הזו, שקיימת כבר כמעט שלושה עשורים, היא אחת מהשמות הכי גדולים בעולם הרגאיי הלטיני. מה שמייחד אותה משאר האמנים בז'אנר, היא הדרך בה חדרו לשוק הג'מייקני, שלא ממש ממהר לאמץ אמני רגאיי שלא שרים באנגלית או פאטווה, השפה המקומית. למרות מגבלות השפה, גונדוואנה עושים את זה נכון, כבר המון שנים, והפכו לאחד השמות הכי מוכרים בסצנת הרגאיי העולמית.
Los Pericos - Ocho Rios
אם יש להקה אחת שיכולה להתחרות בגונדוואנה על תהילה כלל אמריקאית, זו רק להקת לוס פריקוס הארגנטינאית. אינספור סיבובים עברה לוס פריקוס, עם לא מעט חברי להקה שהלכו ובאו, אבל בשביל המון אנשים בדרום אמריקה, כשמדברים על רגאיי לטיני, מדברים על לוס פריקוס ("התוכים"). החבר'ה הארגנטינאים האלה, בהובלת הסולן הבלתי נגמר "אל באיינו", יצאו לדרך ב-1986, ומאז כמעט ולא עצרו לרגע. השיר הבא, שאולי לא סוחף עם מקצב הרגאיי הקלאסי, הוא כל כולו שיר געגוע לאוצ'ו ריוס, עיר המפלים, ואחת הפנינים הגדולות שיש לג'מייקה להציע לכם אם תקפצו לבקר בה עם השיר הזה באוזניים.
Fidel Nadal y I-Nesta - Todo vuelve a su lugar
פידל נאדאל הוא אחד הסיפורים הכי מעניינים ברגאיי הלטיני: זמר שמגדיר את עצמו כראסטה אפרו ארגנטינאי, יליד בואנוס איירס, ובן למהגרים מאפריקה, שלקח על עצמו את שימור התרבות האפרו-לטינית. עם הזמן הוא התחבר גם אידאולוגית לרוחות הראסטה שנשבו לכיוונו מג'מייקה והאיטי, והפך לראסטפאריי המוביל של דרום אמריקה. צלילה אל הדיסקוגרפיה המלאה נאדאל היא סוג של מסע היסטורי אל שורשי הרגאיי הדרום אמריקאי, ובשיר הבא, הוא משלב בין העבר להווה בצורה שמחה במיוחד עם האמן הצעיר I-Nesta.
Dread Mar I - Nada
אני שמח לסיים את הרשימה הזו עם עוד ארגנטינאי, מה שמוכיח באופן מובהק שהמדינה הדרום אמריקאית הזו היא ככל הנראה שגרירת הרגאיי הכי גדולה בדרום אמריקה בשני העשורים האחרונים. דרד מאר איי, ארגנטינאי מבטן ולידה, החל את דרכו המוזיקלית בשלב מאוחר יחסית, בגיל 27, אחרי ששנים היה משוכנע שהוא זה שנועד לרשת את המאפייה של אביו. בשלב מסוים הוא החליט להקדיש את עצמו לדרך החיים הראסטפרית, עזב את הפרובינציה בה נולד, הגיע לבואנוס איירס, והפך תוך זמן קצר לאחד הקולות המובילים ברגאיי הלטיני.